[בתמונה: מי מלקק דבש ומי לא? זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

מהעיתון 'כלכליסט' למדנו כי "לפני כמה שבועות הצליח עו"ד רונן מטרי לקבל לטיפולו את אחד מתיקי פירוק העמותות השמנים ביותר. עמותת עץ חיים, שמחזיקה לפי הצהרתה בנדל"ן בהיקף עצום, נקלעה להליך פירוק כפוי ביוזמת רשם העמותות בשל חשש לאי סדרים בהתנהלותה. הרשם, באמצעות יחידת האכיפה ובקרה שבראשה עומדת עו"ד מירית כנרי, העביר את התיק למטרי באופן כזה שבית המשפט קיבל הודעה מראש על מינויו כמפרק ורק התבקש לתת למינוי תוקף פורמלי..." (רואה, 2018).

[לכתבה המלאה של ענת רואה בכלכליסט, לחצו כאן]

מסתבר, ש"עובדה אחת לא נחשפה בפני בית המשפט: בשנים האחרונות מעסיק מטרי בתיקים שבהם הוא מתמנה כמפרק או נאמן את רו"ח איתמר כנרי, בעלה של מירית כנרי, כרואה חשבון מלווה שמקבל את שכרו מתיק הפירוק ושחותם על בקשת שכר הטרחה של מטרי עצמו... וזה לא התיק הראשון שמטרי קיבל מהרשם".

זוהי שחיתות הזועקת לפתרון. יש לחייב גם את משרד המשפטים ובתי המשפט לקיים מכרז לבחירת המייצג!

כללי המכרז הציבורי נועדו גם למופקדים על אכיפתו. המטרה להעניק לעורך המכרז יתרונות, באמצעות תחרות או התמחרות בין מתמודדים, שתערך באופן שקוף הוגן ושיווני ככל הניתן בנסיבות העניין, ותמנע בחירת מקורבים והעדפות פסולות. 

עריכת מכרזים מקובלת - בעיקר במגזר הציבורי במדינות רבות וכן בישראל - במטרה להבטיח בראש ובראשונה הגינות, טוהר מידות וניקיון כפיים, שהם מסמניו של ממשל תקין. אב, כאשר משתמשים בו באופן סלקטיבי ועיוור, הוא אחד מזרזי השחיתות העיקריים. זה המצב בישראל!

מקורות והעשרה

• ענת רואה (2018), כך העבירה עובדת מדינה תיקים לעו"ד שמעסיק את בעלה, כלכליסט, 22/4/18.