התיישבות כבר איננה כלי למימוש הציונות!

בשקט בשקט הצליחה השבוע להתפרסם ידיעה ולחלוף לה - כמעט 'מתחת לרדאר': תכנית ההרחבה של כפר ורדים עומדת לפני ביטול, אחרי שמחצית מהזוכים בקרקעות הם ערבים. מי שעסק בה רץ, מטבע הדברים, אל הצהוב והרעשני. איש לא נגע במהות...

עבודות התשתיות של שלב ג' של הכפר נמצאות בעיצומן ,והן צפויות להגדיל את אוכלוסייתו מכ־7,000 לכ־15 אלף. אלא שתוצאות המכרז הראשון לשיווק קרקעות בהרחבה היו, שמחצית מהזוכים ב־120 החלקות לבנייה צמודת קרקע שהתמודדו במכרז הם ערבים, כתוצאה מהוויכוח הנוקב שפץ בין התושבים על השינוי שיתרחש באופי היישוב, כתב ראש המועצה לתושביו, בין היתר: "אם לא נדע, בעזרת המדינה, לתת מענה מאוזן דמוגרפית, שיבטיח המשכיות לצביונו של היישוב, נעצור את השיווקים, עד שנדע לתת לעצמנו תשובה חוקית ונכונה מבחינה קהילתית".

[לכתבה המלאה ב'ישראל היום', לחצו כאן]

כפר ורדים בעקבות מי עמי

הסיפור הזה הוא רק שידור חוזר לניסיונות אחרים של יישובים להתחדש ולהתרחב, שהסתיימו בגניזת התכניות, לאחר שהתברר שאופי היישוב ישתנה לבלי חזור, וילבש מאפיינים של יישוב מעורב.

כך למשל קרה לגבי תכנית ההרחבה של הכפר השיתופי, מי עמי, הגובל באום אל פחם, שמתגוררות בו כ-80 משפחות מזדקנות. היישוב ביקש להתחזק, ובנה תכנית הרחבה. אבל, כשהתברר לו שבמכרז ייאלץ להכניס את תושבי אום אל פחם, נסוגו תושביו מהתכנית, על מנת לשמר את אופי היישוב שלהם.

התוצאה: התיישבות כבר איננה ה'קטר' של הציונות

מאז ימי העליה הראשונה, הייתה ההתיישבות הכלי העיקרי למימוש הציונות. גבולותיה של ישראל נקבעו, במידה רבה' על ידי ההתיישבות. הפעם האחרונה שנעשה מאמץ התיישבותי של ממש בצפון - ממניעים ציוניים - היה בשנים 1979‏-1980 בממשלת מנחם בגין, עת הקים אריאל שרון את תוכנית המצפים בגליל, במסגרת מה שכונה "ייהוד הגליל".

[בתמונה: "יהוד הנגב"... מבנה משוחזר של חומה ומגדל בקיבוץ נגבה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bukvoed.  קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

אבל התפתחויות חוקיות-פרוצודורליות שיתקו את יכולות הממשל ליזום פעולות דומות, ושל ההתיישבות להמשיך ולשרת את האינטרסים של המפעל הציוני...

התוצאות הבלתי צפויות (?) של תמ"א 35

תכנית המתאר הארצית (תמ"א) 35 שיתקה למעשה את מפעל ההתיישבות. הממשלה אינה יכולה יותר לתכנון יישובים. רק רשויות התכנון (פקידים). הפקידים הגבילו יישובים לגודל של עד 500 מתיישבים; ובג"ץ מחייב ועדות קבלה לקבל גם תושבים ערבים (תופעה חד כיוונית, כי אין בנמצא יהודים שירצו ויוכלו לעבור להתגורר ביישובים ערבים).

להסכמה להפוך יישובים יהודים לישובים ערביים יש רציונל ויש גם סיבות טובות (ולא טובות...). אבל ההחלטה - שההתיישבות כאמצעי להגשמת הציונות - היא החלטה שצריך לקבל הציבור. לא פקידים, וגם לא שופטים!

אפילוג

לא עבר זמן, בשיח הזהויות השולט בחברה הישראלית, וראש המועצה הואשם בגזענות...

הנה תשובתו של ראש המועצה:

מקורות והעשרה

2 thoughts on “התיישבות כבר איננה כלי למימוש הציונות!

  1. Pingback: למה דווקא הנגב? (חלק שלישי) - ייצור ידע

  2. מה קרה לגרון הניחר של כל השמולנים שצועקים בשם נשווין וצורחים על גרוש המסתננים על גב תושבי דרום תל אביב ערד ואשדוד איפה הגרון הניחר של בגץ שיוצא נגד כל מה שימני או דתי מה קרה קיבלו גידול במיתרי הכל ?עוד הוכחה מיני רבות שהכל צביעות על גב של אחרים ושלא יובן אני נגד לחיות באותו ישוב עם ערבים שהם יחיו טוב בישובים שלהם אבל איפה השמאל שמוכן שתושהי דרום תל אביב יחיו בפחד מתמיד העיקר שלא יגשו מסתננים למה לא שומעים אותם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.