אלימות מינית בקרב בני נוער

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי ▓▒░ TORLEY ░▒▓ לאתר flickr]

[לאסופת המאמרים בסוגיית עבריינות הנוער באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'אונס קבוצתי', לחצו כאן]

[המאמר נכתב על ידי סטודנטיות מבית הספר לחינוך המכללה האקדמית אשקלון. המנחה: ד"ר אבי ברוכמן]

מבוא

משחר ההיסטוריה אנו למדים כי בני האדם הגיבו באלימות כלפי עצמם וכלפי אחרים. כך הוא הדבר באשר לילדים ובני נוער, שמנגנוני הריסון העצמי שברשותם מפותחים פחות מאלה של המבוגרים. תופעה זו הביאה לתפיסה הרווחת והמוטעית, כי אלימות היא רכיב התנהגותי יסודי בבני האדם, ולא כך הוא. אלימות מוגדרת כהתנהגות שתוצאותיה הן פגיעה בזולת – פיזית או פסיכולוגית – דהיינו, שמעורבים בה שימוש לרעה בכוח, כפייה או השפלה.

תופעת האלימות בקרב ילדים ונוער הינה תופעה רחבת היקף הנמצאת תמיד על סדר היום. עיקר הבעיה אינה בהכרח באותם מקרים קיצוניים כגון מעורבות בני נוער במעשי רצח, שוד וכדומה, אלא דווקא במעורבות ובחשיפה היומיומית של בני נוער לאלימות בדרגות שונות כגון הצקה, קללות, איומים, חרמות, פגיעה ברכוש, סחיטה, דחיפות, אלימות מינית ועוד.

תופעת האלימות המינית בקרב בני נוער מהווה את אחת הסוגיות המרכזיות העומדות לסדר היום הציבורי בישראל, וחוקרים רבים מדגישים את ההשלכות השליליות שלה על המצב הגופני, הרגשי והפדגוגי של התלמידים, כאשר גם תלמידים שאינם מעורבים ישירות במקרי האלימות סובלים מהתוצאות השליליות.

אלימות מינית היא שם כולל לקשת רחבה של התנהגויות בעלות אופי מיני, הנעשית בניגוד לרצונו החופשי של האדם, ו/או ללא הסכמתו ו/או שלא מבחירתו ו/או תוך ניצול חולשתו. הפגיעה עלולה להתבטא במעשים או בדיבור, באופן גלוי או מרומז, באופן ישיר או עקיף ולעיתים ללא אלימות. הפגיעה עלולה להתרחש בתוך או מחוץ למשפחה, על ידי זר או על ידי אדם מוכר, בילדות או בבגרות, באופן מתמשך או חד פעמי, על ידי גבר או על ידי אישה, מבוגר/ת או קטינ/ה במעגלי החיים השונים.

במאמר זה נבחן את הסוגיה, תוך התייחסות לדרכי ההתמודדות, טיפול ומניעה.

תופעת האלימות

תופעת האלימות בקרב בני נוער שבה ועולה לדיון פעמים רבות, בעיקר על רקע אירועי אלימות קיצוניים כגון מעורבות בני נוער במעשי רצח, שוד או אלימות על רקע מיני. עם זאת, עיקר הבעיה אינה בהכרח באותם מקרים קיצוניים, אלא דווקא במעורבות ובחשיפה היומיומית של בני נוער לאלימות בדרגות חומרה שונות, כגון הצקה, קללות, איומים, חרמות, פגיעה ברכוש, סחיטה, דחיפות וקטטות.[1]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי stavros karabinas לאתר flickr]

אלימות בבתי הספר מהווה את אחת הסוגיות המרכזיות העומדות לסדר היום הציבורי בישראל ובמדינות רבות אחרות, וחוקרים רבים מדגישים את ההשלכות השליליות שלה על ה-well-being הגופני והרגשי של התלמידים,[2] וכן על התהליך הפדגוגי כולו,[3] כאשר גם תלמידים אשר אינם מעורבים ישירות במקרי האלימות סובלים מהתוצאות השליליות.[4]

בשנים האחרונות הולכת וגוברת מודעותו של דרג מקבלי ההחלטות במערכת החינוך בישראל לצורך הדחוף לטפל בצמצום האלימות בקרב ילדים ונוער בישראל. נתונים שהצטברו ממקורות משטרה, ממחקרים ומדיווחים פנימיים של מערכת החינוך, מצביעים על תמונת מצב קשה באשר להיקף הבעיה ולחומרתה. לאחרונה אנו עדים למקבץ של אירועי אלימות קיצונית בהם מעורבים בני נוער, כולל אונס קבוצתי ורצח. על אף חומרתם של אירועים אלו, התופעה המדאיגה יותר היא האלימות היומיומית הקשה שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים בישראל במסגרות החינוכית ומחוץ להן.[5]

בני הנוער הנם התשתית החברתית והתרבותית של מדינת ישראל. החשיפה לרמות כה גבוהות של אלימות מילולית ופיזית בתקופות חיים כה רגישות ופגיעות כתקופת הילדות וההתבגרות, היא תופעה הרת אסון המעמידה בסיכון את אוכלוסיית בני הנוער הישראלי כולה. כמדינה, אנו חייבים להתמודד עם תופעת האלימות ואל לנו לראותה כ'גזרה משמים'. החיים בצל אלימות כנורמה בגיל צעיר, מביאים להקניית הרגלים של אלימות בחיים הבוגרים.[6] ברור שתופעת האלימות בקרב הנוער לא צמחה בחלל ריק. היא ניזונה מרמת אלימות גבוהה בחברה הבוגרת, ובעיקר מיחס סלחני לגילויי אלימות בתרבות הישראלית. התלמידים הם אלו המזהים טוב יותר מכל אחד אחר את חומרת הבעיה ואת ההשפעה שיש לתופעת האלימות על חייהם ועל נעוריהם. כיום ברור לנו כי האלימות קיימת בכל בית ספר ובכל קהילה, בדרגה זו או אחרת. מצב זה אינו נסבל ואינו נסלח בחברה מתוקנת.[7]

סוגי אלימות

המושג אלימות מתייחס למגוון רחב של פעולות מזיקות אשר נעשות על ידי אדם אחד או יותר ופוגעות בפרט או בחברה. בספרות משתמשים בשני מושגים חלופיים – "תוקפנות" ו"אלימות". תוקפנות מיוחסת באופן כללי ליחיד, ואילו אלימות נחשבת לתופעה חברתית.

אלימות פיזית

אלימות פיזית כוללת תקיפות פיזיות המופנות כלפיי הזולת. ביטוייה הנפוצים הם הכאה, דחיפה, צביטה, נשיכה, סטירה, זריקת חפצים על הזולת, מתן אגרוף, חניקה, גרימת כוויות, משיכה בשיער וכדומה. קיימת גם אלימות שבה התוקף משתמש בחפצים לצורך איום ולצורך פגיעה. נזקי האלימות הפיזית, בניגוד לנזקי האלימות המילולית, גלויים לעין, והם כוללים חבורות, פגיעה על הפנים, סימני נשיכה, שריטות ועוד.[8] [התמונה משמאל היא תמונה חופשית, שהועלתה על ידי jadawin42 לאתר flickr]

אלימות פיזית היא כל התנהגות מזיקה, מבחינה פיזית ורגשית, אותה מפגין אדם שמאיים על אחרים, פוגע בהם או הורס רכוש. אלימות היא ביטוי של רגש שלילי קיצוני אשר נועד לפגוע באדם בכוונה. התנהגות זו מתחילה לעיתים קרובות באיומים מילוליים, אך בהמשך מסלימה לנזק גופני. ראשית קיים קונפליקט ומתח, ולאחריו ניצול לרעה המאופיין בהרס. התנהגות אלימה יכולה להתבטא כאלימות במשפחה, אלימות בבית הספר, אלימות במוסדות, אלימות בסביבה וברחובות וכדומה. דפוס ההתנהגות חוזר על עצמו בדרך כלל והופך להיות גרוע יותר עם הזמן. מעגל האלימות מסתיים בפציעות במקרה ה"טוב" ובמוות במקרה הרע.[9]

אלימות מילולית

אלימות מילולית היא פגיעה באחרים באמצעות דיבור פוגע ומעליב, כלומר – אדם המשתמש במילים כדי לפגוע, להעליב, להפחיד, לקלל וללגלג. אלימות מילולית היא גם איומים וסחיטה, כלומר – הפחדה, הכרזה על כוונה להעניש מישהו או לפגוע בו, במיוחד אם הוא לא יעשה את מה שמבקשים ממנו.

אלימות מילולית מתרחשת בחיי בני נוער לאורך כל היום, גם מחוץ לכיתה, ויש לה השפעה רבה על חייהם. במקרים מסוימים, הפגיעה המילולית היא חלק מביצוע עבירה חמורה יותר, לדוגמה בפרשת אונס בבית ספר מסוים בארץ, איימו האנסים על הנערה כי אם לא תעשה כדבריהם "יעשו לה בלגן בבית הספר".[10]

אלימות רכוש

אלימות רכוש כוללת גניבה והשחתת רכוש (ונדליזם), המונעות על ידי שנאה ואיבה. פגיעה שיטתית, בדרך כלל, ברכושו של הקורבן (ללא מגע או פגיעה בגופו) במגמה לדכאו, לפגוע ברגשותיו ולערערו מבחינה פסיכולוגית.[11]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Roel Schroeven לאתר flickr]

והאלימות המינית, שבה נדון בפרק הבא.

אלימות מינית

אלימות מינית מוגדרת ככפייה של התנהגות מינית על אישה (או גבר) בניגוד לרצונה ושלא מבחירתה.[13] [14]. היא כוללת נגיעה במקומות אינטימיים, מציצנות, הפעלת לחץ על האדם לחשוף איברים אינטימיים, הפשטה בכוח וכדומה. בנבנישתי מגדיר הטרדה מינית כ"מצבים שבהם תלמיד או תלמידה חשופים להצקה פיזית או להצקה מילולית-נפשית, בתחום המיני".[12]

הגדרה נוספת היא, תקיפה מינית – כל התנהגות ו/או מעשה מיני הנכפה על אישה, גבר או ילד ללא הסכמתם. תקיפה מינית כולל פגיעה באישה, בילד ובגבר על ידי גבר, אישה או ילד. תקיפה מינית היא אקט של אלימות אשר נוקט התוקף כלפי מי שנתפס בעיניו כחלש ממנו. היא אינה דחף מיני בלתי נשלט, אלא פשע שנעשה במודע, במטרה לשלוט בקורבן ולהשפילו. תקיפה מינית היא מונח כולל לכל עבירות המין. כל פעולה או אמירה שהקשרה מיני הנעשית ללא הסכמה חופשית של שני הצדדים.[15]

סוגי תקיפה מינית

  • אונס – החדרה איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של אישה.
  • ניסיון אונס – ניסיון החדרת איבר מאיבר הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה.
  • אונס קבוצתי – אונס המבוצע בידי יותר מתוקף אחד.
  • אונס מתמשך – אונס חוזר ונשנה על פני תקופת זמן.
  • גילוי עריות של אב – ניצול מיני בידי אב.
  • גילוי עריות של אח – ניצול מיני בידי אח.
  • גילוי עריות אחר – ניצול מיני בידי מי שאינו בן משפחה הגרעיני של הנפגע/ת.
  • מעשה מגונה – כל תקיפה מינית שאינה כוללת חדירה אך נועדה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני.
  • הטרדה מינית – התייחסויות מילוליות בעלות אופי מיני.
  • בעילת קטינה – ניצול מיני של קטינה מתחת לגיל 16.[16]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Foreign and Commonwealth לאתר flickr]

סוגי הטרדה מינית

  • סחיטה באיומים כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
  • מעשה מגונה, קרי כל מעשה שנעשה לשם ביזוי, גירוי או סיפוק מיניים.
  • הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות.
  • התייחסויות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו כאשר אותו אדם הראה למטריד כי הוא אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
  • התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או מיניותו, לרבות נטייתו המינית.
  • פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.
  • הצעות או התייחסויות בעלות אופי מיני שאינן דורשות כי המוטרד יראה שהוא אינו מעוניין בהן וזאת בנסיבות של ניצול יחסי עבודה, תלות ומרות אחרים.
אלימות מינית היא התנהגות מינית בין שני צדדים (של יחידים או של קבוצות) שבה אחד מהם מנוצל לסיפוק צרכיו המיניים של האחר. מדובר בהתנהגות לא חוקית, הנעשית נגד רצון הנפגע/ת, ללא קבלת הסכמתו/ה, בדרך של "תחמון", שכנוע לקבלת טובת הנאה, או בדרך תוקפנית, נצלנית או מאיימת. הפגיעה יכולה להיות חד פעמית או חוזרת, היא גורמת לנזק רב ושינוי בהתנהגותו ובהרגשתו הגופנית והרגשית.[17]

בריונות ברשת

בעשור האחרון הפכה רשת האינטרנט לאמצעי תקשורת מרכזי הצובר דומיננטיות הולכת וגוברת, אשר באה לידי ביטוי בעלייה מתמשכת בשיעור הגולשים, בגידול בזמן הגלישה ובמשאבים הפרטיים והציבוריים המופנים להעלאה ולקידום תכנים ברשת. במקביל להכרה באפשרויות הרבות הגלומות ברשת, מתבררות גם הסכנות הפוטנציאליות להן נחשף הגולש באינטרנט, ובפרט ילדים ובני נוער, וניכר הצורך הגובר בחינוך, אכיפה ופיקוח על השימוש באינטרנט, ובהדרכה של ילדים, הורים ומורים על האפשרויות והסכנות ברשת.

אלימות היא תופעה חברתית עתיקת יומין. האינטרנט הוא ברוב המקרים לא זירה יחידה או בלעדית אלא זירה נוספת של הפעלת אלימות. קיימים ביטויים שונים של אלימות באינטרנט: שיח אלים – בטוקבקים, בפורומים, בצ'טים, ברשתות חברתיות או בכל אתר אחר; הטרדה, פגיעה מינית ופדופיליה - הפצת תמונות פורנוגרפיות של קטינים, שימוש במדיה חברתית ליצירת קשר עם קטינים ועוד, פגיעה מקוונת - דוגמת הטרדה, השפלה, השמצה ועוד.[18]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Surian Soosay לאתר flickr]

בריונות ברשת הינה תופעה אשר ביטוייה באמצעות הטכנולוגיות השונות ובמרחב המקוון. מדובר ב"פגיעה מכוונת וחוזרת, הנגרמת באמצעות מחשב, טלפון סלולרי, מצלמה וחפצים דיגיטאליים אחרים". פגיעה מקוונת מתייחסת להצקה, להפחדה ולהטרדה באמצעות הרשת והטלפוניה: דואר אלקטרוני, מסרים מידיים ברשת, קבוצות דיון, שיח מקוון סינכרוני – צ'ט, יומני רשת (בלוג), אתרים אישיים, רשת חברתית, טלפונים ניידים, משחקי רשת מקוונים, טוויטר, תגובות ברשת, כלי שיתוף ברשת, מצלמות דיגיטאליות בסלולרי וכדומה.[19]

פגיעה מקוונת - cyberbullying במרחב המקוון מופיעה כהטרדה, אפליה, השתלהבות או הבערה, התחכמויות, השמצה, הפצת שקרים, חשיפת מידע אישי, רכילויות, הפצת שמועות, התחזות, החרמה, הפחדה, איום, מסירת שליחת מסרים פוגעניים (blindspot) וכדומה.

למרות שפגיעה פיזית אינה בקטגוריה של פגיעה מקוונת, פוגענות מילולית וזו הנוצרת בהקשר חברתי, ניתנות למימוש רחב דווקא בסביבה מקוונת ובמימדים ובעוצמה גדולים בהרבה מפגיעה במרחב הפיזי.[20]

פדופיליה

הפדופיליה היא התנהגות פראפילית שמובנה הקרימו-משפטית: משיכה מינית לילדים. הפדופיליה מיוחסת לאנשים מבוגרים שהדרך המועדפת והיחידה, להשגת ריגוש מיני היא פעילות מינית עם ילדים.

התנהגות הפדופיל היא מחוץ לנורמה ונחשבת כסטייה מינית. פדופיליה משבשת את ההתנהלות התקינה של חיי הפדופילים, והיא עלולה להביא אותם לידי פגיעה בהם עצמם או באחרים, כלומר בילדים. מכיוון שהקורבנות של מעשי פדופיליה הם ילדים חסרי ישע, הנושא זוכה ליחס רב בחוק, במשפט ובתקשורת.

בשנים האחרונות פדופילים רבים מוצאים את רשת האינטרנט ככר נוח לפעילותם בשל האנונימיות שלה. כך שהיא מאפשרת להם גם לתקשר עם קטינים, גם ליצור קשר עם פדופילים נוספים, גם מרחב לשיתוף ודיון בתחושות ורגשות וגם מקום בו ניתן להפיץ את התוכן הפדופילי.[21]

[בתמונה: איור מעשה ידי מרטן ואן מאלה משנת 1905. התמונה היא נחלת הכלל]

תיאוריות המסבירות את תופעת האלימות בקרב בני נוער

גורמים רבים משפיעים על מעורבותם של בני נוער בהתנהגויות אלימות. גורמים אלו נעים במעגלים, מן המעגל הקרוב ביותר לנער הכולל את מאפייניו האישיים והאישיותיים, אל המעגלים הרחבים יותר כמו המשפחה, קבוצת השווים, השכונה והחברה בכלל.

קיימות תיאוריות שונות המנסות להסביר את תופעת האלימות והסיבות הגורמות להתפרצותה.

תיאורית התסכול-תוקפנות

ניסוח התיאוריה נעשה ע"י דולר, מילר ועמיתיהם. טענתם הייתה שתסכול הוא חסימה של התנהגות המכוונת למטרה, וחסימה זו יוצרת דחף אוורסיבי המוביל להתנהגות אלימה. אף שלתפיסה זו היה כוח הסברתי רב, כבר בתחילה העלו המדענים את התהייה הבסיסית: האם כל מי שמתוסכל יגיב באלימות? מילר, שהיה ממנסחי התיאוריה של תסכול-תוקפנות, שינה במשך השנים את דעתו וטען כי תוקפנות היא רק אחת מצורות התגובה של תסכול. לדעתו, יש גורמים נוספים המשפיעים על התגובה, כגון מידת ציפייתו של אדם לשיפור בסיכוייו להגשים את המטרה הנכספת, דרגת ההתערבות של התוקף בתגובותיו של הקורבן וכמות התסכולים שהתוקף נחשף אליהם בתקופה האחרונה. מילר טוען גם שהתגובה האלימה מועברת פעמים רבות לאובייקט אחר, כאשר קיים חשש שהאובייקט המקורי יגיב בעוצמה או כאשר הפוגע יודע שהוא צפוי לקבל עונש כבד.[22]

תיאורית הדחף

לפי תורת הפסיכואנליזה, הפסיכולוגית אנה פרויד, מתארת את גישת הדחף האגרסיבי בהתפתחות ההתנהגות האלימה. גישה זו רואה בדחף האגרסיבי מרכיב אינהרנטי של תהליך התפתחות נורמאלי של כל ילד. האגרסיביות היא דחף טבעי, יוצרת לחץ פנימי וחייבים למצוא לעצמה פורקן. ככל שהילד גדל, הוא לומד לרסן דחפים כאלה ולנתב אותם בדרכים המקובלות בחברה. גישה אחרת רואה באגרסיביות תגובה לדחפים אחרים שאינם מוצאים לעצמם פורקן. פרויד מסבירה כי לפי כל התיאוריות, בשלב מסוים הדחפים האגרסיביים מאיימים על הילד וגורמים לו לחרדה ועל כן הוא מחפש דרכים להיפטר מהרגשות האלה, אם על ידי כיבוש הדחפים, הדגשת נטיות אחרות כגון עדינות, דאגת יתר לגבי בטיחות ובריאות, או השלכתם על אחרים, כמו לדוגמא, על אנשים הקרובים אליו מהם הוא מתחיל לפחד. פרויד מסכמת ואומרת כי קיפוח צרכים בסיסיים של ילדים כתוצאה מדחייה והזנחה רגשית, מוליד תגובות אגרסיביות לא נורמטיביות לתסכולים הנורמטיביים להם חשוף כל ילד.[23]

תיאורית הלמידה חברתית

מנסחה הבולט של התיאוריה היה בנדורה. לפי בנדורה, הילד הוא יצור מתבונן. מעצם טיבעו הילד הוא מלא סקרנות, והוא פתוח לכל הגירויים אשר מסביבו ולריגושים שבפנימיותו. ככל שיכולתו המוטורית והשכלית מתפתחת, התבוננותו וקליטתו הקוגניטיבית את העולם הסובב נעשית אינטנסיבית יותר. בני משפחתו – ובהמשך המחנכים בסוכנויות החברות האחרות – מהווים עבורו דגמים לחיקוי. האדם אומנם לומד מתוך התנסותו האישית, אך זו מקבלת חיזוק והשלמה על ידי התבוננות באחר, ואז הלמידה על ידי חיקוי, לדידם, של כמה פסיכולוגים חברתיים, עשויה להפוך לדפוס של התנהגות.[24]

מתבססת על הנחת המוצא שהתנהגות אלימה, בדומה לכל התנהגות אחרת, היא נרכשת ונלמדת דרך קשרים בין אישיים. תיאוריות אלו מתמקדות באפיון סוגי הקשרים הבין-אישיים ובהשפעתם על עיצוב עולם הערכים של הפרט.[25]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jason Jacobs לאתר flickr]

תיאוריה ביולוגית

לומברוזו היה אחד החלוצים בדרך חשיבה זו. בתחום המחקר האנתרופולוגי שהתבסס על ההשערה שהפתולוגיה הגורמת לעבריינות אלימה ומתמשכת היא מולדת ומצויה בגופו של העבריין. אסכולה זו העריכה כי ניתן לזהות עבריינים מולדים על פי מאפיינים מורפולוגיים, כמו מבנה הגולגולת או טונוס השרירים.[26] הבסיס העיוני של הגישה הביולוגית לסיבות העבריינות הוא שאנשים מתנהגים בצורה שונה בגלל הבדלים במבנה הפיזיולוגי שלהם - פגם פיזיולוגי, דוגמת מטען גנטי לקוי או חוסר איזון הורמונאלי.[27]

תיאוריה אקולוגית

התאוריה האקולוגית, הגורסת כי מצב ההתנהגות האלימה הוא תוצר של אינטראקציה בין שלושה גורמים: פרט, סביבה וסיטואציה אלימה. לפי גישה זו גורמים אקולוגיים מסוימים מביאים את האדם לידי התנהגות אלימה. מדובר בגורמים כמו טמפרטורה, שטח מחיה וסוגי מזון שצורכים האנשים. גורמים אלה נמצאים מחוץ לאישיותו של האדם ומעבר לשליטתו.[28]

סיבות וגורמים לתופעת האלימות המינית בקרב בני נוער

אלימות בני נוער מתחילה ומתקיימת פעמים רבות כחלק מקונסטלציה רחבה יותר של בעיות. כך לדוגמא, השכיחות של בעיות בבריאות הנפש, שימוש בסמים, נמצא כי נשירה מבית הספר והתנהגות פושעת גבוהה יותר אצל נוער אלים מאשר אצל נוער לא-אלים. הקורלציה בין אלימות לבין בעיות אחרות, ללא קשר לשאלת הסיבתיות, מצריכה התייחסות לאלימות נוער בנוסף לפן הצר של ההתנהגות האלימה, גם מההקשר הרחב יותר של הבעיות הנוספות שהוזכרו.

יש התמקדות בתהליך הסוציאליזציה של הילד כמקור להתפתחות של התנהגות אלימה. השקפות עולם של ילדים אלה, היחס שלהם לחברה הסובבת, חשיפה לאלימות בתוך הבית והנורמות החברתיות של הסביבה משפיעים על התפתחות של התנהגות אלימה. ככל שהילד רואה את סביבתו כעוינת יותר, וככל שקיימת לגיטימציה לא לראות את הזולת כשווה ערך וזכויות, כך גדל הסיכוי להתנהגות אלימה. כאשר קבוצת נוער אחת משתכנעת כי קבוצה אחרת הינה בעלת זכויות פחותות או מעמד חברתי נחות, קל יותר לנהוג כלפי אותה קבוצה באלימות בלי נקיפות מצפון. אצל ילדים החשופים לתנאי מחיה קשים, להורות קשה, לחוסר גבולות, לעוני ולאפליה ישנה סכנה להתפתחות של התנהגות אלימה.[29]

[בתמונה: מאבק באלימות מינית ביפן; תמונה חופשית שהועלתה על ידי UK in Japan- FCO לאתר flickr]

באלימות מינית, קשה מאוד להצביע מראש על הילדים העלולים לנהוג בדרך זו, וגם בדיעבד לא תמיד אפשר להסביר מדוע ילד מסוים פגע מינית בילד אחר.

תוקפים רבים באים ממשפחות שקיימת בהן אלימות, מינית או אחרת. לעתים ההתנהגות המינית הלא-מקובלת היא תוצר של למידה חברתית לקויה, כאשר ההורים מתגמלים את הילד באופן חיובי על התנהגויות מיניות לא-ראויות. לא הוכחה תורשה בהקשר להתנהגות מינית אלימה.

השפעות טראומטיות בילדות, בעיקר קשר לא רציף ואלים מצד הדמות המטפלת העיקרית, יחד עם התנהגות אימפולסיבית ולא עקבית, הן הסיבות הפסיכולוגיות להתפתחות הפגיעה המינית באחרים.[30]

מאפייני מתבגרים שפוגעים ונפגעים מינית

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998, לא החריג את עצמו, ואת האיסורים המנויים בו רק לטובת נשים, אלא להיפך. מדובר בחוק שנועד לשמור על כבוד האדם באשר הוא אדם. מחקרים בארץ ובעולם מעידים על שכיחות גבוהה של הטרדה מינית בקרב בני נוער. התפיסה הרווחת היא שהטרדה מינית נעשית על-ידי בנים ומכוונת כלפי בנות. אנו נוטים לחשוב שרק המין הנשי סובל מכך, מכיוון שהמקרים של ההטרדות הם רבים מאוד, אולם לא נכון הוא הדבר. גם גברים סובלים מהטרדות מיניות מצד נשים ומצד גברים, אך לא מרבים לדווח על כך לגורמים מטפלים או לרשויות.[31]

מחקר אישש את התפיסה הרווחת שהטרדה מינית נעשית על ידי בנים ומכוונת כלפי בנות, אולם השכיחות הגבוהה ביותר של התנהגויות הטרדה מינית הייתה בקרב בנים. מתוך המחקר ניתן להבחין כי התנהגויות של הטרדה מינית כלפי בנות שונות מאלה שמופנות כלפיי בנים. כלפי בנים היו ההתנהגויות כהצגה של תמונות פוגעות ומשלוח מכתבי זימה, הורדה של חלקי לבוש ונגיעה באופן מיני, ואילו בקרב בנות היו ההתנהגויות של "להתחיל" או להעיר הערות מיניות ולגעת באופן מיני.[32]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי frankieleon לאתר flickr]

הטרדה מינית הוא אירוע טראומתי החושף את הגבריות לפגיעות, השיח החברתי נוטה להתייחס לגבר כבעל יכולת התגוננות מעצם היותו זכר, אך לא כבעל יכולת להיפגע ובכך להדיר את מקומם של הגברים הנפגעים. השיח אודות פגיעה בגברים אינו מהווה חלק  מהשיח על פגיעה והטרדה מינית, זאת כהמשך לתפיסה על-פיה, באופן טבעי, קורבנות הן נשים מעצם היותן נשים ותוקפים הם גברים מעצם היותם גברים.[33]

מאפייני מתבגרים שפוגעים מינית 

לא נמצאה הפרעה מסוימת עליה ניתן להצביע כבסיס לתופעת האלימות המינית, ונכון להיום אוכלוסייה זו מתוארת כהטרוגנית ובעלת אפיונים מגוונים. בדומה למבוגרים, התוקפים הנם נערים בעוד שהקורבנות הן ילדות או נערות שגילן הנו לרוב פחות מ־12שנה. כ – 70%-46% של העבריינים מכירים את הקורבן לפני המעשה. אופני הפגיעה המינית משתנים ויכולים לבוא לידי ביטוי החל מעבירות ללא מגע פיזי כגון חשיפה איבר מין ועד כדי מעשים אלימים חמורים הכוללים חדירה ואלימות פיזית.

מקובל לחלק עברייני מין לשלוש קבוצות בהתאם למאפיינים פסיכולוגיים:

  1. נערים בעלי רקע של סטיות מין: נמצא כי בקרב פארפילים מבוגרים, התחילה העוררות המינית הסוטה כבר בגיל התבגרות. כ־50% בצעו עבירות מין ראשונות בגיל 18 שנה. יחד עם זאת לא נמצא כי כל הנערים שמבצעים עבירות מין הנם בעלי עוררות מינית סוטה.
  2. עבירות כחלק מדפוס התנהגות אנטי-חברתית: אוריינטציה אנטי חברתית וסגנון חיים עברייני נמצאו במחקרים רבים בקרב עברייני מין צעירים. כמו כן עברייני מין מתבגרים מראים קווים דומים לאלו בקרב עבריינים צעירים שאינם עברייני מין. הפרעות התנהגות מאובחנות אצל יותר ממחצית הנערים אלה. בדומה לעבריינים צעירים שאינם עברייני מין, בקרב עברייני מין מתבגרים נמצאו אי יציבות ופסיכופתולוגיה במשפחה, פרידות רבות ובידוד חברתי. לרבים, רקע של עבריינות לא מינית הכולל אלימות. נמצאה שכיחות גבוהה של תחלואה כפולה, כך למשל בקרב %22 אובחן ADHD.
  3. נערים המגלים קשיי הסתגלות ותפקוד פסיכו-סוציאלי ירוד: למרות שבעבר נטו לחשוב כי עבירות מין מינוריות, מהוות חלק מתהליך התבגרות המינית, מיתוס זה נדחה בהתבסס על מחקרים המראים שלרוב המתבגרים עברייני מין דפוסי התנהגות הדומים לאלו של עברייני מין מבוגרים. יש לציין כי ישנם מאמרים המראים על קשר בין ויקטימיזציה בילדות לבין עבירות מין. השיעור של התעללות מינית פיזית ואמוציונאלית בקרב הנערים העבריינים נעה בין 0 ל-80%.[34]

[תמונת אילוסטרציה. זו תמונה חופשית שהועלתה על ידי COMSEVENTHFLT לאתר flickr]

מאפייני מתבגרות מוטרדות מינית

ד"ר מור אביגיל חקרה את המיתוסים הנפוצים המאשימים את קורבן האלימות בגרימתה וממלאים תפקיד בהנצחתה. היא בדקה שני מיתוסים העוסקים בהטלת האחריות על הנפגעות: האחד - טוען שהנפגעת מביאה על עצמה את התקיפה באופן לבושה. השני - קובע שנשים מועדות לתקיפה בגלל היעדר בטחון עצמי אלמנטרי, כניעה לתכתיבי החברה של התנהגות נשית פסיבית ומרצה או אימוץ סטריאוטיפים ביחס  תפקידי האישה. בכך נתפסות הנשים כאחריות על אי מניעתה של התקיפה.

בספרות,  אין מאפיינים המבחינים בין נפגעות אונס והטרדה מינית, לבין נשים שלא נפגעו. אחוז הנשים - המעידות על עצמן שהן נוהגות לעתים ללבוש לבוש חושפני - זהה כמעט לגמרי בשתי הקבוצות.  כלומר, נשים שנפלו קרבן לאלימות מינית לא נטו להתלבש באופן חושפני יותר מנשים שלא נפגעו. המחקר הפריך באופן חד משמעי את הטענה הרווחת שהנשים הביאו את הפגיעה על עצמן בסגנון לבושן החושפני והפרובוקטיבי.

לגביי בטחונה העצמי של האישה, ועמדותיה הסטריאוטיפיות ביחס לתפקיד האישה בחברה, 51.6% מנפגעות התקיפה המינית, לעומת 54.7% מהאחרות, הפגינו בטחון עצמי ברמות ממוצעות ומעלה. 46.7% מהנשים שנפגעו (פחות ממחצית!) גילו עמדות סטריאוטיפיות לגבי תפקיד האישה ו 48.8% מקרב אלה שלא נפגעו.

המסקנה הייתה כי אין כל קשר בין בטחון עצמי או עמדות סטריאוטיפיות ביחס לתפקיד האישה לבין פגיעה מינית. אין בסיס לסברה שנשים שנאנסות או מוטרדות מינית שונות באיזה שהוא אופן מנשים אחרות בכל המדדים הללו: הן אינן חסרות בטחון או בעלות הערכה עצמית נמוכה יותר, וגם אינן נשים כנועות המאמינות בתפקידה המסורתי הסטריאוטיפי של האישה, או במיתוסי האונס השונים הרואים באישה את האשמה באלימות.

המחקר אישש את הטענה שאין קשר בין הפגיעה המינית לבין מאפיינים אישיים של הנשים, כגון הופעתן החיצונית, מאפייני האישיות ותפיסות העולם שלהן [35]

זיהוי אלימות מינית

אלימות מינית משפיעה על הקרבן לטווח הקצר ולטווח הארוך. ההשפעות שנובעות מהפגיעה נוגעות בתחומים הפיסיולוגיים, הנפשיים, החברתיים, הפסיכולוגיים והתקשורתיים.

סימנים היכולים לעורר חשש לאלימות מינית

חבלות או סימנים פיזיים אחרים על הגוף, לבוש חושפני באופן לא תואם או לבוש מסתיר ומחסה באופן שאינו תואם, עייפות כרונית ודיווח על קושי בשינה, הזנחה פיזית מופרזת, דיווח על דלקות בדרכי השתן, כאבי ראש כרוניים, בעיות בעיכול, כל אלו לאחר שנשללת סיבה פיזיולוגית, חולשה פיזית לא מוסברת, חשד להפרעת אכילה, חשד להתנהגות דיכאונית: חוסר מוטיבציה, עצבות, ייאוש, תחושת חוסר אונים וערך עצמי נמוך.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Chinamini Yumako לאתר flickr]

חשוב להדגיש כי אף פעם לא מספיק סימן אחד בכדי להניח שהפרט עברה או עוברת פגיעה מינית. התקיפה יכולה להיות אקטואלית, זאת אומרת, עדיין מתקיימת, או שנפסקה בעבר. אין לדעת זאת על פי סימנים חיצוניים בלבד ויש לברר. תמיד מדובר במספר מרכיבים גם יחד המעלים חשד לתקיפה מינית.[36]

סימפטומים נפוצים [37]

  • סימפטומים רגשיים: דיכאון ודימוי עצמי נמוך, אמירות אובדניות, פחדים ללא הסבר ברור, סיוטים, דריכות-יתר, צורך בשליטה והסתגרות.
  • סימפטומים גופניים: כאבי ראש וכאבי בטן, הרטבת לילה בגיל מבוגר, הפרעות אכילה (אכילה מוגברת או מופחתת, הימנעות ממזונות מסוימים והקאות), דלקות חוזרות בדרכי השתן, בפי הטבעת ובנרתיק ופציעה עצמית.
  • סימפטומים התנהגותיים: נטילת סיכונים, התקפי זעם או חרדה, גנבות, שקרים, ריבוי חלומות בהקיץ (ניתוקים), קשיי ריכוז, קשיי שינה, רתיעה מקשרים וממגע או לחלופין עיסוק מוגבר במין ובמיניות, ירידה בהישגים בלימודים או לחלופין השקעת-יתר שאינה אופיינית.

השלכות

לאלימות מינית השלכות נפשיות רחבות, הן בטווח המיידי והקצר והארוך:[38]
  • בטווח הקצר: חרדה, סיוטי לילה, קשיי ריכוז, קשיי תפקוד, עוררות פיזיולוגית ועוד.
  • בטווח הארוך: בטווח הארוך לפגיעה מינית השלכות על כל תחומי החיים: השלכות נפשיות: הפרעות חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית, מחשבות וניסיונות אובדניים, דיסוציאציה, ניתוק רגשי, הערכה עצמית נמוכה, האשמה עצמית ועוד. השלכות פיזיולוגיות: כאבי ראש, כאבי בטן, הפרעות גניקולוגיות וקשיים בתפקוד המיני, דלקות באברי מין ובעיות פוריות בבגרות ועוד. השלכות חברתיות: היכולת לעבוד ועל היכולת ליצור רשת חברתית תומכת.
  • התעללות מינית בילדות פוגעת ביכולות, בכישורים ובתפקוד של הקורבנות והופכת אותן לפגיעות במיוחד לעוני, דבר המגביר את הסיכון להתדרדרות לחיי עבריינות. חוסר היכולת לתפקד בלימודים, בשל בעיות ריכוז וקשב המאפיינות ילדים שעברו טראומה ממושכת, מסביר את החסכים הגדולים בהשכלה הבסיסית. מאפיין נוסף הוא פער בין היכולת האינטלקטואלית הפוטנציאלית, שהיא תקינה בדרך כלל, ובין היכולות האקטואליות שהן נמוכות. ליקויים אלו, שמאפיינים קרבנות גילוי עריות, פוגעים ביכולות לתפקד בהיבטים השונים של חיי היום-יום: עבודה, כישורי השתכרות, אימהות. פגיעה זו בכישורי החיים היא אחת הסיבות להתדרדרות של נשים לחיים עבריינים ולקושי שלהן להשתקם ולתפקד בחברה הנורמטיבית.[39]

ההיבט החוקי בתחום עבריינות הנוער

גיל אחריות פלילית

  • ההבדל בין קטין לבגיר אינו נובע מרמתו השכלית, בריאותו, מרצונותיו, או מרצון האחראים עליו, אלא מהגיל שנקבע כגיל הקובע.
  • "קטינות" בישראל מיום הלידה על גיל 18.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Nithi Anand לאתר flickr]

החוק מבחין בין בגירים מעל גיל 18, הנושאים באחריות פלילית מלאה, לבין קטינים משתי רמות גיל:

  • קטינים בגיל 12-18 הנושאים באחריות פלילית בסייגים שונים כגון צורך בתסקיר קצין מבחן.
  • קטינים עד גיל 12 שאינם נושאים באחריות פלילית. "לא יישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה שעשה בטרם מלאו לו שתיים-עשרה שנים" (סעיף 34 לחוק העונשין התשל"ז 1977).[40]

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971

חוק זה עוסק בסמכויות בית המשפט לנוער, סדרי הדין, דרכי הענישה והטיפול ביחס לקטינים ברי אחריות פלילית (בני 12 ומעלה) שניתן להעמידם לדין, אם עברו עבירה. החוק קובע למעשה "מסגרת" לעבודת המשטרה עם קטינים ולשיתוף הפעולה שלה עם שרות המבחן לנוער.

ההתייחסות בחוק זה לקטינים אשר עברו עבירות פליליות שונה מאוד בעניינים רבים מההתייחסות לעבריינים מבוגרים. ההגנה על זכויותיהם של קטינים רחבה בהיקפה.

דרכי ענישה

  1. קטין שהורשע, רשאי בית-משפט לנוער, במקום להטיל עליו מאסר לצוות על החזקתו במעון נעול לתקופה שיקבע ובלבד שלא תעלה על תקופת המאסר שנקבעה לעבירה שבה הורשע הקטין.
  2. אדם שהיה קטין ביום ביצוע העבירה, לא יוטל עליו עונש מוות, ועל אף האמור בכל דין אין חובה להטיל עליו מאסר עולם, מאסר חובה או עונש מינימום.
  3. בקביעת עונשו של קטין יתחשב בית-המשפט לנוער, בין השאר, בגילו בשעת ביצוע העבירה.
  4. קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע עשרה שנה, לא יוטל עליו מאסר.
  5. קטין שעליו הוטל מאסר לא יוחזק במאסר יחד עם אדם שאינו קטין.

דרכי טיפול

אלה דרכי הטיפול שעליהן רשאי בית-משפט לנוער לצוות לפי סעיף 24 (2):

  1. מסירת הקטין לטיפולו והשגחתו של אדם הראוי לכך שאינו הורה הקטין, לתקופה שיקבע בית-המשפט, והגבלת זכויותיהם של הורי הקטין כאפוטרופוסיו במשך התקופה האמורה.
  2. העמדת הקטין במבחן.
  3. קבלת התחייבות, בערובה או בלי ערובה, מאת הקטין או הורהו בדבר התנהגותו של הקטין בעתיד.
  4. התייצבות הקטין במעון יומי במשך תקופה שיקבע בית-המשפט.
  5. החזקת הקטין במעון או במעון נעול לתקופה שיקבע בית-המשפט.
  6. מתן כל הוראה אחרת בדבר התנהגותו של הקטין אם הדבר דרוש, לדעת בית-המשפט, לטיפול בו.
  7. חיוב הקטין או הורהו בתשלום קנס או הוצאות המשפט.
  8. חיוב הקטין או הורהו בתשלום פיצוי לאדם שניזוק באותה עבירה.[41]

המשטרה ועבריינות נוער

  • המשטרה היא הגורם הראשון בשטח שבא במגע עם קטין החשוד בביצוע עבירה.
  • המשטרה פועלת על פי נהלים שמטרתם למזער את הפגיעה בקטין ולקדם את שיקומו.
  • החקירה במשטרה מתבצע ע"י חוקרי נוער (רובם בעלי השכלה אקדמאית) שעברו הכשרה מיוחדת בנוסף להכשרתם כחוקרים.
  • חוקרי הנוער חוקרים קטינים מעל גיל 14 כחשודים, עדים וקורבנות.
  • יח' הנוער כפופות פיקודית למשרד חקירות ומקצועית לקציני נוער מרחביים, מחוזיים ומחלקת הנוער במטה-הארצי.
  • בנוסף קיימים במחוזות "יחידות נוער חשיפה".
  • יחידות הנוער בדר"כ ממוקמים במבנים אזרחים, לבושים באזרחי, מספרי רישוי אזרחיים .
  • מדיניות המשטרה פתיחת תיק פלילי (פ"א) או טיפול מותנה (ט"מ) מושפעת מהגישה העונשית ומהגישה הטיפולית גם יחד.[42] 

מעצר קטינים (תיקון תשנ"ז)

  • קטין שמלאו לו 14  שנה לא יוחזק במעצר ללא צו של שופט לתקופה העולה על  24  שעות, אולם אם אי אפשר להביא את הקטין לפני שופט תוך התקופה האמורה מחמת סיבה מיוחדת, רשאי קצין המשטרה הממונה על תחנת משטרה להורות על המשך מעצרו לתקופה נוספת שלא תעלה על  24  שעות, ובמקרה זה ירשום את הנימוק להארכתה מעצר והנימוק יובא לתשומת לב השופט אשר לפניו יובא הקטין.
  • קטין שלא מלאו לו 14  שנה לא יוחזק במעצר ללא צו של שופט לתקופה העולה על  12  שעות, אולם אם אי אפשר להביא את הקטין לפני שופט תוף התקופה האמורה מחמת סיבה מיוחדת, רשאי קצין משטרה הממונה על תחנת משטרה להורות על המשך מעצרו לתקופה נוספת שלא תעלה על  12  שעות, ובלבד שהדבר דרוש לשם בטחון הציבור או בטחונו האישי של הקטין או לשם הרחקתו מחברת אדם בלתי רצוי, או שקיים חשש שהקטין ביצע פשע שעונשו מאסר  7  שנים או יותר ושחרורו עלול להביא להעלמת ראיות, קצין המשטרה ירשום את הנימוק להארכת המעצר והנימוק יובא לתשומת לב השופט אשר לפניו יובא הקטין.
  • השופט שלפניו הובא הקטין רשאי לצוות על מעצרו גם מחמת שהדבר דרוש להבטחת בטחונו האישי של הקטין או להרחקתו מחברת אדם בלתי רצוי.[43]

שירות המבחן לנוער

תפקיד שירות המבחן לנוער הוא אבחון וטיפול בקטינים/ות שהופנו על-ידי המשטרה לאחר שנחשדו בביצוע עבירה פלילית וכן בקטינים שנמצאו אשמים בביצוע עבירה ומטופלים בשירות המבחן על-פי צו בית משפט.

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) מהווה את הבסיס החוקי לפעילות המשטרה, בית המשפט לנוער ושירות המבחן לנוער בכל הנוגע לחקירה, לשפיטה ולטיפול בקטינים.

התפיסה המקצועית של שירות המבחן לנוער היא כי ההתנהגות עוברת החוק אצל מתבגרים היא תוצר קשיים ומצוקות ברובד האישי, המשפחתי ו/או החברתי. על כן, חובת קציני המבחן לאתר, לאבחן ולסייע לקטינים להתמודד עם בעיותיהם בכדי להחזירם לתפקוד תקין תוך דגש על שיקומם.

מטרות השירות

  • מניעת התנהגות מנוגדת לחוק של קטינים/ות.
  • הפחתת והפסקת ההתנהגות המנוגדת לחוק של הקטין וזאת במטרה לחזור ולחזק את תפקודו הנורמטיבי בתחומים השונים, תוך דגש על טיפול ושיקום.
  • סיוע לבתי המשפט לנוער בהתאמת ההחלטות השיפוטיות לקטינים.

אוכלוסיית היעד

קטינים/ות בגילאי 12- 18 אשר הופנו ע"י המשטרה לאחר שנחשדו בביצוע עבירה פלילית.

קטינים/ות שנמצאו אשמים בביצוע עבירה פלילית ומטופלים בשירות המבחן ע"פ צו בית משפט.[44]

חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998

מטרת החוק - חוק זה מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים.

איסור הטרדה מינית והתנכלות - לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו.

הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

  1. סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
  2. מעשים מגונים.
  3. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות.
  4. התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
  5. התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
  6. "חוק הסרטונים": פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.

עבירות מין בישראל

  • סעיף 345 – אינוס: "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה".
  • סעיף 346 - בעילה אסורה בהסכמה: "הבועל קטינה תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין. יראו מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמתחזה לאחד מאלה שבעל קטינה במהלך התקופה שבה ניתן לקטינה טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה האמור תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי".
  • סעיף 347 - מעשה סדום: "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם".
  • סעיף 348 – מעשה מגונה: "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".
  • סעיף 349 – מעשה מגונה בפומבי: "העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו, או העושה מעשה כאמור בכל מקום שהוא תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות".[45]

שיקולי ענישה בעבירות מין 

נשים נורמטיביים, הרחוקים מרחק רב מעולם המשפט הפלילי, עשויים להניח, כי עבירות מין מבוצעות על-ידי עברייני מין סדרתיים ו/או על-ידי בעלי דפוסים עבריינים – ולא כך הדבר - בפרט כאשר המדובר בקטינים ובבני נוער. לעיתים קרובות, בני נוער המבצעים עבירה מינית הינם תלמידים טובים, בעלי התנהגות טובה שחייהם מתנהלים באופן שגרתי ותקין, בפיקוח צמוד, מחנך, אוהב ומעניק של הוריהם. קטינים ובני נוער אשר חשודים בפגיעה מינית בילדים אחרים זקוקים לטיפול, הכוונה וייעוץ מקצועי מייד עם פתיחת ההליך המשטרתי/משפטי נגדם.

מערכת אכיפת החוק קובעת כללים מיוחדים בנוגע טיפול בקטינים והלן יובאו עיקר הכללים הנוגעים לתחום עבירות מין:

  • גיל האחריות הפלילית עומד על 12 שנים ומעלה ועל כן לא יוגש כתב אישום נגד קטין מתחת זה.
  • קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית יופנו לאבחון וטיפול של פקידי סעד.
  • למשטרה אין סמכות לעצור או לחקור באזהרה קטין מתחת לגיל 12 החשוד בביצוע עבירת מין, אך היא יכולה לזמן אותו או את הוריו למסירת עדות.
  • חקירת ילדים מתחת לגיל 13 מתבצעת ע"י חוקרי ילדים.
  • חקירת ילדים עד גיל 14 המעורבים בעבירות מין מתבצעת על-ידי חוקרי ילדים מטעם משרד הרווחה.
  • חקירת ילדים מעל גיל 14 המעורבים בעבירות מין נחקרים על-ידי חוקרי נוער במשטרה.
  • קטינים מעל גיל 12 שביצעו עבירת מין מופנים על-ידי המשטרה לשירות המבחן לנוער, הן אם הוחלט לסגור את נגדם את התיק נגדם והן במסגרת ניהול התיק הפלילי נגדם.

מהחלטות בתי המשפט ניתן ללמוד על הקושי הקיים בגזירת דינו של קטין וכי קושי זה מתגבר ככל שגילו של הנאשם צעיר יותר, העבירות אותן ביצע חמורות יותר וכאשר אף קורבן העבירה הינו קטין הזקוק להגנה. שיקולי ענישתו של קטין הינם, אם כן, שיקולים מורכבים וסבוכים הנוגעים למכלול אינטרסים שחלקם מנוגדים זה לזה ואשר להם השלכות ארוכות טווח. נוכח החשיבות הרבה המיוחסת לשיקום נאשמים קטינים ובכדי לאזן כראוי בינו שיקול זה ליתר השיקולים, אימץ בית המשפט העליון את "המודל המעורב" המשלב בין ענישה והרתעה והמשך הליך טיפולי. מפסיקת בתי המשפט בנוגע לסוגיית הרשעת או אי הרשעת קטינים שביצעו עבירות מין נגזרת ממכלול של שיקולים דומיננטיים, כגון: גיל הנאשם הקטין, חומרת מעשהו, הנזק שהסב לקורבן העבירה, נפיצות העבירה ועמדת שירות המבחן. כמו כן, הכוונה משפטית מקצועית ונקיטה בצעדים טיפוליים עוד מהשלבים המוקדמים, מסייעים אף הם בתוצאה משפטית רצויה לפיה יימנע בית המשפט מהכתמת קטין שביצע עבירת מין – בהרשעה פלילית. דרכי הטיפול שמטיל בית משפט על קטין אשר ביצע עבירת מין ולא מורשע בדין הינן מגוונות והן מגובשות על-ידי שירות המבחן לאחר היכרות עם הקטין, משפחתו ובחינת מכלול הנסיבות. יחד עם זאת, המכריע הבלעדי בהליך המשפטי הינו בית המשפט אשר אינו מחויב להמלצת שירות המבחן.[46]

נתוני אלימות מינית בישראל לשנת  2015

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל[47]

נתונים כלליים לשנת 2015:

בשנת 2015 הגיעו 40,000 פניות למרכז הסיוע.

מדובר בעליה של 3.5% ביחס למספר הפניות בשנה הקודמת.

13%  מהמקרים שפניות אודותם הגיעו למרכזי הסיוע, דווחו למשטרה.

חלוקה לפי מין

84.3% מהפניות דיווחו על פגיעה בנשים, נערות וילדות.

15.5% מהפניות דיווחו על פגיעה בגברים, נערים וילדים.

חלוקה על פי גיל

41.1% בבוגרים.

58.9% מהפניות דיווחו על פגיעה בקטינים (עד גיל 18).

המועצה הלאומית לשלום הילד[48]

עבירות ברשת

בשנת 2015 חלה עליה באחוז התלמידים שדיווחו על פגיעה באמצעות אמצעי תקשורת דיגיטליים.

כ-60% מבני הנוער שדיווחו שנפגעו מפגיעה / בריונות ברשת דיווחו כי נפגעו פעם עד פעמיים.

41% מקרב בני הנוער שנפגעו מפשיעה / בריונות ברשת האינטרנט סיפרו על כך לחבר, ו-29% סיפרו להורה (בין הדיווח לחברה/ה והדיווח להורה קיימת לעיתים חפיפה). לעומת זאת 40% שנפגעו בחרו שלא לספר על כך לאיש.

63% מקרב בני הנוער שנפגעו מפשיעה / בריונות ברשת האינטרנט לא דיווחו על הפגיעה מכיוון שלדבריהם הדבר לא היה נראה להם חשוב. מתוך הבנים 79% מהעונים ענו כך, ומתוך הבנות 54% ענו כך. 14% מהבנים אמרו כי התביישו לדבר על זה לעומת 17% מהבנות, ו-21% מהבנות לא רצו שההורים יגלו את דבר הפגיעה.

16% מכלל התיקים שנפתחו בשנת 2015 בגין עבירות מין כלפי קטינים היו בגין הטרדה מינית, לעומת 4% בשנת 2006. ייתכן והדבר קשור לעבירות ברשת.

עוברי חוק

מספר הקטינים החשודים בעבירות ירד מ-23,527 בשנת 2005 ל-21,211 בשנת 2015. אחוז הקטינים החשודים בעבירות הוא 2.6% בלבד (97.4%) מבני הנוער לא חשודים בעבירות).

העבירות השכיחות ביותר, שבגינן נפתחו תיקים פליליים לקטינים בחשד לעבירה נגד קטינים: 2,311 כלפי גופו של אדם, 1,541 כלפי הסדר הציבורי, 704 כלפי רכוש ו-599 עבירות מין.

נתוני אלימות מינית בישראל ממשרד החינוך[49] לשנת  2015

בתרשים מספר  1  מוצגים נתוני המדד המסכם "קורבנות לאלימות מינית" בשנה"ל תשע"ה לפי שלבי גיל בכלל בתי הספר, בבתי ספר דוברי עברית ובבתי ספר דוברי ערבית.[50]

הממצאים נאספו משיעור התלמידים המדווחים שלפחות אחד מהאירועים המוזכרים בהיגדים קרה להם בחודש שקדם להעברת השאלונים: תלמיד/ה ניסו לנשק אותם בניגוד לרצונם, תלמיד/ה נגעו או ניסו לגעת בהם בצורה מינית בניגוד לרצונם, תלמיד/ה העירו כלפיהם הערות מיניות שלא רצו בהם, תלמיד/ה הורידו או ניסו להוריד להם חלק מהבגדים ללא הסכמתם, תלמיד/ה נגעו או ניסו לגעת בהם או לצבוט אותם במקומות פרטיים בגוף ללא הסכמתם.

תרשים מספר  1:

בהשוואה על פי שלבי גיל, שיעור התלמידים המדווחים על קורבנות לאלימות מינית בכיתות ד'-ו' הוא  10%, בכיתות ז'-ט' הוא  17%  ובכיתות י-'יא' הוא  16%.

מגרף זה ניתן לראות שדיווחי התלמידים בחטיבה העליונה (י'-יא') על קורבנות לאלימות מינית הינו נמוך יותר מדיווחי התלמידים בחטיבת הביניים (ז'-ט'), אך גבוה יותר מבית הספר היסודי (ד'-ו').

דיווחי התלמידים על קורבנות לאלימות מינית בקרב בני נוער בחטיבה העליונה (י'-יא') הוא 16%.

7%  מבני נוער בחטיבה העליונה דיווחו שתלמיד/ה ניסו לנשק אותם בניגוד לרצונם.

6%  מבני הנוער בחטיבה העליונה דיווחו שתלמיד/ה נגעו או ניסו לגעת בהם בצורה מינית בניגוד לרצונם.

9%  מבני הנוער בחטיבה העליונה דיווחו שתלמיד/ה העירו כלפיהם הערות מיניות שלא רצו בהם.

4%  מבני הנוער בחטיבה העליונה דיווחו שהורידו או ניסו להוריד להם חלק מהבגדים בלי שהסכימו.

6%  מבני הנוער בחטיבה העליונה דיווחו שתלמיד/ה נגעו או ניסו לגעת בהם או לצבוט אותם במקומות פרטיים בגוף (מקומות מוצנעים) בלי שהסכימו.

בתרשים מספר  2  מוצגים נתוני המדד קורבנות לאלימות מינית בהשוואה בין השנים תשס"ט, תשע"א, תשע"ג ותשע"ה, לפי שלבי גיל בכלל בתי הספר.

תרשים מספר  2:

בהשוואה בין השנים תשס"ט לתשע"ה, שיעור התלמידים המדווחים על קורבנות לאלימות מינית בכיתות ד'-ו' בשנת תשס"ט הוא 14% לעומת בשנת תשע"ה שהוא 10%, בכיתות ז'-ט' בשנת תשס"ט הוא 20% לעומת בשנת תשע"ה שהוא 17%, בכיתות י'-יא' בשנת תשס"ט הוא 18% לעומת בשנת תשע"ה שהוא 16%.

מגרף זה  ניתן לראות שבין השנים תשס"ט לתשע"ה ירדו שיעורי התלמידים המדווחים על קורבנות לאלימות מינית, בכל שלבי הגיל. בין השנים תשע"א לתשע"ה, בפרט, ניכרת יציבות בשיעורי המדווחים.

נתוני אלימות מינית בישראל ממשטרת ישראל[51] לשנת  2016

הנתונים שלהלן מייצגים תיקים שבהם המעורבים בביצוע העבירה הם קטינים שהיו חשודים או נילונים.

בשנת 2016 חלה ירידה של כ-8% במספר תיקי הנוער לעומת שנת 2015.

אחוז התיקים שבהם היה מעורב חשוד או נילון זכר בשנת 2016 עומד על 88% מכלל תיקי הנוער.

עבירות אלימות שבוצעו נגד קטינים

הנתונים מייצגים תיקים שהקורבן בהם הוא קטין[52] בעבירות אלימות גופנית הכוללת עבירות רצח, תקיפה ועבירות מין חמורות.

התרשים שלהלן מציג את התפלגות תיקי עבירות אלימות גופנית שבוצעו נגד קטינים בשנת 2016, בחלוקה לעבירות שהתבצעו בתוך המשפחה ועבירות שהתבצעו מחוץ למשפחה.

בשנת 2016 נפתחו 10,921 תיקי חקירה בגין עבירות אלימות שבוצעו נגד קטינים. כ-33% מכלל עבירות האלימות נגד קטינים בוצעו בתוך המשפחה, וכ-67% מחוץ למשפחה.

עבירות אלימות נגד קטינים במשפחה ומחוץ למשפחה לפי סוג עבירה

התרשים שלהלן מציג את התפלגות סוגי עבירות האלימות המרכזיות נגד קטינים בשנת 2016, בחלוקה לנסיבות ביצוען – בתוך המשפחה ומחוץ למשפחה.[53]

בשנת 2016 נפתחו 2,514 תיקי חקירה בגין עבירות מין שבוצעו נגד קטינים. כ-2,113 מכלל עבירות המין נגד קטינים בוצעו מחוץ למשפחה, וכ-401 מכלל עבירות המין נגד קטינים בוצעו בתוך המשפחה.

דרכי התמודדות

הטראומה המינית הנה בלתי נסבלת, ולכן היא מכריחה את הילד/ה לפתח מערכת הגנות של הסתגלות גרועה כדי לשרוד. הגנות אלה נועדו להכחיש את תחושת חוסר האונים של הילד/ה להפסיק את ההתעללות, ולהכחיש את הפחד, הזעם והייאוש שקשורים בחוסר האונים.[54]

להלן מספר דרכי התמודדות

התמודדות ההורים [55]

פגיעה מינית גוררת שינויים בהתנהגות הילד ואם ההורים יבחינו בהם, הם יוכלו להגיש עזרה. וכמובן אם הילד שיתף ביוזמתו, חשוב להעביר לו מיד את המסר שבכל מקרה אפשר לדבר ולשתף, ושההורים יכולים להכיל הכול ולא יתמוטטו מכך. כמו כן, חשוב לשדר לו שהוא מוגן ובטוח כעת. בפועל מוצע לנהוג כך:

  1. לנשום עמוק ולהקשיב לילד.
  2. להתייחס ברצינות לכל דבר שעולה בשיחה, בין שנאמר במילים ובין שנרמז.
  3. להעביר לילד מסר ברור שאתם מאמינים לו.
  4. להודות לילד על ששיתף אתכם ולתמוך בו על האומץ שגילה בחשיפת המקרה.
  5. להבהיר לילד כי הוא אינו אשם במה שאירע (גם אם הפגיעה קרתה במצב שבו עשה מעשה אסור).

סדנאות סיוע

מרכזי הסיוע מקיימים סדנאות להעלאת מודעות לנושא האלימות המינית ברחבי הארץ. סדנאות אלו מועברות לילדים ונוער בבתי ספר יסודיים, חטיבות ותיכונים ובמסגרות בלתי פורמאליות. מרכזי הסיוע מקיימים גם סדנאות להורים, לאנשי צוות חינוכי ולצוותים טיפוליים, למקומות עבודה ולקהל הרחב. סדנאות אלו נועדו להתיר את קשר השתיקה סביב אלימות מינית, לאפשר זיהוי של הגבולות בין מיניות בריאה לבין פגיעה מינית והטרדה מינית ולחשוף את הציבור לרשת התמיכה של מרכזי הסיוע.[56]

אכיפה / מערכת משפט [57]

לענישה יש תפקיד מרכזי במאבק בתופעת האלימות המינית. ענישה אפקטיבית באה לשרת כמה מטרות: הרתעה כללית ואישית, מניעת פשיעה, שיקום וחינוך, תגמול והוקעה.

מערכת החינוך

הצורך הגדול של בני נוער לקבל הדרכה בכל הקשור לפגיעות מיניות, מקבל מענה רק על פי החלטה של יועצת בבית הספר. לו הייתה המלצה של משרד החינוך להיעזר בשירותי הסדנאות של מרכזי הסיוע ניתן היה להגיע ליותר נערים ונערות. במפגשים עם בני נוער נשאלות שאלות רבות על מיניות בריאה, אמצעי מניעה, אוננות ועוד. מרכזי הסיוע אינם אמורים לעסוק בנושאים אלו, ולכן חשוב מאד שבתי הספר יגעו בנושא של מיניות בריאה בצורה מקיפה, כדי שבני הנוער לא ילמדו את הנושא רק מזווית הראייה של הפגיעה המינית. כמו כן נראה לעיתים כי הסדנאות מתקיימות בגיל מאוחר מדי ורצוי להפגיש את בני הנוער עם המידע החשוב כבר בבית הספר היסודי.[58]

טיפול בקטינים שפגעו מינית

הטיפול בילדים ובבני נוער המתנהגים התנהגות מינית פוגענית הוא בתחום אחריותם של כמה גורמים, בהתאם לגיל הילד ולחומרת העבירה.

מערכת אכיפת החוק

סעיף 34 ו' לחוק העונשים קובע כי האחריות הפלילית מוטלת על קטינים בני 12 ומעלה.

בעבירות מין שביצעו ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית אין למשטרה סמכות לעצור את הקטין או לחקור אותו באזהרה, אך ביכולתה לזמן אותו ואת הוריו לגביית עדות. חקירת ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית מתבצעת בידי חוקרי ילדים ולא בידי המשטרה. לא יוגש כתב אישום נגד קטין מתחת לגיל האחריות הפלילית, והקטינים הפוגעים מופנים לאבחון ולטיפול של פקידי הסעד במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

בסמכות המשטרה לקיים הליכים פליליים נגד קטינים מעל גיל 12 שנחשדים בביצוע עבירות מין. חקירת ילדים עד גיל 14 המעורבים בעבירות מין מתבצעת בידי חוקרי ילדים מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. בני יותר מ-14 נחקרים בידי שוטרים ביחידות הנוער של המשטרה.

חקירת ילדים בידי חוקרי ילדים היא שלב ראשון חיוני בתהליך האבחון והטיפול בילד הפוגע. החקירה נעשית בעקבות פנייה של המשטרה ולאחר שהועברו לחוקרי הילדים חומר החקירה והעדויות שנאספו בנושא. כל החקירות מתועדות ומתומללות ומשמשות ראיה בבית המשפט. לאחר סיום החקירה חוקר הילדים מעביר למשטרה טופס המסכם את עיקרי החקירה ואת התרשמותו מהילד החשוד וממהימנותו.

לצורך טיפול בקטינים פיתחה המשטרה נוהל ייחודי: "הליך טיפול וטיפול מותנה בקטינים". במסגרת הליך טיפול מותנה פרטי הקטין אינם מצויים במערכת המשטרתית הממוחשבת, וכך נמנע תיוגו של הקטין כעבריין. בכל הנוגע לעבירות מין, הנוהל קובע כי אין לנקוט הליך זה אלא במקרים שבהם העבירה שבוצעה היא בעלת אופי "קל" וחד-פעמי. רק  20%  מן התיקים שנפתחים לקטינים המבצעים עבירות מין בקטינים אחרים מטופלים בהליך טיפול מותנה, בעוד  80%  מתיקים אלו מטופלים בהליך הפלילי הרגיל. בחלק מן המקרים מסתיים הטיפול המשטרתי בלא פתיחת תיק פלילי ובלא רישום פלילי, בין היתר משום שלקטין החשוד אין רישומים קודמים במשטרה או משום שנסיבות העבירה קלות.

קטינים שהוגש נגדם כתב אישום מטופלים לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, שנקבעה בו מסגרת נפרדת, בבית-משפט לנוער, הדנה בקטינים העוברים על החוק. בסמכות בית- המשפט לנוער להפנות את הקטין הפוגע לטיפול ולמעקב של שירות המבחן או לשלוח אותו למסגרת חוץ- ביתית של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים או לכלא "אופק", המיועד לבני נוער.[59]

משרד הרווחה והשירותים החברתיים

קטינים מעל גיל  12  שביצעו עבירות מין מטופלים בשירות המבחן לנוער במשרד. הקטינים מופנים לשירות המבחן על-ידי המשטרה הן במקרים שבהם הוחלט שלא לפתוח כנגדם תיק פלילי והן במסגרת הטיפול בתיקים פליליים של בני נוער. קצין המבחן לנוער בודק את נסיבות ביצוע העבירה, את האקלים המשפחתי של הקטין, את מעורבותו בעולם העברייני ואת תפקודו במסגרות שונות, ומבצע הערכת מסוכנות. בהתאם לממצאי הבדיקה מעביר קצין המבחן המלצות לכל הגורמים במערכת אכיפת החוק.

בסמכות בית-המשפט להפנות קטין שהוגש נגדו כתב אישום לטיפול בקהילה או במעון נעול. הטיפול הניתן לעברייני מין בשתי מסגרות אלו הוא טיפול קבוצתי, על-ידי שני מנחים, במשך כשנה. הטיפול מתמקד בדרישה שהפוגע יקבל עליו אחריות על הפגיעה וכן בתהליכי חינוך ושיקום, תוך התייחסות לממדים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים, ומטרתו היא הפסקת ההתנהגות הפוגעת.[60]

משרד החינוך

טיפול משרד החינוך במקרים של פגיעה מינית בבתי-הספר מוסדר מאז  1999  באמצעות חוזר מנכ"ל. בין השאר, קבועים בחוזר כללים לטיפול בתלמיד הפוגע, ובהם הבהרת המקרים שבהם חלה חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה וקביעה כי גם במקרים שבהם הפוגע צעיר מגיל  12  יש לדווח על הפגיעה לפקיד סעד, חובת יידוע הורי התלמיד הפוגע, אופן ההתייחסות לתלמיד הפוגע מינית, הטיפול המשמעתי והחינוכי של בית-הספר בו והצורך להפנותו לטיפול נפשי.

לפי החוזר, הטיפול המשמעתי מתמקד בהגנה על תלמידים אחרים בבית-הספר ובפרט על התלמיד הנפגע, וכן בהעברת מסר חד-משמעי בנוגע לחומרת המעשה בעיני בית-הספר. החוזר מאפשר לבית-הספר להצמיד לתלמיד הפוגע מבוגר מלווה, להשעותו מן הלימודים לכמה ימים ולהעבירו לכיתה אחרת ואף למסגרת חינוכית אחרת. עם זאת, אין בחוזר הוראה המסדירה את הטיפול הנפשי המקצועי בתלמיד הפוגע, וככלל המשרד מטיל את האחריות בנושא זה על משרדי הרווחה והבריאות.[61]

[לאסופת המאמרים בסוגיית עבריינות הנוער באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'אונס קבוצתי', לחצו כאן]

מקורות

[1] כנסת ישראל, 2011

[2] Felix, Furlong & Austin, 2009

[3] Kracke & Hahn, 2008

[4] Henry, 2000

[5] שפירא, 2002

[6] שפירא, 2002

[7] שפירא, 2002

[8] ראובני, 2011

[9] פסיכיאטריה – מרכז מומחים לקידום בריאות הנפש: Psychiatry.org.il: 14.8.17

[10] משרד החינוך: edu.gov.il: 14.8.17

[11] משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: molsa.gov.il: 14.8.17

[12] בנבנישתי, חורי-כסאברי ואסטור, 2006

[13] מקינון, 2005

[14] Rozze, 1993

[15] איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל: 1202.org.il: 14.8.17

[16] ורצמן וקריכלי, 2005

[17] שפ"ינט – אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי, cms.education.gov.il: 2011

[18] כנסת ישראל, 2014

[19] אבני ורותם, 2009

[20] Bauman, 2007

[21] קים, בר-זהר ועדן, 2008

[22] הורביץ, 2006

[23] גוטליב, 2002

[24] שוהם, אדד ורהב, 2004

[25] לרנאו, 2016

[26] לרנאו, 2016

[27] שוהם, אדד ורהב, 2004

[28] עלי, 2014

[29] גוטליב, 2002

[30] רני לוי: ranylevy.co.il: 2008

[31] אתר מידע לנפגעות פגיעה והטרדה מינית: mifkad.org.il: 14.8.17

[32] ארנן, מימוני, שדמי ושכטר, 2007

[33] איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל: 1202.org.il: 14.8.17

[34] גולובצ'יק, בירגר, קוטלר ואפטר, 2004

[35] אביגיל, 2009

[36] רני לוי: ranylevy.co.il: 2008

[37] אורן וברו, 2013

[38] גורני ופרנקל, 2012

[39] גור, 2004

[40] ברוכמן, 2015

[41] שמש, 2008

[42] ברוכמן, 2015

[43] שמש, 2008

[44] תימור, בן-ברוך ואלישע, 2015

[45] גז, 2014

[46] ברוור, 2011

[47] איגוד מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל: 1202.org.il: 14.8.17

[48] המועצה הלאומית לשלום הילד, 2016

[49] משרד החינוך – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, 2016

[50] בעבודה זו התייחסנו רק לנתוני המדד המסכם לפי שלבי גיל בכלל בתי הספר, ללא השוואה על פי מגזר שפה

[51] משטרת ישראל, 2017

[52] אדם שטרם מלאו לו 18 שנה

[53] בעבודה זו התייחסנו רק לנתוני עבירות מין שבוצעו בתוך המשפחה ועבירות מין שבוצעו מחוץ למשפחה

[54] גור, 2004

[55] אורן וברו, 2013

[56] נהרי, 2012

[57] לוטן, 2006

[58] נהרי, 2012

[59] חביב, בן רבי וארגוב, 2001

[60] משרד הרווחה והשירותים החברתיים, 2008

[61] משרד החינוך: cms.education.gov.il: 14.8.17

4 thoughts on “אלימות מינית בקרב בני נוער

  1. Pingback: על אונס קבוצתי באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: למידה, סביבת למידה, מחנכים ושיטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.