[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Joost Markerink לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים העוסק בגדרות הפרדה ובהשלכותיהן, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

האם גדר גבוהה עושה שכנים טובים? מה פתאום... ממש להפך! אבל גדר גבוהה מקשה על טרוריסטים לבצע פיגועים, על עבריינים לבצע עבירות, ועל מהגרים להשיג גבול של מדינה שכנה. לכן, היא מונעת, במידה מסוימת - ביחד עם צעדים משלימים נוספים - טרור, ופשיעה ובעיות דמוגרפיות וחברתיות...

זה נשמע מובן מאליו וזה אכן כך, ומן הסתם, קל להביא ראיות התומכות בקביעה זו. כך למשל, יוסף ריזקה, יועצו של ראש ממשלת החמאס לשעבר בעזה, איסמאעיל הנייה, ולשעבר שר ההסברה הפלשתיני, הסביר בראיון ל"קודס פרס" ב- 2008, כי אחת הסיבות לכך שחמאס לא ביצע פיגועי התאבדות בין אוגוסט 2004 לפברואר 2008, הייתה הקמת הגדר ביהודה ושומרון. בהקשר הזה מהווה הגדר, כלי מניעה בסיסי:

[לכתבה המקורית ב'ערוץ 7', לחצו כאן]

מניעה (Prevention) היא סדרת פעולות, המביאות לצמצום היקפן של תופעות לא רצויות, ולצמצום הפחד הציבורי מהן. פעולות אלו נעשות, הן לפני ביצוע אותן תופעות, והן לאחר ביצוען. זאת, כדי למנוע את היווצרותן או הישנותן. הן מבוצעות על ידי מדינות, גורמי מערכת אכיפת החוק (משטרה, תביעה, בתי המשפט ובתי הסוהר), ארגונים ציבוריים ואחרים, ארגונים פרטיים, ועוד. לאחרונה פורסם, כי מועצת סביון החליטה לסגור בלילות שער בינה לבין 'גני תקווה', "בניסיון לצמצם גנבות" (ראו הכתבה למטה). אנשי גני תקווה אינם אוהבים זאת, מטבע הדברים. ראש מועצת גני תקווה הגישה תלונה במשטרה, על כך שדרכם של התושבים מתארכת...

[לכתבה המלאה ב'ישראל היום', לחצו כאן]

יישובים רבים אחרים מצויים משני צידי אותה סיטואציה בדיוק:

• מוכרות מלחמותיו של ראש מועצת עומר, פיני בדש, בשבט טרבין אל סנע שישב על גדרות יישובו - שגודר מכל עבריו - ובלחצו אולץ להעתיק את מושבו למקום אחר...
• היישוב 'גבעות בר' הגובל ביישוב החדש של שבט הטרבין, כבר הוקם מוקף גדר גבוהה ושערי ברזל...
• קיסריה יצרה סוללת עפר שתחצוץ בינה לבין ג'סר אל זרקא, ועוד ועוד...

יישובים אינם היחידים שמקימים גדר בינם לבין סביבתם

• בתים פרטיים ומוסדות רבים מוקפים בגדרות ובאמצעי הגנה רבים אחרים;
• ערים הקיפו עצמן בימי קדם בחומות גבוהות כאמצעי הגנה;

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Gabriel Rocha לאתר flickr]

וגם מדינות מקיפות עצמן עד היום בחומות ובגדרות:

• המקרה הקלאסי הוא של חומת סין: מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה וממנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית:

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ray in Manila לאתר flickr]

• מקרה קלאסי אחר מהמאה העשרים היא חומת ברלין, שסימלה את המאבק הבין גושי, בין ברית המועצות וגרורותיה למערב.
• ארצות הברית הקימה גדר, לאורך חלק מגבולה עם מכסיקו, כדי למנוע כניסה בלתי חוקית של מהגרים, ולחסום נתיבי פשע: בעיקר סמים ונשק. גדר זו עלתה לכותרות, כאשר הנשיא טראמפ סימן אותה כמפתח במדיניות צמצום ההגירה הבלתי חוקית שלו;
• האיחוד האירופי הקים גדר כדי למנוע הגירה בלתי חוקית - כמו גם כניסת טרוריסטים - ממרוקו ומאזור הסהרה מוכת הרעב.
• הודו בנתה גדר לאורך 3,300 ק"מ, כדי לחסום את הגבול עם יריבתה פקיסטן, ולמנוע חדירת טרור.
• בקפריסין נבנתה גדר בין חלקי האי - היווני והתורכי - כדי למנוע חדירות הדדיות.
• בוצוואנה בנתה גדר לאורך גבולה עם זימבבואה, בנימוק שהגדר תמנע העברת מגיפות. אבל, למעשה, מטרת הגדר היא למנוע מפליטים הנמלטים מפני מעשי טבח וטיהור אתני.
• בין קוריאה הצפונית לדרומית יש גדר הפרדה.
• תאילנד בנתה גדר לאורך 75 ק"מ בגבולה עם מלזיה, כדי למנוע חדירת טרור ערבי ממלזיה.
• אוזבקיסטאן בנתה גדר לאורך גבולה עם טג'יקיסטן.
• סעודיה בנתה גדר אלקטרונית לאורך 400 ק"מ בגבולה עם תימן, כדי למנוע חדירת שבטים תימניים. כמו כן, בנתה גדר הפרדה לאורך 900 ק"מ, כדי ליצור חיץ בינה ובין עיראק.
• איחוד האמירויות במפרץ הפרסי בנה גדר הפרדה עם עיראק לאורך 215 ק"מ, וגדרות נוספות בינו לבין כווית ועומאן.
• מרוקו בנתה גדר כדי למנוע חדירת טרור מהסהרה לתוך גבולה.
• פקיסטן בנתה בנתה גדר לאורך 2,400 ק"מ, לאורך גבולה עם אפגניסטן, כדי למנוע חדירה של טרור הטאליבאן ואל- קאעידה.
• בארץ ישראל, בתקופת המנדט הבריטי, בין 1936 – 1939, הקימו הבריטים גדר בתקופת המרד הערבי, על מנת למנוע חדירה של כנופיות לוחמים ערביים ממדינות ערב.
• וכמובן, 'גדר ההפרדה' שהקימה מדינת ישראל בינה לבין שטחי הרשות הפלסטינית לאחר הסכסוך המזוין בתחילת המילניום:

[בתמונה: הצד השני של חומת ההפרדה בירושלים. תמונה חופשית שהועלתה על ידי hjl לאתר flickr]

הבסיס התאורטי: 'תאוריית / אפקט המפל'

את הבסיס התאורטי ניתן למצוא בתורת הקרימינולוגיה דווקא, שמבססת את הקשר שבין פשיעה למצב ומעמד חברתי (ראו למשל, רהב ואדד, 1987, עמ' 255-243).  הקשר הזה מגיע לשיא מיצויו כאשר ניצבים, בין שני צידי הגדר, גורמים המאופיינים ברמה כלכלית וחברתית שונה. הלחץ שיוצר הצד החלש על הצד החזק ועל נכסיו הוא טבעי. את הצורך בגדר בין הצדדים ניתן להסביר בכך, שריכוז עיסוקים לא חוקיים הוא עניין של היצע וביקוש (רהב ואדד, 1987, ע' 243). בכך עוסקת תאוריית - או אפקט - המפל: כאשר יש חוסר שוויון באמצעים בין גורמים בסביבה המשימתית, ייווצר לחץ מבחוץ על הגורם רב האמצעים, הנובע מרצונם של גורמים שמחוץ לו לעבור אליו ו/או להעביר אמצעים ממנו אליהם. בתחום הקרימינולוגיה, אלה שאין להם יימשכו לרכוש של אלה שיש להם, ולהעביר ככל שיוכלו ממנו אליהם. כך מתרכז שיעור בעלי העבירות הפליליות בצד אחד של הגדר, וריכוז האמצעים הקורצים להם בצידו השני. הגישה הזו מזכירה את הגישה המארקסיסטית, הטוענת כי היחסים החברתיים הם בסופו של דבר כלכליים. לכן, שיעור העבריינות אצל העניים גבוה במיוחד (רהב ואדד, 1987, ע' 246).

צעד לא פופולרי...

כשהייתי נער וכספי השילומים הראשונים הגיעו ליוצאי גרמניה, החלה לראשונה התופעה של בניית גדרות מסביב לוילות מפוארות (יחסית) שהוקמו, ואני זוכר היטב את הרתיעה שחשו תושבי השכונה מהצעד הזה שנתפס מנוכר ומתנשא. היום, דווקא בית מפואר שאיננו מוגן ייתפס בעינינו כחריג... הציבור בכללותו מקבל היום בהבנה את זכותן של משפחות להתמגן, אולם עדיין דוחה, בדרך כלל, סגירה של מרחב ציבורי בין ערים ומדינות לצורכי מניעה. הסיבה לכך היא מה שמכונה, פוליטיקה של זהויות (Identity politics). זוהי פרדיגמת החשיבה - שתחילתה בשנות השבעים של המאה העשרים - שהשתלטה היום על החשיבה המערבית, על התקשורת, השיח הפוליטי ומוסדות האקדמיה, בעיקר בפקולטות למדעי המדינה. אחד התוצרים החשובים שלה הוא התקינות הפוליטית (הפוליטיקלי קורקט). כל אלה הם תוצר של הרב תרבותיות ושל הליברליזם. משמעותו מתן בולטות לכל קהילה, ולכל קבוצת אוכלוסיה, ועמידה על זכותה להגדרה עצמית ולחיזוק זהותה, על חשבון הלאום והמדינה. על פי פרדיגמה זו, פוליטיקה של זהויות מבקשת להצביע על כך, שפעולות פוליטיות וחברתיות שונות, הנחזות להיות אוניברסליות, וטבעיות - כמו התגוננות קולקטיבית - משרתות או כפופות להגיון של הקבוצות הדומיננטיות בחברה. הגיון זה לא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הקבוצות הלא דומיננטיות ועלול לדכאן. לכן, כשיישוב עשיר בונה גדר - למרות שמדובר בהתנהגות טבעית ונורמטיבית, הדבר נתפס מיד בהקשר של עשירים המפעילים את עוצמתם על מקופחים, מקשים עליהם, ומונעים מהם גישה למקומותיהם.

גישת המטוטלת

ההתייחסות לגורמי מניעה כמו גדר היא תלוית זמן ומקום, והיחס בינה לבין השפעתן של תיאוריות ליברליות ניתן להסבר ע"י סולם הצרכים של מאסלו, לפיו, ביטחון הצרכים הפיזיים (שלב שני במשולש למטה, צבוע אדום), קודם לשייכות, לזהות, לכבוד, להערכה ולאהבה:

[גרף זה הועלה לויקיפדיה ע"י Roymishali, שהפך אותו לרכוש הציבור]

  לכן, ניתן לדמות את היחס לגדר כמטוטלת, הנעה במרחב בין ביטחון ויציבות של הסדר הקיים, לבין תיאוריות ליברליות. פרדיגמות כמו פוליטיקה של זהויות  תפרחנה, כל עוד לא קיימת בעיית ביטחון פיזי. ככל שבעיה זו תגדל ותחריף, התיאוריות הללו יידחקו לאחור לטובת צעדים - קיצוניים אפילו - להשגת הביטחון.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי andreas לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים העוסק בגדרות הפרדה ובהשלכותיהן, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• שלמה גיורא שוהם, גיורא רהב, משה אדד (1987), קרימינולוגיה, ירושלים ותל אביב: שוקן.