תמונתו של מפכ"ל המשטרה אלשיך מימין, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: Cc-by-sa-3.0; תמונתו של ח"כ דודו אמסלם משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי קרלוס הגדול. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

שוב נקראנו לדגל להצלת הדמוקרטיה הישראלית. הפעם, על ידי יועצי התקשורת של המפכ"ל בוויכוח המתוקשר על איחוד תפקידי החשב במשטרה ובמשרד לביטחון הפנים. הם מספרים לנו, ש"הוצאת השליטה בתקציבים עלולה לחזק את המעורבות הפוליטית במשטרה" (סבן, 2017).

במקביל, גויסה גם 'מועצת גדולי התורה' של משטרת ישראל (קרי, פורום המפכ"לים והניצבים, שהביאו את משטרת ישראל עד הלום...). הכל כדי לסכל את הצעת החוק הזו. היזמה הזו מוצגת כמזימה של השר ארדן, על רקע 'הדם הרע' השורר בינו לבין המפכ"ל. התוצאה כתובה כמובן על הקיר: "להצעת החוק לטעמנו יש משמעות הרסנית בדבר יכולתו של המפקח הכללי לבצע את תפקידו, כאמור בפקודת המשטרה" (סבן, 2017). האמנם?

כלל אצבע לאנשים חכמים: התרחקו מססמאות שיועצי תקשורת אוהבים. אלה הם רק מסך עשן שמסתיר אינטרסים מנוגדים ומאבקי עוצמה. יועצי התקשורת הללו פונים לאנשים המחשיבים עצמם כאינטליגנטים ובעלי ידע רחב, אך בורים בתחום ידע מסוים, ויוצרים אהדה לעניינם דרך יצירת הקשר מזויף (במקרה זה: דמוקרטיה, חקירות שחיתות וחקירות נתניהו; במקרים אחרים: הפער העדתי וכדומה...).

אז הבשורה הטובה היא, שאיחוד תפקידי החשב - במשטרה ובמשרד לבט"פ - לא תפגע בדמוקרטיה וגם לא בחקירות, כשם שהעובדה שמשרות היועץ הכספי לרמטכ"ל ולשר הביטחון מאוחדות, אינה פוגעת בביטחון ישראל.

הבשורה העוד יותר טובה היא, שלא רק שהדמוקרטיה לא תיפגע, היא אפילו תצא נשכרת. המצב הנוכחי הוא תקלה. טעות שנוצרה בעת המעבר מהשלטון המנדטורי לריבונות, וכדאי שישתנה, כי כולנו מפסידים ממנו.

[בתמונה: בצלחתו של מי ישב התקציב מעתה? תמונה חופשית שהועלתה על ידי Dimitris Kalogeropoylos לאתר flickr]

אתחיל מהתחלה:

מערכת מורכבת ללא היזון חוזר/משוב בזמן אמת, היא מערכת חולה

אין מערכת מורכבת שיכולה לתפקד באפקטיביות ללא היזון חוזר. גופנו לא היה שורד רגע אחד ללא היזונים חוזרים, אבל משטרת ישראל מתפקדת כבר כשבעים שנה ללא היזון חוזר אפקטיבי: אדם אחד (המפכ"ל) מחליט איך להקצות כסף גדול, ואין בקרה בזמן אמת. אם תרצו, זה ההסבר האולטימטיבי למצבה של משטרת ישראל כיום.

איפה נשמע שאדם אחד - ללא בקרה בזמן אמת - מחליט לבדו על השימוש במיליארדים של שקלים? למה לתת בידי אדם אחד עוצמה כזו? מה, לא שמעו במקומותינו שכוח מוחלט משחית ומנוון? באיזו משטרה מתוקנת הדבר הזה מתרחש? לא במשטרות ארצות הברית, שם השליטה על התקציב נתונה בידי הרשות המקומית. בטח גם לא בבריטניה, ואפילו לא ביפן...

ואפשר ללכת הפוך. המצב היום כל כך טוב?

• נתחיל ברמה האסטרטגית: מצבו האומלל של השיטור בערים וקיומו של מערך סיור מנוון ולא מתאים לייעודו נובע בדיוק מזה: מהקצאה לא נאותה של כספים, ומסדרי עדיפות קלוקלים. אז מי נושא באחריות? (מן הסתם, פורום המפכ"לים והניצבים, שמאחד עכשיו שורות עם המפכ"ל...).

והנה עוד סוגיה אסטרטגית: מזה כעשר שנים ויותר מוקצים סכומי עתק למאבק בפשע המאורגן. כל ראשי המשפחות כמעט בכלא. אז עכשיו יש שקט? יש פחות פשע מאורגן? ממש לא. יש יותר, ויש להם יותר כסף. יתרה מכך, משפחות הפשע נגררות לכאוס כי המבוגרים האחראים בכלא, ושוטפות את הרחובות בחיסולים מגירי דם. מישהו מבין מה עבר, למשל, על תושבי אשקלון בשנים האחרונות? תפקידו של מי לשאול שאלות קשות?

• ואפשר גם ברמה הטקטית: קחו החלטה כמו להקצות כמאתיים תקנים למערך הדוברות - לא כולל חברת יחסי ציבור פרטית (יועץ התקשורת, ליאור חורב) ת"פ המפכ"ל, בעלות של מאות אלפי ש"ח ללא מכרז, והארכת שירותו בשלוש שנים נוספות בעלות של 2.4 מיליון שקלים בפטור ממכרז, בתירוץ ש"מערך הדוברות הקיים במשטרה אינו ערוך עדיין למתן מענה הנדרש בתחום זה" (קובוביץ', 2017) (כן, זה אותו יועץ שמתווה עבור המפכ"ל את קמפיין הצלת הדמוקרטיה הנוכחי...) - האם כל זה הגיוני? האם אף אחד לא חש, שמישהו משתמש בסמכות מוגזמת ללא מעצורים ובלמים וללא היזון חוזר?

[בתמונה משמאל: היועץ ליאור חורב. צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב: "ריאיון עם ליאור חורב", מה-6 בדצמבר 2016]

[למאמר: "מפעל הזבל של הדוברות המשטרתית", לחצו כאן]

[בתמונה: הקמפיין החדש של ליאור חורב...]

אז זו הדרך הנכונה לצעוד בה? לא עדיף שיתנהל ויכוח מקצועי ואחראי יותר, על מה להוציא את הכסף? לא כדאי שתהיה אחריות רחבה יותר בעניינים כגון אלה?

כשם שמערכת ההיזון החוזר של מנכ"ל בחברה הוא יו"ר הדירקטוריון והדירקטורים (כשהם מתפקדים...), כך מהווה השר מעין יושב-ראש הדירקטוריון, ובעלי התפקידים במטהו הם הדירקטורים, שתפקידם לתת היזון חוזר בזמן אמת למפכ"ל, על מדיניות (כל מדיניות מחוברת לתקציב) או על הבזבוז כספים שאיננו סביר, ואף מסכן את הארגון.

מערכת יחסים המחייבת הסדרה: יחסי שר - מפכ"ל במדינת ישראל

הריב הגלוי בין לשכות השר והמפכ"ל מוצג כסיבה החבויה לסכסוך הזה. אבל בעצם הדבר הפוך. כשעזב המפכ"ל לשעבר, יעקב טרנר, את תפקידו, הוא ציין כי "כמעט כל מפכ"ל סיים את תפקידו בנסיבות של מתיחות או אי הסכמה או קשיים עם השר הממונה עליו... משום שהסיטואציה של מפכ"ל ושר משטרה מעליו מזמינה בעיות". ואכן, בגלל חלוקת עוצמה לא סבירה ושגויה, נגזר כמעט על כל מפכ"ל ושר לריב ביניהם. קונפליקטים בין המפכ"ל והמשטרה לבין השר הממונה - שבמהלכם שילמו לעתים מפכ"לים מחיר אישי - פרצו בעוצמה רבה מימי המפכ"ל הראשון, יחזקאל סהר. 

החוק החדש מתקן משהו מהא-נומליה הזו. הוא מחזק - ובצדק - את מעמד השר, ומקרב אותו לזה שבין שר הביטחון לרמטכ"ל. זה רע?

[להעמקה בנושא יחסי המפכ"ל עם השר לביטחון הפנים לחצו כאן]

אז יצמצמו את תקציבי החקירות?

כל משטרה במדינה דמוקרטית - כולל משטרת ישראל - טעמה כבר ממה שמכונה 'הרעבה תקציבית' של יחידות למאבק בשחיתות השלטונית, שהפגינו 'אגרסיביות יתרה' כלפי פוליטיקאים. 'הרעבה' זו מכונה "מתקפות דרך התקציב" ("Budgetary Attacks") (ראו למשל, אצל Stotland, 1981).

לא תמיד זה מתחיל אצל הפוליטיקאים. זוהי מטוטלת קבועה ביחסי משטרה ופוליטיקה, ויש גם מקרים רבים שבהם משטרות מערביות חוצות פעמים רבות - בשל התלהבות יתר ועודף מוטיבציה - 'קווים אדומים' במערכה הזו, ו'מרוויחות' את המתקפות הללו ביושר.

גם משטרת ישראל ידעה מספר פעמים התנכלות ורדיפה ממש של קציני משטרה שהובילו חקירות של פוליטיקאים, אולי באגרסיביות רבה יותר ממדינות אחרות, שבהן השליטה על התקציב מצויה בידי הדרג הפוליטי. אז דווקא האיחוד הזה של תפקיד החשב יעשה את ההבדל? 

[בתמונה: מתקפה דרך התקציב... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mike לאתר flickr]

[לנושא קרוב: משטרה ופוליטיקה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• איציק סבן (2017), המפכ"ל: הצעת החוק של אמסלם - לא חוקתית, ישראל היום, 6/7/17.
• קובוביץ' יניב (2017), ללא מכרז: המשטרה האריכה את העסקת יועץ התקשורת שלה בעלות של 2.4 מיליון שקלים, הארץ, 3/3/17.