אלעד רזניק: מרווח ההחלטה של החייל

CSI

[צילום מסך מתוך סדרך הטלוויזיה CSI]

ייעודו של הצבא הוא לחימה, ומשמעת היא תנאי בסיסי לקיומה של מסגרת לוחמת. על כן, חייל חייב לפעול בהתאם לפקודות הצה"ליות ולהוראות מפקדיו.

יחד עם זאת כל חייל חייב להפעיל את כלל חושיו ושיקוליו ולפעול בהתאם לדעתו הסוביקטיבית (לעיתים אף בניגוד לפקודות הקיימות) במקרים בהם הוא חש שיש סכנה ממשית לחייו או לחיי חבריו לכוח. הרגשה סוביקטיבית לא באה במקום ההכשרה הצבאית. היא רק משמשת כקטליזטור לפעולה בצורה בה הוכשר החייל לפעול.

לאחר שפעל החייל, תבדוק המערכת את פעולותיו - ע"י ביצוע תחקיר - אם הייתה סיבה אובייקטיבית להתנהלות החייל בהתאם לתחושתו הסוביקטיבית, ובניגוד לפקודות. במקרים חריגים (וע"פ רוב, התוצאה היא שמגדירה מהו מקרה חריג) ייבדק, האם חצה החייל בהתנהלותו את הרף הפלילי.

בפרשת אזריה, הצבא קבע את עמדתו והגיע למסקנה החד משמעית, שפעולתו הסובייקטיבית של אזריה איננה סבירה, בהתייחס לנסיבות ששררו בשטח ולפקודות הצה"ליות. מי קבע ? מי שבידיו הסמכות והאחריות. 

לאחר שקבע הצבא שפעולתו הסובייקטיבית של אזריה איננה סבירה, הועבר הנושא למצ"ח, על מנת לבדוק אם חצה החייל בהתנהלותו את הרף הפלילי בהתאם לפקודות הצה"ליות הקיימות.

התחקירים בצבא אינם התחקירים שרואים בסדרות ה- CSI. לעתים בגלל נסיבות אובייקטיביות, התחקירים נערכים בהרכב אנושי חסר. את הזווית החסרה משלימים כמיטב יכולתם אנשים שבאו במגע עם האנשים החסרים במעמד התחקיר.

בניגוד לרינונים, איש לא פגע במוסד התחקיר המבצעי, מי שלא קרא את התחקיר איננו יודע מה כתוב בו, והתחקיר בכללותו לא נחשף לציבור.

225340_216074391755498_2618366_n

[בתמונה: אלאור אזריה. המקור: פייסבוק]

למה נאמרו האמירות בדבר התנהלות החייל בציבור?

משני טעמים עיקריים:

  1. במקביל לבדיקה שנערכה על ידי מצ"ח, ועל מנת למנוע תופעות דומות, הובהר לכלל החיילים בצבא מהי עמדת המערכת בהתייחס לפעולתו של אזריה.
  2. להפעלת הכוח יש מחירים במגוון זירות. תוצאותיה של הפעלת כוח נקבעות במידה לא מעטה ע"י שליטה בנרטיב. חשיבות הנרטיב גדלה משמעותית במאה ה- 21, והיא אחד המבדילים בין ניצחון להפסד. על מנת לשלוט בנרטיב, נאמרו הדברים בצורה חד משמעית (מי שמזלזל בנושא הנרטיב, איננו מבין, מהן הנגזרות להפעלת כוח).

ע"פ העדויות בפרשת אזריה, הוא תוחקר בשטח ע"י המ"פ שלו, שהעביר את מסקנותיו מאותה שיחה לדרגים שמעליו. אין בכך שום דבר לא סביר.

לסיכום

לדעתי, ההשתלחות במערכת הצבאית היא לא במקום. יש כאן צבא אחד, וכדאי לשמור עליו. ביקורת כן, אבל עניינית. התלהמות? לא כדאי!

One thought on “אלעד רזניק: מרווח ההחלטה של החייל

  1. האמנם ה"תחקיר הצבאי" חף מטעויות?
    ובכלל,
    מה זה הייתה מהות הבדיקה שהצבא ביצע בעקבות הירי? "תחקיר" (שתכליתו להפיק לקחים) או "חקירה" (שתכליתה למצוא אשם)?
    מה הייתה שאלת ה"תחקיר הצבאי" של מי שביצע אותו?: "מדוע ירה החייל?" או "כיצד נהגו כוחות צה"ל באירוע?"
    וממתי "התוצאה מגדירה מהו מקרה חריג"? ואם המחבל היה נותר בחיים אז היו מגיעים למסקנות אחרות? מערכות המונעות מרצון לשיפור ביצועים, מתחקרות אירועי "כמעט ונפגע" באותה מקצועיות ושיטתיות בהם מתוחקרים כשלונות ממשיים.
    ברמה הפלילית (אשם/לא אשם) – אף גורם, כולל בימ"ש, לא יוכל ביושר לסתור את טענת החייל שחש סכנה לחייו ולסביבה, על מנת לקעקע טענה זאת יש צורך בראייה של ממש (למשל: עדות על הצהרת החייל שהוא הולך להרוג, או הודאה שלו ששיקר וכד')
    ברמת התחקיר (איך יפעל הצבא בארוע הבא) – נראה שהתחקיר הצבאי צריך להפיק מסקנות רבות בנושא תיפקוד כלל הגורמים בזירה, נכון למה שעולה כעת בתקשורת ( עדות המ"מ, הסמ"פ, החובש) יש הרבה לקחים להפיק. נראה שהמערכת הצבאית התמקדה בקידום הפללת החייל ולא בתחקיר האירוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.