[בתמונה: קשר קלוש לאהבה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי mulan לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

עודכן ב- 2 באוגוסט 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת עקב בספר דברים, במהלך נאומו חוזר משה לשבירת הלוחות, בגלל מעשי העגל של בני ישראל (ראו תמונה למטה). מדוע משה מדגיש שוב את שבירת הלוחות שנזכרו כבר בספר שמות באופן נרחב? האם יש כאן מסר עמוק לדור שאמור להיכנס לארץ?

על פי הלוח העברי מצוין ט"ו באב כחג האהבה. זיהוי זה כפי שמיד ניווכח הינו מאוחר, וככול הנראה הקשר של תאריך זה לאהבה רומנטית קלוש ביותר.

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

[בתמונה: עגל הזהב. היוצר: ג'יימס טיסות. התמונה היא נחלת הכלל]

המקרא מתאר שלושה סוגים של אהבה הקשורים בעשיית המצוות כדלקמן:

• אהבת האחר – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח);
• אהבת הגר - "ואהבת לו [לגר] כמוך" (ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ד), ובמקור נוסף - "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, פרק י', פסוק י"ט)
• אהבת האל – "ואהבת את ה' אלוהיך". (דברים, פרק ו', פסוק ה', וגם - פרק י"א, פסוק א')

[בתמונה משמאל: שלושה סוגים של אהבה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי waldryano לאתר Pixabay]

נקל להיווכח כי המקרא אינו עוסק באהבה בין איש לאשתו או משפחתו, ופרט לאזכור של אהבת יעקב לרחל (בראשית, פרק כ"ט), אין נושא זה עולה לסדר היום המקראי (האהבה מופיעה גם במגילת שיר השירים, המפורשת כאהבת עם ישאל לאל המקראי).

אם כך, מהיכן צמח חג האהבה העברי? המקור המפורש שבו מאוזכר תאריך זה הינו מהמאה השנייה לספירה וכך נאמר בו:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאין בכלי לבן שא[ו]לים, שלא לבייש את מי שאין לו - כל הכלים טעונים טבילה - ובנות ירושלם יוצאות וחולות [רוקדות] בכרמים. ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך; אל תתן עיניך בנוי - תן עיניך במשפחה" (משנה מסכת תענית, פרק ד', משנה ח').

מקור זה מעלה שאלות סבוכות, שלא נעסוק בהן כאן, כדוגמת: מדוע יום הכיפורים שהוא חג מקראי מושווה לט"ו באב שאינו מופיע במקרא?, מה הקשר הרעיוני ביניהם? ועוד. בגלל הקושי הרב בפירוש מקור זה, חז"ל נתנו טעמים שונים ומנוגדים מדוע חגגו את ט"ו באב, וכפי שנראה מיד אין הם קשורים לאהבה כלל.

[בתמונה: מדוע יום הכיפורים שהוא חג מקראי מושווה לט"ו באב שאינו מופיע במקרא?, מה הקשר הרעיוני ביניהם? ציורי תנ"ך / יום הכיפורים / ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

להלן הטעמים המופעים בתלמוד הבבלי (מסכת תענית דף ל ואילך) אודות משמעותו של ט"ו באב:

• יום שכלו בו מתי מדבר  - יום בו פסקו למות בגין חטא המרגלים.
• יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה - התרת נישואים בין השבטים השונים, בניגוד לנאמר במקרא לבנות צלופחד שהן מותרות להינשא רק לבני שבטן, כדי שהנחלה של השבט שלהן לא תעבור לשבט אחר. שמצב זה יצר נורמה מקובלת  לפיה נמנעו השבטים מלהתחתן אלה באלה גם במקרים של בת שלא ירשה נחלה.
• יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל  - לאחר פרשת פילגש בגבעה, שהצית מלחמת אחים עזה. בעקבות מלחמה זו,   נשבעו השבטים שלא ייתנו לבני בנימין נשים מישראל, ולאחר שראו כי  שבט בנימין הולך ונעלם דמוגרפית,, הוצע  שצעירי שבט בנימין הרווקים יגיעו אל כרמי שילֹה ויחטפו מבין המחוללות את בת זוגם, כנהוג בחג זה שם כבר אז מימים ימימה.(נחזור לטעם זה בהמשך).
• יום שפסקו לכרות עצים למערכה - היום בו סיימו את כריתת העצים לבית המקדש עבור המערכה שעל מזבח העולה באותה שנה.
• יום שביטל הושע בן אלה את הפרוס דאות(=שומרי גבול) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים לירושלים.
• יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה – קבורת הרוגי ביתר, במרד בר כוכבא, אשר במשך זמן רב לא היה אפשר להביאם לקבורה, התקיימה בט"ו באב.

פרט לטעם שבו הותר שבט בנימין לבוא בקהל, אף לא טעם אחד המנסה להסביר את משמעות ט"ו באב קשור לאהבה. ברם, כאשר המקרא מתאר את חזרת שבט בנימין לכלל השבטים הוא מציין חג קדום שהיה נחוג ושעליו הותרו  גברי שבט בנימין לשוב לזירה הרומנטית:" וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן"(שופטים, פרק כ"א, פסוקים י"ז – כ"א).

החג הקדום שעליו מדובר מזוהה על פי חוקרים אחדים, עם חג הבציר שהיה נחוג באותה תקופה. כלומר בבסיס הדברים מתואר כאן חג חקלאי שעליו הולבש סיפור כיסוי לחזרת שבט בנימין לשבטי ישראל. הקשר המידי אם כן לרומנטיקה או לאהבה רומנטית הינו מקרי בהחלט.

[בתמונה: הקשר המיידי אם כן לרומנטיקה או לאהבה רומנטית הינו מקרי בהחלט... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Boris SV לאתר flickr]

אחרית דבר

אין במקרא התייחסות לנושא האהבה בכלל, ולאהבה רומנטית בפרט. ט"ו באב משמר ככול הנראה מסורת עמומה של חג חקלאי קדום, שעליו הולבש בעל כורחו עניין חזרתו של שבט בנימין לחיק העם.

דבריו של רבן שמעון גמליאל לאחר מרד בר כוכבא, באמצע המאה השנייה לספירה, אינה פותרת את התעלומה אלא מוסיפה לה נדבך נוסף של תהיות היסטוריות ותאולוגיות.  יתרה מזאת. רבן שמעון בן גמליאל לא טען שחגיגות סמי-רומנטיות אלו ייחודיות לט״ו באב בלבד, היות וגם ביום הכיפורים, מצוי למרבה ההפתעה, טקס דומה למתרחש בט"ו באב. דבריו אלה הינם דברים תמוהים מאוד, שכן יום הכיפורים, אין הוא יום מתאים לריקודים ולהיכרויות אינטימיות.

יתכן שבעת החדשה - עת הוחל לפרש את המקרא בעיניים ביקורתיות - היה רצון לציין בלוח העברי חג הקשור לאהבה רומנטית, שלא היה בנמצא קודם לכן. לחלופין יתכן שרבן שמעון בן גמליאל ניסה לכוון אותנו לטעם אחר לחלוטין בעניין ט"ו באב והקשר שלו ליום הכיפורים, טעם שטרם נודע מה טיבו האמתי.

[בתמונה: יתכן שבעת החדשה - עת הוחל לפרש את המקרא בעיניים ביקורתיות - היה רצון לציין בלוח העברי חג הקשור לאהבה רומנטית, שלא היה בנמצא קודם לכן... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bingodesigns לאתר Pixabay]

נספח: הבלדה על יעקב ורחל

(להקת פיקוד דרום, מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: יוריק בן דוד ורוני בראון)

מאז שראיתיה אי שם בשדות חרן; רועה את צאן אביה ברנש ושמו לבן; שוב לא אמצא מרגוע שנתי עלי תנדוד; כי איך אוכל לשכוח עיניים כה יוקדות; כמו היה זה תבן חוסם את פי הבאר; גללתי את האבן וקמתי מזמר.

לבן לבן בן בתואל, תן לי את בתך רחל; לו רק זהב היה לי באבנטי תחוב, רחל אף היא היתה לי אבל צרורי נקוב; הושיעה נא אלוה נפשי אשאל למות, לבן קצב לי מהר בשבע שנות עבדות; מבוקר ועד ערב אני נוטר שדותיו, וכשעולה החרס בדד בדד אשכב.

[בעל הזכויות בתמונת הגדי שמשמאל לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

לבן לבן בן בתואל, תן לי את בתך רחל; עוד חורף תם בינתיים אביב בא אל שדותי, ולמועד הקיץ הקץ לסבלותי; אלי מה התרגשתי ללבוש בגדי חתן, את פעמי החשתי ובאתי אל הגן; לבי עמד מלכת פתאום חשכו עיני, לאה שם מחייכת באוהל כלולותי.

לבן לבן בן בתואל, תן לי את בתך רחל; אל המעין, בא גדי קטן, בא גדי לבן.

[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

מקורות

• גלעד איילון, למה ט"ו באב הוא חג האהבה, הארץ, 17.8.2016
• אריך פרום, אמנות האהבה, 1956
•  לוינסקי יום טוב, ספר המועדים, חמשה עשר באב, תל אביב, דביר, תשט"ו.
• שפרבר, ד. מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך ה, ירושלים: מוסד הרב קוק, 1995.