אבי הראל: מנהיג ללא ייחוס – דמותו של יפתח הגלעדי

[יפתח ובתו, ציור מאת ג'ון אוורט מיליי, 1867. התמונה ברשות הציבור. היא הועלתה לויקיפדיה ע"י Paul Barlow]

[יפתח ובתו, ציור מאת ג'ון אוורט מיליי, 1867. התמונה ברשות הציבור. היא הועלתה לויקיפדיה ע"י Paul Barlow]

יתכן כי יפתח היה אדם של קצוות, והפגין בהחלטותיו שיקול דעת בעייתי. אולם, איש לא יוכל לקחת ממנו את התהילה של הניצחון במערכה מול מלך בני עמון, ואת ההתנהלות והתהליכים שהוביל, שקדמו למערכה זו...

[לריכוז המאמרים על 'פרשת חוקת', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 26 ביוני 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שלושה על דמותו של יפתח הגלעדי. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

*  *  *

הפטרת פרשת חוקת בספר במדבר עוסקת ביפתח הגלעדי (שופטים פרק י"א), שנתמנה למנהיג ולקצין למרות עברו. ככלל, מלכים ושליטים בעולם העתיק, נחשבו כבעלי מוצא אלוהי, או כמי שמלכו בחסד האל. המלוכה הייתה גם צורת השלטון הנפוצה ביותר בעת העתיקה. יוצאות מן הכלל היו ערי המדינה היוניות (הפוליס) - שבהן התקיימה דמוקרטיה מוגבלת, ורומא - שבה התקיימה רפובליקה.

בניגוד חריף לכך, היה, כאמור, יפתח הגלעדי חסר יחוס. יתרה מזאת.  היה לו, לפי ספר שופטים יחוס מפוקפק למדי. לגלעד אביו, הייתה אישה חוקית שילדה לו מספר בנים. בנוסף הייתה לגלעד מערכת יחסים עם אישה זונה, ממנה נולד יפתח שהפך במרוצת הזמן לאיש גיבור חייל.

אח חורג ומפוקפק...

לאחר שגדלו בני גלעד החוקיים הם הביטו בעין רעה באחיהם החורג והמפוקפק והם החליטו לגרש אותו ממשפחתם ומנחלתם, לפי האמור:"וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרֲשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה: וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּו" (שופטים פרק יא, פסוקים, ב-ג).

יפתח מלקט סביבו אנשים משולי החברה, ומקים יחד עמם מליציה סמי צבאית. למרות ששמו היה ידוע כגיבור חייל, הרי שאין הוא נקרא לדגל לעזור במלחמה כנגד בני עמון. רק שהמצב הופך להיות קריטי, נזכרים זקני גלעד ביפתח, ומבקשים ממנו לעמוד בראש הגייסות במלחמה כנגד בני עמון. יפתח מתפלא על כך ואומר לזקני גלעד את הדברים הבאים: " וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׁנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרֲשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם" (שופטים, פרק יא, פסוק ז'). כלומר ליפתח אין אמון באותה הנהגה שלא נקפה אצבע עת נושל מביתו ונחלתו בידי בני משפחתו.

זקני גלעד הנואשים מבטיחים ליפתח כי הוא יעמוד בראש הצבא, והוא נענה להם בתנאי שהם ישבעו לו על כך: "אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ: וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶֹה" (שם, שם, פסוק י).

משמעות בקשת יפתח מהזקנים ממחישה כבר אז את חוסר האמון שיש לעם במנהיגיו. ליפתח יש את היסוד הסביר להאמין כי הנהגה זו - שלא עזרה לו בעבר - לא תקיים את הבטחותיה בעתיד. לכן, הוא מעגן את ההסכם עימם בשבועה אלוהית.

לאחר שהזקנים נשבעים ליפתח, הוא מתמנה למלך ולקצין בניגוד לכול הכללים של העולם העתיק. מרגע מינויו, הוא לא מבזבז את זמנו לריק. הוא שולח מסר מדיני לעמון, ושואל מדוע הם נלחמים באנשי הגלעד.

מלך עמון בתגובה עונה כי עם ישראל בזמן כיבוש הארץ גזל את ארצו, וכעת הוא נלחם בכדי להחזירה אליו.

יפתח מגלה כישורים של דיפלומט משופשף, ומציג בפני מלך עמון ארבעה טיעונים:

  • בטיעון הראשון, הוא אומר כי בני ישראל כבשו את השטח ממלך סיחון ולא מעמון. יתרה מזאת. כאשר רצו בני ישראל לעבור במסעם דרך ארץ אדום, מלך אדום התנגד לכך, ולכן נאלצו לבצע עיקוף גדול למנוע את המלחמה כנגד אדום, כדלקמן:" כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְֹרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן: כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה: וַיִּשְׁלַח יִשְֹרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְֹרָאֵל בְּקָדֵשׁ: וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב". (שם, שם, פסוקים ט"ו-י"ח).
  • בטיעון השני, מזכיר יפתח למלך עמון, כי בני ישראל רצו לעבור דרך ארצו של מלך סיחון, אולם הוא בתגובה יצא למערכה צבאית נגדם והפסיד:" וַיִּשְׁלַח יִשְֹרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְֹרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי: וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְֹרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְֹרָאֵל: וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְֹרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְֹרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא". (שם, שם, פסוקים י"ט-כ"א).
  • בטיעון השלישי אומר יפתח למלך עמון כי האל המקראי הוא שנתן לישראל את הניצחון ואת השליטה על חבלי ארץ אלה, ואל לו למלך עמון להתערב בכך:" וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְֹרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְֹרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא: וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן: וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ, הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִיֹשְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ". (שם, שם, פסוקים, כ"א-כ"ד).
  • בטיעון הרביעי והאחרון מזכיר יפתח למלך עמון, כי בלק מלך מואב, שהיה בעל עוצמה צבאית רבה, לא עירער על השליטה של ישראל בחבלי ארץ אלו, ואם הוא לא עשה זאת, אל לו למלך עמון לעשות זאת לאחר שעברו 300 שנה:" וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרֹב רָב עִם יִשְֹרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם בְּשֶׁבֶת יִשְֹרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ, וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ, וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא"., (שם, שם, פסוקים כ"ה-כ"ו).

[בתמונה: "Promptuarii Iconum Insigniorum" נוצר על ידי Guillaume Rouille בשנת 1553. הוא מהווה נחלת הכלל]

[בתמונה: יפתח הגלעדי - "Promptuarii Iconum Insigniorum" נוצר על ידי Guillaume Rouille בשנת 1553. הוא מהווה נחלת הכלל]

האם יפתח מנהל משא ומתן מדיני רגיל עם מלך עמון? מהיכן הוא שאב את הכישורים הדיפלומטיים הללו, בהתחשב בעברו הבעייתי לכאורה, ובעובדה שלא שירת בחצר המלך ולו יום בודד אחד לרפואה?

אם נתבונן שוב בטיעונים של יפתח נמצא כי אין כאן שיח של שלום אלא שיח קשוח שאומר דבר אחד – אל לו למלך עמון להתפתות להרפתקה צבאית פן יבולע לו. כל הטיעונים הללו, לא אמורים לעניין באמת את מלך עמון, או להניע אותו מכוונותיו המלחמתיות, אלא להזהירו בלבד.

בנוסף, העובדה שיפתח פותח את דבריו במילים כה אמר יפתח, מראות בעליל שיש כאן איום צבאי ברור, ולא מוסווה, על מלך עמון ועל כוונותיו. הדבר עולה בקנה אחד עם אישיותו של יפתח, שהוגדר כבר בראשית הדברים כגיבור חיל. אין הוא חושש מפני המערכה, וכל דבריו הם רפלקציה של אישיותו הצבאית הקשוחה.

כצפוי מלך עמון לא מתרשם מטיעוניו של יפתח, ויוצא למערכה. יפתח כלוחם בעל תחבולות, נוקט בתמרון צבאי מזהיר. הוא לא נלחם נגד החיילים העמונים הניצבים כזכור בגלעד, אלא הוא מאגף אותם מסביב ומגיע ישר לארץ בני עמון. בכך הוא גורם לתבוסה של בני עמון, ומכה בם מכה ניצחת.

חז"ל מותחים ביקורת חריפה על יפתח, בגין שתי פרשיות:

  • הקרבת בתו: לפני ניצחונו על העמונים נדר יפתח נדר לאל ובו התחייב כי אם ינצח, יעלה כקורבן לאל את הראשון שייצא לקראתו מביתו, ומי שייצאה הייתה בתו היחידה.;
  • המלחמה כנגד שבט אפרים: אחרי המלחמה כנגד בני עמון, התמרמרו בפניו של יפתח בני שבט אפרים על שלא שיתף אותם במלחמה, ואיימו כי ישרפו את ביתו כנקמה. בשל כך, יפתח נלחם בהם והורג רבבות מבני שבט אפרים; שני אירועים קשים אלו, מראים לפי חז"ל כי יפתח היה מנהיג עם שיקול דעת לקוי, בעל מוסר ירוד, עם מנגנון של קבלת החלטות קיצוניות בכל מעשה שעשה בחייו.

יתכן כי יפתח היה אדם של קצוות, אולם איש לא יוכל לקחת ממנו את התהילה של הניצחון במערכה מול מלך בני עמון, ואת ההתנהלות והתהליכים שקדמו למערכה זו, בהובלת יפתח. ללמדנו, כי גם אדם עם ייחוס בעייתי לכאורה, וללא ניסיון דיפלומטי יוכל ומסוגל לתת מענה הולם למצבי כאוס שההנהגה הנבחרת אינה מסוגלת להם.

זאת ועוד. במצבים שכאלה, צריך דווקא מנהיג שגדל כל חייו מחוץ למעגל המסורתי של השלטון, שיכול לחשוב מחוץ לקופסה ולבצע מהלכים מפתיעים שיכריעו את האויב. כזה היה יפתח, וכזה יישאר בפנתיאון השליטים המופיעים בספר שופטים.

[לריכוז המאמרים על 'פרשת חוקת', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

  • נחום, א.  אנשי שוליים בתקופת המקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"א, עמודים 29-26.
  • עסיס, א. למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
  •  פרידמן, ד. הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק - יפתח נודר נדר, עמודים 178-170.
  • גרשון הכהן (2015), יפתח הגלעדי – צמיחת מנהיגים בשולי החברה, 26/10/15.
   

One thought on “אבי הראל: מנהיג ללא ייחוס – דמותו של יפתח הגלעדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *