אבי הראל: הרמב"ם, מצוות קידוש החודש ולימודי הליבה…

[בתמונה: מצוות קידוש החודש... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Susanne Nilsson לאתר flickr]

[בתמונה: מצוות קידוש החודש... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Susanne Nilsson לאתר flickr]

מצער לראות את גודל הפער, בין החשיבה ההלכתית/מדעית של גדולי ישראל בימי הביניים, לבין החשיבה ההלכתית הסקטוריאלית של המגזר החרדי בתקופתנו. לא מן הנמנע כי אם הרמב"ם היה חי כיום, הוא היה מטיל את כל כובד משקלו האישי בדבר החיוב ללמוד לימודי ליבה.

[לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 26 באוקטובר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בספר שמות בפרשת בא מופיעה המצווה הראשונה שניתנה לכלל ישראל במקרא (שמות, פרק יב, פסוק ב): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשׁי הַשָּׁנָה". פירוש מצווה זו הוא, שעל בית הדין מוטלת החובה של קביעת זמנו של ראש חודש על פי ראיית הלבנה. רש"י מביא את פירושם של חז"ל על פסוק זה ואומר באופן ברור כי: "הראהו (למשה) לבנה בחידושה ואמר לו: כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש".

בעקבות דברי חז"ל, הרמב"ם פוסק כי לא די בקידוש החודש בראייה בעלמא, אלא הרכב בית הדין חייב לתת דעתו גם להיבט המדעי שבעניין. הרמב"ם קובע (הלכות קידוש החודש פרק א', הלכות ו-ז.), כי: "מצוות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יֵראה הירח או לא יראה". כלומר, אנשי בית הדין מצווים לחשב את מולד הירח באופן מדעי ולא רק על פי ראייה של עדים.

חובה זו - של חיוב בית הדין בחישוב מולד הירח באופן אסטרונומי - הביאה את הרמב"ם להכניס בחיבורו ההלכתי המפורסם "משנה תורה", פרקים ארוכים ומפורטים על האסטרונומיה בימיו. לדעתו, לא מדובר בעיסוק תאורטי גרידא, אלא בעיסוק שיש לו השלכות הלכתיות מעשיות של ממש (הלכות קידוש החודש, שם): "בית דין מחשבים בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים, שיודעים מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו... או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה, יושבים ומצפים לעדים... ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה, אין יושבים יום שלושים ואין מצפים לעדים. ואם באו עדים, יודעים בוודאי שהם עדי שקר או שנראה להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה".

[בתמונה: חיבורו ההלכתי המפורסם של הרמב"ם, "משנה תורה". כריכת הסדרה סט משנה תורה לרמב"ם, בביאורו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, שראתה אור בהוצאת קורן, ירושלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[בתמונה: חיבורו ההלכתי המפורסם של הרמב"ם, "משנה תורה". כריכת הסדרה סט משנה תורה לרמב"ם, בביאורו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, שראתה אור בהוצאת קורן, ירושלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כלומר הידע ההלכתי חייב להיתמך בידע המדעי, היות שהידע המדעי, מקעקע או מאשש את דברי העדים אודות מולד הלבנה. עדות שכזאת ללא אישוש מדעי ערכה אינו רב. הנה כי כן, בית הדין נזקק להתמחות בתהליך פסיקת ההלכה בידע  שמקורו במדע האוניברסאלי, הקיים מחוץ לכותלי בית המדרש.

ראוי לציין שבימי הרמב"ם (המאה- 12) הייתה רווחת הדעה בקרב הוגי הדעות היהודיים, כי הפילוסופיה והמדעים היו ידועים ומקובלים בעם ישראל עוד קודם שחידשו אותם הפילוסופים היוונים, אלא שמדעים אלה נשכחו ואבדו כשעם ישראל גלה מארצו. בשל כך, מוטלת החובה על כל אחד ואחד ללמוד מדעים אלה מהגויים, כדי לחזור ולהכניסם לסדר הלימוד הקבוע, ובעזרתם אף לקבוע ולאשש פסיקה הלכתית.

הפועל היוצא מדברים אלו ברור וחד - על חברי בית הדין להיות בקיאים במדע אסטרונומיה, כדי שמידע זה ישמש אותם בקביעת הלוח העברי. כמובן שמדע האסטרונומיה אינו עומד לבדו, וכדי להתמחות בו יש להיות בקי גם במקצועות מדעיים נוספים כמתמטיקה, גאומטריה ועוד.

לפי דברים אלה לכאורה, חובת לימוד המדעים נראית כמוטלת על חברי הרכב השופטים של בית הדין ולא היא. בתלמוד נאמר באופן ברור וחד משמעי כי חובה זו מוטלת על כל אדם באשר הוא (בבלי, שבת דף עה, ע"א): "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב (מחשב), עליו הכתוב אומר (ישעיהו, פרק ה' פסוק י"ב): " וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ ". אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות – שנאמר: " וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים " (דברים, פרק ד', פסוק ה'). איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות".

[בתמונה: על חברי בית הדין להיות בקיאים במדע אסטרונומיה, כדי שמידע זה ישמש אותם בקביעת הלוח העברי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

בעקבות קביעה זו של חז"ל כותב מנחם המאירי (1249 - 1315), מגדולי מפרשי התלמוד תושב העיר פרפיניאן שבפרובאנס) באופן הבא: "מצוה על האדם להתבודד בדרכי מהלכות הכוכבים ושיחשב בתקופות ומזלות מפני שחכמה זו חכמה מפוארה בידיעה אותות השמים ולקות המאורות בלא שום שגיאה" (ספר בית הבחירה, מסכת שבת דף ע"ה, ע"א).

הרב דוד בן חיים הכהן מהאי קורפו (המאה ה-16), בספרו תשובות רד"ך, משוכנע שלימוד מדע האסטרונומיה משתווה למצוות לימוד התורה: " הלוואי שיזכני השם ללמוד מחכמת ראיית הירח על פי החשבון (מדעי האסטרונומיה והמתמטיקה) כמו שכתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש, וגם כן היא בכלל לימוד תורה "והגית בו יומם ולילה".

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של הרב דוד בן חיים, תשובות רד"ך. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן] 

הרמב"ם רואה סיבה נוספת ללימוד האסטרונומיה בפרט ומדעי הטבע בכלל. לדעתו, לימוד המדעים הם מבוא הכרחי לקיום מצוות אהבת האל ויראתו. מהם הדרכים להכיר את האל לדעת הרמב"ם? האל מתגלה לנו בעולם לשיטתו בשני מישורים: בתורה ובקוסמוס. מבין שתיהן התורה הינה ביטוי בלתי אמצעי לחכמת נותנהּ. לכן, לימודה הוא האמצעי היעיל ביותר להשגת מצוות אהבת האל. אולם, הזנחת הדרך השנייה והימנעות מהכרת מבנה היקום עלולה למנוע קיום מצוות האהבה בשלמות. אי-השגת הידע המדעי על העולם מגבילה את הכרת האל ועל ידי זה בהכרח גם את אהבתו.

למרות שמתוקף דברים אלה יש עניין רב ואף מצווה ללמוד את חוקי האסטרונומיה, וכי חובה זו מוטלת על כל פרט ופרט, הרי שדרישה זו בימינו נתקלת בהתנגדות עזה מצד היהדות החרדית. לטעמם, לימוד מקצועות חול כדוגמת מתמטיקה ופיזיקה,הם ביטול זמן של לימוד תורה.

[למרות שמתוקף דברים אלה יש עניין רב ואף מצווה ללמוד את חוקי האסטרונומיה, וכי חובה זו מוטלת על כל פרט ופרט, הרי שדרישה זו בימינו נתקלת בהתנגדות עזה מצד היהדות החרדית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ipicgr לאתר Pixabay]

ככלל, הדיון על לימודי הליבה במגזר החרדי אינו דבר חדש, וכדי להבינו לעומקו יש לחזור לשנות החמישים של המאה הקודמת, לימי שלטון מפא"י. במסגרת השאיפה לעבור מגישה מפלגתית לקו ממלכתי בוטלו הזרמים השונים בחינוך, והוחלט על חינוך ממלכתי אחיד הכולל שתי מגמות - דתית וחילונית.

חוק חינוך ממלכתי שנחקק ב־1953, מגדיר את מטרות החינוך הממלכתי, ובהן בין השאר: קידום התפתחות התלמיד, הצורך בשוויון הזדמנויות, הנחלת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וחינוך לזכויות אדם, שמירת החוק וסובלנות. לצורך השגת המטרות הללו מסמיך החוק את שר החינוך לקבוע את 'תוכנית הליבה' – תוכנית לימודים שאמורה לחייב את מוסדות החינוך השונים. אלא שבפועל, לאורך כל השנים לימודי הליבה לא נאכפו. היות שמנהיג מפא"י דאז, דוד בן גוריון רצה לשמור על שלום בית עם החרדים ולהימנע מלחצים ציבוריים מיותרים, נולד ההסדר מיוחד עבור החינוך העצמאי – הזרם החינוכי החרדי, שאין הוא מחויב בלימודי ליבה. זאת בדומה להסדר בדבר אי גיוס בני הישיבות החרדיות, שנקבע באותה תקופה (תורתו אומנתו, אם כי במספרים של מאות בודדות, ולא במספרים של אלפים רבים כנהוג כיום).

46 שנים חלפו מאז שנחקק חוק חינוך ממלכתי, עד ששאלת לימודי הליבה עלתה לסדר היום הציבורי. בשנת 1999 הוגשה העתירה הראשונה בנושא לבית המשפט העליון. את העתירה יזמה מפלגת 'שינוי'. אולם העתירה האמורה התמוססה במשך שנתיים, ולא הניבה כל תוצאה.

[בתמונה: בשנת 1999 הוגשה העתירה הראשונה בנושא לבית המשפט העליון... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: בשנת 1999 הוגשה העתירה הראשונה בנושא לבית המשפט העליון... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

לאחר הגשת עתירות נוספות בנושא, בפסק הדין עקרוני שניתן בשנת 2004, נקבע בבית המשפט העליון כי למשרד החינוך אין את סמכות להזרים כספים למוסדות שאינם עומדים בתוכנית הליבה ואינם מקיימים את תכליות חוק החינוך הממלכתי. פסיקה זו  הייתה אמורה להפסיק אחת ולתמיד את   המימון הממלכתי למוסדות החרדיים, אלא שהמדינה ביקשה זמן נוסף לצורך יישום תוכנית הליבה, מתוך רצון לפעול באופן מודרג. בשל כך, הוחלט על פרק זמן של שלוש שנים, שלאחריהן מוסד חינוכי שלא יעמוד בקריטריונים תקציבו יופסק. בפועל דבר לא קרה.

בשנת 2008 נקבע חוק המעניק פטור מלימודי ליבה למוסדות חינוך חרדיים בכיתות ט‘ עד י“ב, ומחייב את המדינה להשתתף בתקצוב המוסדות הללו בשיעור של 60 אחוזים ביחס למימון שמעניקה המדינה למוסדות תיכוניים רגילים. למעשה החוק קובע כי המדינה מחויבת להשתתף בתקצוב ה'ישיבות הקטנות' (ישיבות לנערים חרדים בגיל תיכון), גם אם לא יתקיימו בהם לימודי ליבה, הכוללים מקצועות כתנ"ך, היסטוריה, אזרחות וגאוגרפיה, לצד לימודי שפות, ספרות, מתמטיקה, מדעים וחינוך גופני. על פי הגדרת משרד החינוך, מקצועות אלו הם 'המכנה המשותף' של כלל התלמידים ומשקפים נכונה את הצרכים ההכרחיים של התלמיד הישראלי. כל הניסיונות לחייב את המגזר החרדי להכניס את לימודי החול הללו לסדר היום של הישיבות, כשל.

מצער לראות את גודל הפער, בין החשיבה ההלכתית/מדעית של גדולי ישראל בימי הביניים, לבין החשיבה ההלכתית הסקטוריאלית של המגזר החרדי בתקופתנו. לא מן הנמנע כי אם הרמב"ם היה חי כיום, הוא היה מטיל את כל כובד משקלו האישי  בדבר החיוב ללמוד לימודי ליבה. ברם, פסיקתו של הרמב"ם ושל חבריו נשארה כאבן שאין לה הופכין, או כ"הלכה ואין מורין כן"...

[בתמונה: דיוקנו של הרמב"ם... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: דיוקנו של הרמב"ם... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל:[email protected]]

[לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

  • טל רפאל, מקור ראשון, מיום 15.10.2014
  • פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר -אילן, מהדורה 17
  • צמרת, צ. עלי גשר צר - החינוך בישראל בשנות המדינה הראשונות, אוניברסיטת בן גוריון, 1997

5 thoughts on “אבי הראל: הרמב"ם, מצוות קידוש החודש ולימודי הליבה…

  1. Pingback: הרמב"ם באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. ליאור קונארד:
    גם אחרי מאות שנים לא תמצא הארה נאורות בחכמי התורה" של ימינו אנו.
    לצערי בימינו, הארה הינה עוד שאלה עם מה או כמה מקבלים.
    אין ואסור אפילו להשוות ביניהם.

  3. אלכס נחומסון:
    הלוואי והפוסקים בימנו היו הולכים בנתיב שהתווה הרמב"ם ולא נוטים לבית שמאי כפי שנהוג היום כדוגמת הגיוס לצבא והדרת נשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.