תקציר: המאמר עוסק בשירו של נתן אלתרמן 'עַל זֹאת', המשקף מאבק נחרץ, אמיתי ותמים משהו במלחמת העצמאות ל"טוהר הנשק" (ככל שניתן במלחמות). כמה שונים הדברים היום, כשצה"ל מואשם ברצח עם להשגת מטרות פוליטיות, ושהפרקליטות הצבאית רוקמת - לכאורה, מפחד ביה"ד בהאג - עלילות נגד לוחמים בגין "רצח מחבל נוחבה" או אונס במהלך מעצר בשדה תימן...
![[בתמונה: נתן אלתרמן יושב בקפה "כסית" אפוף בענני עשן סיגריות... קרדיט: אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2023/08/נתן-אלתרמן-2.jpg)
עודכן ב- 29 באוגוסט 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.
* * *
עצוב להשוות את המאבק הנחרץ, האמיתי והתמים משהו במלחמת העצמאות ל"טוהר הנשק" (ככל שניתן במלחמות), להאשמות צה"ל ב'רצח עם' להשגת מטרות פוליטיות, ולעלילות שנרקמות בימינו בפרקליטות הצבאית - לכאורה, מפחד בית הדין בהאג - נגד לוחמים בגין "רצח מחבל נוחבה" או אונס בשדה תימן...
המאמר עוסק בשירו של נתן אלתרמן 'עַל זֹאת', העוסק בפשעי מלחמה, שבוצעו על ידי צה"ל במלחמת העצמאות. אלתרמן - שהתגייס אז לחטיבה 8 שבפיקוד יצחק שדה - כתב ופרסם את השיר בעיתון, דבר, בעיצומה של המלחמה, ב-19 בנובמבר 1948.
היום מקובל לחשוב שהשיר נכתב בעקבות הרג אזרחים בעת כיבוש העיר לוד במבצע 'דני', או בעת כיבוש כפר דוומה בדרום הר חברון על-ידי גדוד 89 בחטיבה 8. יתכן וכתב את שיר כתוצאה מאירועים שחווה; יתכן שהוא תוצר של חוויות שסופרו לו על ידי אחרים. מכל מקום, השיר עוסק בפשעי מלחמה, ומתאר מקרה בו חייל צה"ל ירה להנאתו בקשיש ובילדה.
אלתרמן - שהיה איש ארץ ישראל השלמה - מכנה מעשה זה "פשע מלחמה", והמסר שלו הוא חד ובוטה: על פושעים להיענש. אולם בניגוד לימינו אלה, אין בו ניסיון להפוך את צה"ל לכלי בוויכוח פוליטי, או להשיג דרכו מטרות מדיניות (כיבוש - כן או לא) באמצעות מתן פומבי לפשעים, אלא כאמור, דרישה תקיפה ל"טוהר הנשק".
![[בכרזה: שירו של נתן אלתרמן: הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י יעל י., והיא ברשות הציבור]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2015/12/נתן-אלתרמן-על-זאת-2.png)
להפיץ בקרב חיילי צה"ל
לכן, אין פלא שראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, הודה לאלתרמן, אימץ את השיר והורה להפיצו בקרב חיילי צה"ל. הוא כתב לו כך:
"אלתרמן היקר,
יישר כוחך – על התוקף המוסרי ועוז הביטוי של טורך האחרון ב"דבר". היית לפה – פה טהור ונאמן – למצפון האנושי; אם מצפון זה לא יפעל ויפעם בלבנו בימים כאלה – לא נהיה ראויים לגדולות ולנצורות שניתנו לנו עד כה... אני מבקש רשותך להדפיס "טור" זה – אין טור משוריין בציוד צבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם – בהוצאת משרד הביטחון במאה אלף אכסמפלרים ולחלקו לכל איש צבא בישראל. בהוקרה ובתודה, ד' בן-גוריון".
להוציא מתוכנית הלימודים
איך הזמנים משתנים... ב- 16 בדצמבר 2015, הורה שר החינוך דאז, נפתלי בנט, על מחיקת שירו של על מחיקתו של אלתרמן מכל ספרי הלימוד וההיסטוריה, כיוון שגרם להוצאת דיבתה של ישראל בעולם, אבל עצוב לראות היום, שלא אלתרמן בדרישתו התקיפה לטוהר הנשק מוציא דיבתנו רעה אלא אנחנו עצמנו, במאבקים הפוליטיים שאנו מנהלים על גב חיילינו:

והנה השיר: עַל זֹאת / נתן אלתרמן
בְּעֶצֶם יְמֵי הַקְּרָבוֹת נִתְעוֹרֵר עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ
שַׂר-הַבִּטָּחוֹן וְהוֹסִיף לַנֶּאֱמָר כָּאן אֶת תֹּקֶף סַמְכוּתוֹ
הַמְּפֹרֶשֶׁת. מַעֲשֵׂהוּ זֶה, שֶׁאֵינוֹ מִן הַשְּׁכִיחִים
בְּפָרָשׁוֹת מִלְחָמָה, שָׁוֶה כָּל שִׁיר שֶׁהוּא, הֵן מִצַּד
הַתַּכְלִית וְהֵן מִצַּד הַמּוֹפֵת וְהַכֹּחַ הַפְּנִימִי.
חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעֵר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.
וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"... וְנִסָּה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו...
וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.
זֶה צִלּוּם מִקְּרָבוֹת-הַחֵרוּת, יַקִּירִים.
יֵשׁ עַזִּים עוֹד יוֹתֵר. אֵין זֶה סוֹד.
מִלְחַמְתֵּנוּ תוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים...
טוֹב! יוּשַׁר לָהּ, אִם-כֵּן, גַּם עַל זֹאת!
וְיוּשַׁר לָהּ אִם-כֵּן עַל "מִקְרִים עֲדִינִים"
אֲשֶׁר שְׁמָם, בְּמִקְרֶה, רְצִיחָה.
וְיוּשַׁר עַל שִׂיחוֹת שֶׁל שׁוֹמְעִים-מְבִינִים,
עַל בְּנוֹת-צְחוֹק שֶׁל וִתּוּר וּסְלִיחָה.
אַל יֻגַּד "רַק פְּרָטִים הֵם בְּפֶרֶק הַפְּאֵר".
פְּרָט וּכְלָל הֵמָּה צֶמֶד-כַּחֹק,
אִם הַכְּלָל כָּך מַקְשִׁיב לוֹ לַפְּרָט הַמְּסַפֵּר
וְאֵינֶנּוּ חוֹבְשׁוֹ בַצִּינוֹק!
כִּי חוֹגְרֵי כְלֵי לוֹחֵם, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם,
מִי בְּפֹעַל וּמִי בִטְפִיחַת הַסְכָּמָה,
נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם",
לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה.
אַכְזָרִית מִלְחָמָה! הַמַּטִּיף הַתָּמִים
בְּאֶגְרוֹף מִפָּנֶיהָ יֻחְזַר!
אַך לָכֵן צַו הַיֹּשֶׁר וְצַו הָרַחֲמִים
לוּ יִהְיֶה בָהּ כָּמוֹהָ אַכְזָר!
וְלִקְהַל הַמְּפַיְּטִים רַק עַל קֶסֶם הוֹדָהּ
וְתוֹרְמִים לָהּ רַק דְּבַשׁ עַל מִרְדֶּה
לוּ יוּכְנוּ בְיָדָהּ עֳנָשִׁים שֶׁל פְּלָדָה!
בָּתֵּי דִין צְבָאִיִּים שֶׁל שָׂדֶה!
תְּמֻגַּר הַשַּׁלְוָה הַלּוֹחֶשֶׁת "אָכֵן"...
וִירֵאָה אֶת פָּנֶיהָ בָרְאִי!
יַעֲמֹד הַחַיָּל הָעִבְרִי! יִתְגּוֹנֵן
מִקֵּהוּת הַצִּבּוּר הָעִבְרִי!
וּמִלְחֶמֶת הָעָם, שֶׁעָמְדָה לִבְלִי חָת
מוּל שִׁבְעַת הַגְּיָסוֹת
שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח,
לֹא תֵחַת גַּם מִפְּנֵי "אַל תַּגִּידוּ בְגַת"...
הִיא אֵינָהּ פַּחְדָנִית כְּדֵי-כָך!
[הטור השביעי, ספר ראשון, תש"ג-תשי"ד, ספרית פועלים]
![[בתמונה למטה משמאל: נתן אלתרמן בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. התמונה היא נחלת הכלל. הועלתה לויקיפדיה ע"י המוזיאון העירוני בכפר סבא]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2016/08/נתן-אלתרמן.jpg)
[לאוסף המאמרים על נתן אלתרמן, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
Pingback: פנחס יחזקאלי: נתן אלתרמן באתר ייצור ידע | ייצור ידע
אלכס נחומסון:
אלתרמן לא שבר שתיקה. הוא אף פעם לא שתק.כשצריך לשבח הוא שבח. כשצריך לבקר הוא ביקר. הוא לא רץ להעליל עלילות דם תמורת אתנן שמן מחו"ל.
אלתרמן כתב כשלושים ספרי שירה, כחמש מאות שירים. מתוכם שיר אחד על אירוע קשה – פשע מלחמה. 1:500 כדי להפוך את אלתרמן ל"שובר שתיקה"? זה עלבון לאינטליגנציה.
יונתן יחזקאלי:
ו'עם פסק הדין' לאחר אירוע כפר קאסם, ו'אלמנת הבוגד' לאחר אירוע מאיר טוביאנסקי, והיד עוד נטויה. דווקא לכן–לא למרות–ההשוואה אינה מעליבה אותי כלל. נדמה לי שעיקר המאמר הוא שאפשר להוקיע חוסר מוסריות בלי לשבור את הכלים, ובלי 'לבגוד' בעיקר (שהרי, על נאמנותו של אלתרמן קשה לערער–יש שאומרים שהיה אפילו 'עיתונאי/משורר מטעם').
אבל אם לשפוט לפי הערתך הקודמת, אולי אנחנו בעצם מסכימים?
אלכס נחומסון:
כפי שציינתי עיקר שירתו של אלתרמן שנגעה במלחמה העלת על נס את הגבורה וההקרבה של חיילי צה"ל.במקרים של התנהגות חריגה כתב על כך ללא כחל וסרק.אלתרמן לא זינב בצבא תמורת אתנן ולא ניעץ את חייליו ומפקדיו בדומה לנציגי החתרנים שלנו לכן ההשוואה מקוממת ובוודאי שנאמנותו של אלתרמן אינה מוטלת בספק.אין גם ספק שצריך להוקיע חוסר מוסריות בלי לשבור את הכלים כל זמן שאכן מדובר בחוסר מוסריות וזה רחוק מהתנהלות נציגי הקרן כרחוק מזרח ממערב.