עלייתה ונפילתה של היחידה לקשרי קהילה משטרה (ילק"ם)

ילקם

מוקדש לדר אבי הראל באהבה רבה

סיפורה של היחידה לקשרי קהילה משטרה (ילקם) מחובר לסיפור הניסיון המשמעותי ביותר עד היום לשנות את תרבותה של משטרת ישראל:

היה זה לאחר המהפך ב- 1977. מנחם בגין - דמוקרט אמתי, החליט שכמו בכל מדינה מתוקנת, מקומה של המשטרה במשרד הפנים. ואמנם, משרד המשטרה פורק וסופח כאגף במשרדו של מנהיג המפד"ל דאז, השר יוסף בורג (בתמונה למטה, על שער כתב העת 'העולם הזה'):

יוסף בורג ופרשת אפרסק...

אנשי המשרד - בייחוד המנכל חיים קוברסקי, וראש האגף יעקב מרקוביץ' - היו מלאי כוונות טובות. הם ביקשו להעביר את משטרת ישראל מאוריינטציה של המשטרה המנדטורית אותה ירשה, לאוריינטציה של המשטרה הבריטית, הטובה בעולם, שבה ראו מודל לחיקוי.

היחידה לקשרי קהילה משטרה (ילק"ם) הייתה חלק מסדרה של פעולות שהייתה אמורה להשיג את המטרה הזו. היא הוקמה ב- 1981 בכפיפות ישירה למפכ"ל דאז, אריה איבצן, ובראשה הועמד קצין שהתמחה בעבריינות נוער, ניצב משנה אברהם חמו (כן, אותו חמו האגדי ששימש גם כמאמנה של נבחרת ישראל בכדור סל... בימים ההם הכל היה אפשרי...). חמו נבחר לתפקיד כנראה, כיוון שהיה אחד המיישמים של פרויקט המוצלח של שוטרי הקטע (1983-1980) בתל אביב, שהיה חלק מניסיונו של משרד הפנים לשנות את המשטרה. הפרויקט לווה בבקרה מחקרית והצליח מאוד, אולם נגנז לבסוף מסיבות שונות.

הילק"ם קמה במקביל להתפתחות תורת השיטור הקהילתי בארצות הברית (המאמר המפורסם חלונות שבורים (Broken Windows) שפרסמו James Wilson ו - George Kelling התפרסם רק שנה לאחר הקמתה, ב- 1982) ולפני שהתפתחה האופנה לייבא אלינו מודלים אמריקניים. אובייקט החיקוי היה באותה עת היה בריטי טהור.

מטרת היחידה הייתה לחזק את אמון הציבור במשטרה, בדרך של מתן מענה בשטח לצורכי הציבור השונים ופיתוח גישה שירותית. המשמעות הייתה חיזוק הדרגתי של התחנות בשטח, על חשבון המטה.

היחידה מיסדה פעילות קהילתית בתחנות, שסתרה את התרבות הארגונית ועוררה איבה רבה בשטח (ובמטה). בין יתר הפעילויות המוכרות לנו עד היום ומוסדו באותה עת ניתן למנות את:

  • פרויקט קציני השכונה;
  • מיסוד ימי קהילה – משטרה בבתי ספר ובמרכזי שכונות ועיירות;
  • מיסוד קו טלפון פתוח למפקדי התחנות;
  • ניסיון להטמיע אלמנטים שונים של גישה שירותית בתחנות המשטרה;
  • אימוץ קשישים;
  • הדרכות, הרצאות וחומר הסברה;
  • סימון רכוש (ראו סימון ג'אנטים של רכב בתמונה למטה).

סימון רכוש

[סימון טסות של כלי רכב נגד גניבות; אגב, מזהים את מסמן הרכב? חחח...]

בעוד הציבור אהב מאוד את השינוי, אנשי המשטרה סלדו ממנו ועשו הכל להכשילו. כך למשל, קציני השכונות - שאמורים היו להיות בתוך הקהילה, ושאופן הפעלתם סתר את התבנית המשטרתית הקבועה, של פיקוח מתמיד על פעילות, הנמדדת באמצעות פרמטרים סטטיסטיים - תוייגו כבטלנים, ונלקחו עד מהרה לתפקידי תגבור של ניידות הסיור (נשמע לכם מוכר? ...).

כדרכה של המשטרה, היא יודעת להרוג פרויקטים בדרך של שחיקה אטית ועיקור המהות מן הפעילות. סופה של היחידה כמובילת שינוי אסטרטגי בא ב- 1983 עם תום כהונתו של איבצן. כמובן שלא הייתה שום הודעה על הפסקת פעילות. להפך: היחידה הוצאה מכפיפות ישירה למפכ"ל והועברה כמחלקה לאגף המשמר האזרחי, שהיה בתחתית סולם המזון המשטרתי (זה מצבם של המתנדבים עד היום במשטרה, לצערי...).  אברהם חמו - על הידע העצום שצבר -לא קודם והופרש מן השירות.

כשפרק משה דיין את יחידה 101 הוא מיזג אותה עם גדוד הצנחנים והפך את מנהיגה, שרון למג"ד, את מאיר הר ציון למפקד הסיירת ואת אנשיה למפקדי הגדוד. כך השכיל להשאיר את הידע שייצרה בצה"ל; אבל, כשפרק מחליפו של איבצן, המפכ"ל דוד קראוס, את הילק"מ הוא שלח את אנשיה הביתה, וכל הידע שצברו הלך לאיבוד...

אבל הדוברות המשטרתית הציגה זאת כשדרוג התחום הקהילתי: "על מנת להרחיב את מעורבות משמר האזרחי בפעולות למען הקהילה ולסייע למשטרת ישראל בתחומים שונים..."... חחח...

כך, איבד הילק"ם כל השפעה על המפקדים בשטח.

מפקדי התחנות - שלא רצו להבין שפעילות הילק"ם מעצימה אותם על חשבון המטה - שמחו להשתתף ב"חיסול הממוקד", בלי (או עם) להטמיע, שהם דנים את התחנות להמשך ניוון וחוסר רלוונטיות!

(השיטה הזו של "הוצאה להורג" תחזור ב- 1997 לגבי תנ"ץ דני גימשי והיחידה לשיטור קהילתי - הניסיון הבא לשנות את התרבות הארגונית המשטרתית - אבל זה כבר נושא למאמר נפרד...).

אברהם חמו

[בתמונה: נצ"ם אברהם חמו (שני מימין)]

4 thoughts on “עלייתה ונפילתה של היחידה לקשרי קהילה משטרה (ילק"ם)

  1. Pingback: נושא לימוד: הפעלת מתנדבים במשטרה - ייצור ידע

  2. Pingback: רקוויאם לשיטור הקהילתי - ייצור ידע

  3. ד"ר אבי ברוכמן כתב:
    אברהם חמו היה שנים מאמן נבחרת ישראל בכדור סל והביא אותם להישגם רבים.
    הרעיון המרכזי של הילק"מ היה לעשות יחסי ציבור למשטרה ולא הובלת שינוי ארגוני.
    בארה"ב כמה שנים קודם פותח מודל שוטר הקטע, חמו יישם זאת בתא עם בקרה מחקרית, הניסוי הצליח מאד אך נגנז, כרגיל במשטרה.
    שידור חוקר של רפי גינת עלה לראשונה ב- 1986 ולא ביוזמת המשטרה אלא הטלוויזיה שהעתיקה מודל דומה מחול.
    קציני השכונה אכן רשומים בהיסטוריה על הילק"מ. בשונה משוטרי המשקים בהמשך על ידי היש"ק, מינו שוטרים מבוגרים ולא ביצעו הכשרות. מיוחדות, וכמובן זה לא נעשה במשותף עם הרשויות המקומיות. (סדנאות תכנון, קביעת מקומות עם הרשויות.) לא נכתבה שום תורת הפעלה ולא נקבעו יעדי עבודה. ( ראה תורת המשק שכתבתי).
    הילק"מ לא עסק לא באסטרטגיה ולא בטקטיקה של שינוי גישה שירותית. חלוקת נפט ושמיכות לקשישים בחורף. סימון רכוש, ימי ילקמ ( עד היום עושים זאת לא ברור האפקטיביות )
    זאת הייתה אפיזודה זמנית שלא צלחה ( לא "בזרם המרכזי") של המשטרה. אי אפשר להשוות זאת לשיטור קהילתי שנבנה על בסיס שיטור לפתרון בעיות של גולדשטיין והחלונות השבורים של וילסון וקלינג ב 1982. זאת פרדיגמה משטרתית שנבחנה ויושמה , בחלקה עד היום במשטרות בארה"ב ובמדינות אחרות.

    אני מוקיר ומעריך את העשייה של חמו וצוותו מבחינת ההיסטוריה של המשטרה. ברם, בפרספקטיבה היסטורית הם לא הביאו לשינוי ארגוני.
    כדאי וחשוב גם לאזכר את חנה קציר מחליפתו של חמו.

    • תודה יקירי. אהבתי את ההערות שלך ותיקנתי את המצריך שינוי.
      בדוק את האוריינטציה של יעקב קוברסקי ואת הכנותיו בכניסתו לתפקיד ותיווכח שמערכת השינויים שביצע הילק"ם כוונה למטרה אסטרטגית ברורה.
      לגבי ההשוואה לשיטור הקהילתי – אין מקום לטעמי להשוות, כי לא זה היה מקור החיקוי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *