האם חוק היובש לקטינים אכן יעבוד?

חוק היובש לקטינים

[מקור התמונה]

ב- 18 לאוקטובר 2009, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה, בתמיכת שר המשפטים, הצעת חוק פרטית של ח"כ יריב לוין (ליכוד) האוסרת החזקה ושתייה של אלכוהול על ידי קטינים במקום ציבורי, ונותנת סמכות לשוטרים ולפקחים להחרים כל משקה אלכוהולי שייתפס בידי קטין.

הצעה זו אושרה למרות התנגדות המשטרה והשר לביטחון הפנים. השר אהרונוביץ' טען כך: "כרגע יש טרנד לתפוס טרמפ על נושא לאומי קריטי זה. החוק המוצע הוא חסר ויכול להפוך כל ילד ששותה יין עם משפחתו באירוע לעבריין פלילי. אולם, דומה שהשר מתנגד מטעמים נוהליים ולא עקרוניים, כיוון שלטענתו, משרדו מכין "הצעת חוק יציבה יעילה ומוצקה... שתכלול את כל ההיבטים הדרושים ולא רק את הכותרות".

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אף מבקש להעלות את גיל האיסור על גילאים בוגרים יותר, כיוון שרוב האלימות שמקורה באלכוהול מתרחשת בגילאי 25-20.

האם חוק היובש חוזר? אילו לקחים ניתן להפיק ממנו לגבי הניסיון הנוכחי?

חוק היובש

התיקון ה- 18 או "חוק היובש" משמש מזה שנים דוגמה בפי מרצים בסוגיית מגבלות האכיפה. חוק זה, שאסר על מסחר והפצה של משקאות חריפים, נהגה על ידי אנשי התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית, שחלק מהרפורמה רחבת הממדים שהנהיגו בארצות הברית בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, ניזונה מהאמונה, שבאמצעות חקיקה ניתן לשנות את ההרגלים של הציבור.

[בתמונה: כרזת הסרט: היו זמנים באמריקה]

מכל מקום, תיקון זה החזיק מעמד 12 שנים תמימות ובוטל בשנת 1933 (נווה, 2000, ע' 31). אבל, באשר לתוצאותיו, הדעות חלוקות, ומכיוון שאין נתונים בדוקים והכל בגדר דימויים, הוויכוח לא יוכרע לעולם, והכל בעיני המתבונן:

מצד האחד גורסים המקטרגים, שהחוק לא רק שלא מנע שימוש באלכוהול, הוא אף הגביר אותו במשך שנות העשרים של המאה הקודמת; והעשיר, כבדרך אגב, את מבריחי משקאות.

אחרים טוענים שהחוק דווקא השפיע על חלקים רבים באוכלוסיה והקטין את השימוש, אולם בוטל בשל תופעות הלוואי שלו: התחזקות המאפייה והצורך למנוע ממנה אמצעי מימון; התפשטות של גישות המדגישות את חופש הפרט, כולל החופש לנהוג כרצונך, גם כשאתה גורם לעצמך נזק, והסיבה שתמיד נכונה של השפעת בעלי ההון על הפוליטיקאים, שנשמתם יצאה מלראות איך העבריינים עושים הון ממכירת משקאות, בעוד הם מנועים מכך.

איפה אנחנו בוויכוח הזה? לא הייתי ממליץ להקל ראש בטיעון, שחוקים יכולים לשנות הרגלים. בישראל, בשני העשורים האחרונים נוכחנו כי חקיקה בהחלט "מזיזה את הקיר" בתחומים שונים של חיינו, כמו התנהגות מושחתת של פוליטיקאים; או להבדיל, אלימות כלפי ילדים וכלפני בני זוג במשפחה.

אבל, מה יהיו התוצאות הבלתי צפויות של החוק? מה יהיו נזקיו?

איפה אתם בוויכוח הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.