פנחס יחזקאלי: בקרה עצמית / ניטור עצמי והמודל של ארווין גופמן

תקציר: בקרה עצמית / ניטור עצמי (Self-Monitoring) היא יכולתו של אדם לבקר ולפקח על התנהגותו בהקשר לסיטואציות שאליהן הוא נקלע. אנשים עם ניטור עצמי גבוה בוחנים בקפידה את הסיטואציה הרלוונטית ומתאימים את ההצגה העצמית שלהם אליה; בעוד בעלי ניטור עצמי נמוך פועלים בהתאם לנטיותיהם האישיות.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Justus Regenhardt לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על יכולות קוגניטיביות והבדלים בינאישיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הבדלים אינדיבידואליים, לחצו כאן]

עודכן ב- 23 בינואר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מגיש הטלוויזיה, ירון לונדון, ידוע בהסתבכויותיו הסדרתיות, בתוכניתו "גאולה ולונדון" ב'כאן 11'. כך למשל:

  • באוגוסט 2019 הוא עורר סערה בברנז'ה התקשורתית כאשר טען בשידור חי: "ערבים הם פראי אדם. אגב, אני מקבל את העמדה הזאת, ערבים הם פראי אדם. הם לא שונאים רק יהודים, הם רוצחים את עצמם בראש ובראשונה". 
  • ביוני 2019, במהלך דיון על פוסט שפרסמה לוסי אהריש, ובו קראה לציבור "לצאת לה מהרחם", סיפר לונדון לגאולה אבן-סער ההמומה: "פעם נסעתי במעלית בבניין רב קומות, עם אישה שעל פי מדיה הבנתי שהיא עורכת דין. היינו שנינו במעלית לבד, ותוך כדי הנסיעה, היא עושה לי ככה (טופח על כרסו): 'לונדון, מה זה?', אז אני הנחתי את היד על השד שלה ואמרתי לה, 'גם זה כבר לא מה שהיה'"...

למה הוא עושה את זה? מעסיקיו בתאגיד השידור "כאן" ראו בזה פרובוקציה: "מדובר באמירה אומללה של פרובוקטור עול ימים; ולא של אושיית תרבות. מצפים ממר לונדון להתנצל על האמירה"; אחרים טוענים שלונדון איבד את יכולת הבקרה/הניטור העצמי שלו...

[בתמונה: האם לונדון איבד את יכולת הבקרה/הניטור העצמי שלו? צילום מסך מהתכנית גאולה ולונדון, בערוץ כאן 11. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בקרה עצמית / ניטור עצמי מהו? המשגה

בקרה עצמית / ניטור עצמי (Self-Monitoring) היא יכולתו של אדם לבקר ולפקח על התנהגותו בהקשר לסיטואציות שאליהן הוא נקלע.

אנשים עם ניטור עצמי גבוה בוחנים בקפידה את הסיטואציה הרלוונטית ומתאימים את ההצגה העצמית שלהם אליה; בעוד בעלי ניטור עצמי נמוך פועלים בהתאם לנטיותיהם האישיות.

מושג זה נטבע על ידי החוקר, ארווינג גופמן (1982-1922; ראו תמונה משמאל למטה), אחד הסוציולוגים החשובים ביותר במאה העשרים.

[תמונתו של ארווין גופמן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי キヨンネ. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

המודל של גופמן

המודל מפריד בין בעלי ניטור עצמי גבוה וניטור עצמי נמוך; למרות שאנשים משני הסוגים הם בעלי מודעות עצמית אישית גבוהה, המודעים לפנימיותם (ראו התרשים למטה):
  • אנשים המאופיינים בניטור עצמי גבוה, בוחנים בקפדנות את הסיטואציה ומתאימים את ההצגה העצמית שלהם אליה. רגישותם למידע חברתי גבוהה. הם פרגמטיים, גמישים מסתגלים, ומתאימים את עצמם לדרישות המצב ולסביבה החברתית. הם מיומנים בהצגה עצמית, ובעלי רפרטואר עשיר בתחום זה. עקביות ההתנהגות שלהם נמוכה.
  • בעלי ניטור עצמי נמוך פועלים בהתאם לנטיותיהם האישיות. אין להם יכולת להבין סיטואציות חברתיות ורמזים חברתיים. התנהגותם מוכוונת מעמדות, נטיות ורגשות. רגישותם למידע חברתי נמוכה. רפרטואר ההצגה העצמית שלהם מוגבל. לכן, הם עקביים מאוד בהתנהגותם.
 

אנשים המאושפזים בבתי-חולים פסיכיאטריים, למשל, קיבלו ציונים נמוכים בניטור עצמי, מה שמחזק תיאוריה אחרת של גופמן שתפקוד חברתי יעיל מצריך הצגה עצמית אסטרטגית.

המודל הזה ממחיש לנו את חשיבותו של המושג: בקרה עצמית (Self Monitoring): יכולתנו להתאים את התנהגותנו לדרישות המצב והסביבה החברתית; ויכולתנו לפענח רמזים חברתיים!

[להרחיבה על המושג שטבע גופמן: 'הצגה עצמית אסטרטגית', לחצו כאן']

להלן השוואה בין בעלי בקרה עצמית גבוהה לנמוכה:

הבחינה בעל בקרה עצמית גבוהה בעל בקרה עצמית נמוכה
הגדרת העצמי פרגמטי, גמיש ומסתגל נצמד לעקרונות
הכוונת התנהגות חיצונית ע"פ דרישות המצב פנימית, ע"פ עמדות, נטיות ורגשות
רגישות למידע חברתי גבוהה נמוכה
מיומנות הצגה עצמית בעל רפרטואר עשיר בעל רפרטואר מוגבל
עקביות בהתנהגות נמוכה גבוהה

זה מחבר אותנו לנושא הלמידה באמצעות ויסות עצמי...

זוהי למידה, הנוגעת ליכולתו של הפרט לעצב בעצמו את התנהגותו, ולא רק להגיב לחיזוקי הסביבה, על פי הגישה ההתנהגותית:

"הכוונה עצמית" היא יכולתם של אנשים ללמוד ולכוון את התנהגותם באמצעות הצבת מטרות אישיות, המבוססות על הערכה עצמית, ועל סטנדרטים פנימיים.

בתהליך הוויסות העצמי, מחזק הפרט את עצמו באמצעות הערכה עצמית ותגמול. חיזוקים עצמיים מעניקים כוח וחשק להמשיך ולהשקיע מאמץ גם להבא. באופן דומה, הפרט יכול להעניש את עצמו.

ניתן לזהות בתהליך הוויסות, שלושה תהליכי משנה:

  1. בקרה עצמית: מספקת לעובד מידע לגבי האופן שהוא מבצע את משימותיו. מידע זה יכול להגיע ממשוב שהמשימה מספקת, או ממשוב של עמיתים וממונים;
  2. הערכה עצמית: היא מנגנון שבו הפרט שופט את עצמו באמצעות השוואת מטרותיו עם הביצוע;
  3. ותגובה עצמית: היא תגובה רגשית (חיובית, כמו שמחה וסיפוק; או שלילית, כמו כעס וייאוש), הצומחת מן ההערכה העצמית.

מושג חשוב במתחבר לבקרה ולניטור עצמיים הוא דחיית סיפוקים (Delayed gratification): היכולת להמתין במטרה להשיג דבר מה. היכולת הזו נחשבת כתכונת אישיות. תכונה זו היא מרכיב חשוב באינטליגנציה הרגשית. אנשים ללא תכונה זו מעוניינים בסיפוק מידי בכל עת, ועלולים לסבול משליטה עצמית נמוכה.

ניסוי מפורסם בתחום היכולת לדחות סיפורים הוא ניסוי המרשמלו. הניסוי נערך על ידי ולטר מישל באוניברסיטת סטנפורד ונידון בעבודתו הידועה של דניאל גולמן:

בשנות ה-60 של המאה ה-20, נבדקה קבוצה של בני ארבע בניסוי. לכל אחד מהם ניתן מרשמלו. הובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן, עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרות ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר. נמצא, למשל, מתאם בין ביצועי הילדים בתחום דחיית הסיפוקים, והצלחתם בבחינה הפסיכומטרית.

[להרחבה בנושא: 'למידה חברתית', לחצו כאן]

[בתמונה: ניסוי המרשמלו מצא כי בעלי היכולת להמתין ולדחות סיפוקים, היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על יכולות קוגניטיביות והבדלים בינאישיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הבדלים אינדיבידואליים, לחצו כאן]

העשרה