בשנת 2005, ערב ההתנתקות מרצועת עזה, פרסמו האלוף ידידיה יערי וחיים אסא ספר בשם: לוחמה מבוזרת - המלחמה במאה ה- 21. הספר היווה תמצית של סדרת דיונים מורכבת של "צוות אלטרנטיבי" שמונה על ידי הרמטכל דאז, משה (בוגי) יעלון, כדי לתקוף מוסכמות מול מציאות הולכת ומשתנה. הרקע לדיונים היה אומנות המערכה  ו- המהפכה בחשיבה הצבאית (RMA - Revolution in Military Awareness) או המהפכה בעניינים צבאיים (RMA - Revolution in Military Affairs), שהתרחשה בשנות השמונים של המאה הקודמת בצבא האמריקני. הספר מכיל למעשה את עקרונות אמנות המערכה, תוך שימוש במושגים עדכניים של תורת הרשתות.

לוחמה מבוזרת מוגדרת על ידי מחבריה כתפיסה המבוססת על הפעלת מרכיבי כוח רבים (מולקולות) באופן מקבילי (רשת), מול זירת לחימה שלמה, כנגד ארגוני גרילה וטרור חמקניים, בתוך מדינות החסות שלהם, כמו גם מול הצבאות הסטנדרטיים.

ההיבטים של תורת הרשתות שהוכנסו פנימה הם אלה: מלחמה מודרנית בין צבאות מדינה מאופיינת היום בריבוי של נקודות תורפה וצווארי בקבוק מערכתיים, ובחשיפה אינהרנטית של כל מה שנמצא על פני השטח, לכל מה שפועל מהאוויר והחלל. מחיר הפעולה ברשת הוא היווצרות צומתי תורפה בנקודות החיבור של המערכות ובמוקדי יצירת התמונה המשותפת. פגיעה סימולטנית בצמתים אלה, בחלון זמן קצר, מפילה את המערכת כולה (אסא ויערי, 2005, ע' 29).

בניגוד לתפיסה הקלאסית של לחימה, החותרת לריכוז הכוח וליצירת מסה בנקודות ספציפיות, צידה ההתקפי (בלבד!) של הלוחמה המבוזרת מורכב מסדרות של תנועות משולבות בקרקע, באוויר ובים המתרחשות באותה עת ממש (אסא ויערי, 2005, עמ' 61-60). "ממלחמה המתוכננת כרצף של התנגשות מסות לאורך קווי תנועה בעלי נקודת התחלה ונקודת סיום, ללחימה המתרחשת סימולטאנית על כל המרחב שבין נקודת ההתחלה ונקודת הסיום, תוך ביזור הכוח למספר רב של נקודות לחץ מקומיות, במקום ריכוזו למספר מהלומות הכרעה (אסא ויערי, 2005, ע' 54). אסא ויערי מכנים סוג לחימה זה "הפעלה ברשת של כוחות, הנפרסת בו זמנית על המרחב הגיאוגרפי והתודעתי של האויב" (שם, עמ' 72-71). מטבע הדברים מהותה של הרשת היא קשרי הגומלין שבין מוקדי הרשת. קשרי גומלין אלה בין הכוחות, הדוקים הרבה יותר בדרך הלחימה החדשה מאשר בדרך הלחימה הקונבנציונלית. קשרי הגומלין מנוצלים לייצור סינרגיה ארגונית, שתביא ללחימה אפקטיבית יותר ולמבנה כוח יעיל יותר (שם, ע' 105).

אסא ויערי מדגישים, כי במבט ראשון יש כאן משהו המנוגד להיגיון: קשה להבין כיצד פיזור הכוח יכול ליצור עוצמה גדולה יותר מריכוזו. ההסבר לכך קשור מצד אחד לטעות אופטית באשר ללחימה הליניארית: למעשה, רק חלק זעיר של המסה נלחם באמת. ומצד שני, תמונת השטח של כל אחד מגרעיני הכוח משודרת ברשת וזמינה הן לשלט המרכזי והן לגרעיני הכוח האחרים. בדרך זו נוצרה למעשה חלופה וירטואלית לאלמנט הריכוז הגאוגרפי של הכוח שממנו נוצר האגרוף המסה בלחימה הליניארית. המסה מבוזרת על כל מרחב ההתרחשות להרבה אגרופים קטנים, אך פועלת ונשלטת כאילו רוכזה במקום אחד (אסא ויערי, 2005, ע' 54).

נקודת מוצא: על מנת שהכוח יוכל להיות רלוונטי לאתגרים שונים, הוא אמור להיבנות כמערכת יכולות גנרית: פלטפורמות של חימוש ותקשורת, אשר יבטיחו כושר התאמה להשתנות המהירה של תנאי המציאות ולשמירה על רלוונטיות. אלה נקראים "מבני כוח מולקולריים", המחליפים

מקורות

• אסא חיים, יערי ידידיה (דידי) (2005), לוחמה מבוזרת - המלחמה במאה ה- 21, תל אביב: ידיעות אחרונות.