שוק אפור

שוק אפור

[תמונת המקור]

השוק האפור (Grey market) הוא כינוי למערכת מימון הפועלת מחוץ למערכת הפיננסית הממוסדת (שעיקרה בנקים, חברות ביטוח וגופים נוספים של שוק ההון). בדרך כלל מתקשר המושג אפור עם מתן הלוואות הנלקחות על ידי לקוחות אשר המערכת הפיננסית הממוסדת מסרבת לבקשתם לקבלת מימון (או מסרבת לתת להם הלוואות נוספות על אלה שכבר קיבלו), משום שעקב מצבם הפיננסי הם נחשבים לסיכון גבוה מדי. הסיכון הגבוה יותר גורם לכך שהריבית בשוק האפור גבוהה במידה ניכרת מזו שבמערכת הבנקאית, וגם אמצעי הגבייה, במקרה שהלווה אינו עומד בהחזר ההלוואה, נוקשים יותר.

השוק האפור עלה לסדר היום הציבורי, כאשר נחשפה המעילה של אתי אלון - עובדת הבנק למסחר - שגנבה ממנו 254,199,600 ש"ח שהועברו לשוק האפור (ויקיפדיה, המעילה בבנק למסחר).

הסדרת פעילותו של השוק האפור נעשתה בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993. בחוק זה נדרש המלווה לתת מידע מלא על הריבית הנדרשת וכל תוספת אחרת שנדרש הלווה לשלם, ונקבעו בו גבולות לעלותה של ההלוואה - לא יותר מפי 2.25 מהריבית הממוצעת לאשראי לא צמוד בפרסומי בנק ישראל. חוקים נוספים המשמשים גם למטרה זו הם חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961. חוקים אלו לא נאכפים כיום.‏

לצד הגורמים הלגיטימיים פועלים בשוק האפור גורמים עברייניים שעוסקים בין השאר במתן הלוואות בתנאים בלתי סבירים, בגבייה באמצעות סחיטה ואיומים ובהלבנת הון.

בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993, נקבע כי כל גוף או אדם שאינו תאגיד בנקאי נחשב מלווה לעניין חוק זה. משמעות הדבר היא שכל הלוואה הניתנת שלא מידי בנק או חברה-בת של בנק נכללת בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות. ההגדרה הרחבה של שוק זה מקשה לאמוד את היקף הפעילות בו, הן מבחינת מספר הגורמים הפעילים (לווים ומלווים) והן מבחינת המחזור הכספי השנתי ששוק זה מגלגל. עקב כך אין כיום מחקר או נתונים רשמיים על היקף הפעילות בשוק זה, וקשה לאמוד את חלקם של הגורמים העברייניים בנפח הפעילות בו.

חברות הפועלות בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות מפעילות מערך פרסום באמצעי תקשורת כגון העיתונות הכתובה והאלקטרונית, אתרי אינטרנט וכו'.

מקורות והעשרה

Comments are closed.