מזמור בן 24 פסוקים, שבו מבקש דויד סיוע מאלוהים במאבקו מול אויביו. לא כתוב במפורש מי הם האויבים הפעם, אבל אני מוצא רמז בפסוקים הבאים: יד וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַלּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי ׃ טו אֲשֶׁ֣ר יַחְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱלֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃ "בבית אלוהים נהלך ברגש" – זה הרמז...
דויד מודה לאלוהים על הצלתו מיד שאול באמצעות זבח מיוחד - זבח נדבה... בהחלט עדיפה נדבה על שחיטה של עוד איזו חיה כתודה לאלוהים. דויד מסמן את הדרך לחיסול מנהגי הקורבנות בבית המקדש שאותו טרם בנה! ובימינו – אנא, אם חייבים אתם להעלות תרנגול לכפרה, תנו במקום זה נדבה!
כל בני האדם הם רוע צרוף. אין ביניהם אפילו אחד חכם (משכיל) שדורש את אלוהים (שעושה מעשים טובים). אבל מה שמעניין הוא שהכותב מסביר שאלוהים אפשר את החורבן שחל יהודים עי הוא מאס בהם ונתן לנהלים לעשות בהם שפטים. כלומר, כאשר ליהודים קורה אסון (נניח חורבן או שואה) זה למעשה מעשה ידי אלוהים המשתמש בנבלים...
יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִרְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב... לאיש מאמין זה כנראה דימוי פשוט. ואני? מה אני יכול לקחת מהמזמור הזה? יהודי לא מאמין רחמנא ליצלן?
מזמור מלא ביטחון בעזרה מאלוהים למקרה של צרה אני מרשה לעצמי, כמה ימים אחרי אחרי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, להטיל ספק (הרהורי הספק שלי מובאים בסוגריים)...
