הציבור הישראלי, שמקבל דיווחים שוטפים על מספר המשאיות הנכנסות לעזה מדי יום, נחשף למספרים שונים - מעשרות ועד מאות משאיות. אולם מאחורי הנתון הפשוט לכאורה מסתתרת מציאות עמומה ומורכבת, שמהווה את התשתית לשמועות החוזרות ונשנות על שחיתות בהיקף עצום: לא המספר קובע, אלא מה בדיוק נכנס בתוך אותן משאיות; ובעיקר, מהו נפחן ומשקלן האמיתי.
המקרא מתעד את אירוע צקלג (שמואל א', פרקים כ"ט–ל'), שבו דוד ואנשיו שבו לעירם ומצאו חורבן, חטיפה וייאוש קולקטיבי. סיפור זה יכול לשמש מסגרת להבנת תגובת החברה הישראלית לאירועי 7 באוקטובר 2023, שבהם חמאס פשט על יישובי העוטף, טבח באזרחים ושבה מאות. המאמר מנתח את שני האירועים במונחים של משבר קולקטיבי, אבדן אמון, תגובת הנהגה ותהליך שיקום.
המשבר סביב מעמדו של בית המשפט העליון בישראל מעלה שאלות יסוד על כוח, גבולות ולגיטימציה. אנלוגיה מעניינת, שתעמיק את הבנת הדינמיקה הזו, היא דמותו של שמשון המקראי: שופט כריזמטי משבט דן, שחרג מגבולותיו האישיים והמוסדיים, שילם מחיר כבד, והותיר לקח רלוונטי לימינו.
הקרע בין 'מדינת תל אביב' ליתר העם מזכיר במידה מפתיעה את הקרע הפנימי שהיה בשבט דן המקראי, ששכן במרכז הארץ. שבט זה מוצג בתנ"ך כ"שבט ערמומי ופרודוקטיבי" (בראשית מ"ט, 16–17; דברים ל"ג, 22). הברכות מצביעות על אופי עצמאי ולעתים חתרני, המעורר גם הערכה וגם ביקורת מצד יתר השבטים...
