האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פרשת קורח מתארת מחלוקת רחבת היקף כנגד הממסד הדתי וכנגד מנהיגותו של משה. בשונה מפעמים קודמות, הפעם אין זו ביקורת רגילה, אלא כזו הקוראת תגר על הלגיטימיות של ההנהגה של בני ישראל. הביקורת האמורה הינה רחבה ומקיפה הפעם חלקים נרחבים יותר של העם, שחשים כי משה מיצה את תפקידו, והממסד הדתי שולט עליהם באופן לא ראוי ונכון…
למרות שהמקרא נוקט קו אכזרי לכאורה, ומחייב הוצאה להורג של חוטאים, הרי שקו זה מקבל סייגים רבים מתקופת חז"ל ואילך, ההופכים את עונש המוות לבלתי אפשרי לביצוע בפועל. את מכלול הכללים הללו היטיב לסכם השופט חיים כהן במילים הללו:"זהו מאמץ אינטלקטואלי ומשפטי כביר של חכמינו הקדמונים לבטל עונש המוות בישראל, וזה הלקח הטוב שנתנו לנו". לכן, כל מי שרוצה לטעון כי עונש מוות הוא דבר מקובל ביהדות כדאי לו לשקול את דבריו בשנית.
באחת מההתייחסויות המפורסמות של חז"ל למחלוקת שעורר קורח, נאמרו הדברים הבאים: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח וכל עדתו". האם הדוגמה של דברי המשנה הללו נכונה? ספק גדול. לצורך כך מביא המאמר שתי עובדות היסטוריות, המראות כי מחלוקת הלל ושמאי הייתה רוויה באגו אישי ומניפולציות, שהובילו לשפיכות דמים.
פרשת קורח בספר במדבר, עוסקת רובה ככולה במרד כנגד הנהגת משה ואהרון. סביב קורח התלקטו גורמים, שאינם מרוצים מההנהגה, או רואים עצמם מקופחים מצידה. טענתם הייתה, שמשה ואהרון לקחו לעצמם גם את הכהונה וגם את המלכות…
