זה לחלוטין אירוני שרמטכ"ל - ש'שינוי' הפך להיות שמו האמצעי - ממשיך להתנהל כאילו לא הייתה קורונה בעולם; וכאילו אין לה, ולא יהיו לה השפעות כלכליות מרחיקות לכת. חובתו של הרמטכ"ל לעצור את מחול התר"ש הזה; לכנס את קציניו, לתעדף ולייצר מסגרת תקציב חדשה לצבא, מתוך התאמות למצב הכלכלי החדש. כל דבר אחר הוא פשוט חוסר אחריות מערכתי מבצעי וחברתי...

כמו כולם, גם אני הייתי רוצה לראות את החיסון לנגיף מופיע מחר בבוקר. ובאמת יש סיכוי שעד סוף השנה יהיה לנו כבר חיסון ראשוני שיתחיל להינתן לאנשי הרפואה. אבל צריך להיות ריאליים ולהבין מה מגבלות המדע והטכנולוגיה שברשותנו היום. אפילו בתרחיש הקיצון האופטימי ביותר, אזרחי העולם בכללותם לא ייהנו מחיסון מהנגיף לפני שיעברו עוד שנתיים ארוכות...

לפני ארבעת-אלפים שנה, כתב מצרי קדום את מה שנחשב היום לאחד ממכתבי ההתאבדות העתיקים ביותר (אם לא ה-...). כמו תמיד, כשעוברים על הכתבים של אבותינו הקדומים, מצמרר להבין עד כמה הם היו דומים לנו. את אותם סנטימנטים שאצטט כאן, אפשר למצוא גם במכתבי ההתאבדות ובדיונים של היום על ספת הפסיכולוג...

העולם אחרי הנגיף פתוח לרווחה לשינויים מן היסוד. אנחנו לא יודעים עדיין מהם בדיוק, אבל זה בדיוק הזמן בו אנחנו צריכים להבין שאנו יכולים לדרוש מהתעשייה ומהממשלות לקדם שינויים שייטיבו עמנו ויסייעו לטפל בבעיות הגדולות באמת...

אי שם, בימים שלפני הקורונה, תכננו לטוס לסופ"ש במדריד לקראת סוף מרץ. כמו רבים אחרים, המגיפה תפסה אותנו לא מוכנים וחסרי וודאות לגבי גורל כרטיסי הטיסה, ששולמו חצי שנה מראש. היינו חשדנים והופתענו לטובה... מטרת המאמר לשתף בחוויה אישית ולהציג כלים ועקרונות איך לשמור על מקצוענות ומצוינות בשירות גם בימים של בלבול וחוסר וודאות...

להערכתי, הענף הכלכלי העולמי המרכזי שנפגע יותר מכל ענף אחר ממגיפת הקורונה הוא ענף התעופה. זאת עד לחיסון אוכלוסיית העולם לרמה של כ- 70 אחוז, שמשמעותה קץ המגיפה. עד אז, אינני צופה שתהיה התאוששות, כך שהמשבר הנוכחי יימשך במקרה הטוב 3 שנים. עד אז עשרות מיליוני עובדים בכל העולם יאבדו את פרנסתם, אלפי חברות גדולות ובינוניות ומאות אלפי עסקים יקרסו...

מה יקרה ביום לצד הקורונה, שהוא המצב אליו אנו נכנסים עכשיו ובו ניוותר עד למציאת החיסון? מה יקרה ביום מיד אחרי הקורונה, בחודשים אחרי שנמצא חיסון שיספק חסינות עדר לאוכלוסיה? מה יקרה בעשור שאחרי הקורונה, כשהשינויים שהצטברו בשני האופקים האחרים יתגבשו למציאות חדשה?

בישראל לכל סקטור וקבוצה יש את הנרטיב שלה לגבי מקומה בחברה הישראלית בשגרה ובאירועי חירום, כל קבוצה גם זוכרת את היום שאחרי החירום, האם זכרו אותה? האם פיצו אותה? האם הכירו בתרומתה? הנרטיב הזה, הוא שבונה את מידת האמון החברתי שלה והוא שיקבע את מידת התגייסותה בפעם הבאה...

מי שנמצא עדיין בהיסטריה ממגפת הקורונה, או שמתפעל מחוכמת הטיפול בה, כדאי שישקול דעתו שנית...

במאמר זה אבדוק השפעת הקורונה על מגמות הפשיעה בישראל בטווח המידי ובטווח הארוך, תוך ניתוח נתוני פשיעה השוואתיים של מוקד 105 ביחידת להב 433, אשר פורסמו לאחרונה...