האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הנצרות בתחילת דרכה, הייתה מורכבת גם מזרמים יהודיים שחגגו את הפסח. המפנה שחל לאחר חורבן הבית השני, קביעת אופיו התנאי של חג הפסח ללא המקדש, קבלת הנצרות על ידי קיסר רומי במאה השלישית, וועידת ניקיאה הראשונה שעיצבה את הנצרות ברוחו של פאולוס, כל אלה גרמו לכך שחג הפסח היהודי, יהפוך לחג הפסחא הנוצרי, שסימל מאז המאה השלישית ואילך את סבלו של ישו ואת משמעותו האוניברסלית, ככפרה וגאולה של כלל האנושית מחטאיה…
ליל הסדר הוא בכלל לא לילה. הוא תפיסת עולם. הרי בתורה כתוב 'כי ישאלך בנך מחר לאמר'. חכמים החליטו לארוג את השאלה הזו – השאלה היסודית של 'מה נשתנה עם העם המוזר הזה' – ולזמן אותה בתוך ערב, שכולו מוקדש לכך…
כנגד ארבעה בנים ובנות דברה התורה; וכולם, החכם, הרשע, התם ושאינו יודע לשאול – כולם נמצאים בכל אחד מאתנו… שנדע להיות, כל אחד מאתנו, יותר חכמים, ויותר תמימים (ישרים), ופחות רשעים ופחות שלא שואלים שאלות…
סיפור יציאת מצרים משקף תמונת עבר, שעוצבה במשך תקופה ארוכה; לאחר שגרעין הסיפור נחרת בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. לאחר מכן, לאחר שהמקרא נערך באופן סופי במאה השביעית לפני הספירה, נוספו לו אלמנטים שונים, שלא כולם עולים בקנה אחת עם הממצאים הארכאולוגיים או המחקריים הידועים לנו כיום.
פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות ובהמשך מסופר על יציאת מצרים. המצוות העיקריות המופיעות בפרשה הן קורבן פסח, סיפור יציאת מצרים וקידוש בכורות…
בליל הסדר אנו לא רק מספרים היסטוריה, אנו הופכים אותה להווה; כי מי שזוכר מאין הוא בא, מחזיק בידיו את המצפן המדויק ביותר אל עבר עתידו. לקראת חג הפסח ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הפסח, יציאת מצרים, משה וכדומה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה…
מה אנחנו חוגגים בעצם? אנחנו חוגגים אגדה. אשליה דתית ולאומית משותפת. וזה לא דבר כל-כך נורא. כל עם צריך מיתוסים מכוננים שילכדו אותו, אבל צריך גם לזכור שהם לא הרבה יותר מסיפורים מסוגננים. עדיף להתרכז פחות בתוכן של ההגדה – שמתארת סיפור מפוברק ברובו או כולו – ולהתרכז בשמחה המשותפת של המשפחות שנפגשות ביחד, אוכלות ביחד וחוגגות ביחד…
לכל עם יש סיפור היסטורי המכונן זהות לאומית. עם ישראל אינו ייחודי בעניין זה. מה שייחודי הוא הסיפור והאופן שבו קבעו לספר אותו: "זהו לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים…השנה כאן לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה עבדים לשנה הבאה בני חורין." אלה מילים פשוטות המזמינות שאלות: האם עודנו עבדים? האם איננו בארץ ישראל? …
זהו חלקו השני של המאמר, שבו פרשתי את הפיוטים של הגדה של פסח בנוסח האשכנזי שאני אמון עליו. בזמנו היה רעיון שהייתי שותף לו, להוציא הגדה של פסח מסורתית וארץ ישראלית, שתכיל את כל המנהגים העיקריים של כלל העדות. רעיון זה לא צלח, בגלל ההתנגדות הרבה לשינוי, בבחינת מנהג ישראל דין הוא, או אין משנים מן המנהג. כך יש מקום למנהגים יפים אבל גם למנהגי שטות רבים שיש להעבירם מהעולם…
המאמר עוסק בחלק המסיים של ההגדה, שבו מרוכזים פיוטים שונים שלא כולם קשורים קשר ישיר לחג הפסח. הפיוטים הללו נמצאים בעיקר בהגדות נוסח אשכנז, ולא בכתבי הגאונים,או במחזור ויטרי, ואף לא בהגדות נוסח ספרד או תימן. פיוטים אלה, על פי הידוע כיום, לא נאמרו על שולחן הסדר לפני המאה ה-12…
