התנהגות קולקטיבית היא מצב קיצוני של קהילתיות ותחושת שיוך לקבוצה, שלה זקוק כל בן אנוש. זוהי התמזגות של הפרט בתוך הקולקטיב, עד כי הוא מאבד את הרציונל הפרטי שלו ונטמע בתוך הקבוצה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות התנהגות קולקטיבית של קבוצה והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
הדף הזה מביא לכם - לצורכי תיעוד ולימוד ולצורכי מחקר עתידי את האוסף האחד עשר של כרזות מחאה נגד משטרת ישראל על רמתה וחוסר יכולתה לספק לבעליה האזרחים שירות ראוי. חלק מהכרזות מוצדקות, חלקן ממש לא... אבל המשטרה הרוויחה את כולן ביושר...
אנחנו חיים בעולם של פייק, שבו העובדות הוחלפו בנרטיבים בתעמולה שוטפת מוח; וכל היתר אינו משנה... מאז נכנס איתמר בן גביר לעולמנו כשר לביטחון הלאומי, איבדו גורמים מקצועיים רבים מידי את האינטגריטי המקצועי שלהם; ומה שהטיפו לו עשרות שנים בבחינת הכרח לאומי, הפך פתאום לסכנה מוחשית ומאיימת על הדמוקרטיה. כך היה באשר לתיקון פקודת המשטרה וסמכויות השר וכך באשר למשמר הלאומי.
במהלך השנים, עברה המשטרה דרך ארוכה של לימוד יכולותיה ומגבלותיה; והיום יש כבר בתוכה בשלות רבה יותר להשתנות בתחום הטיפול בתופעה; אבל, היא חייבת לקבל גיבוי ותמיכה, כי, צריך להיות ידען ואיש מקצוע בטוח במומחיותו, על מנת להעז ולשחרר בן זוג חשוד בהתעללות, בידיעה שמחר בבוקר כולם יהיו עליך, כולל מפקדיך.
היה זה אלברט איינשטיין שקבע בראיון לשבועון יהודי ב-1920, כי "היהודי הנוטש את אמונתו נמצא במצב דומה של חילזון שנוטש את קונכייתו: הוא עדיין חילזון". לצערנו, לא מעט חלזונות כאלה, חסרי קונכיה, פועלים בעולמנו, בעיקר מאז נובמבר 2022, וביתר תוקף אחרי טבח ה- 7 באוקטובר 2023. לתופעה הזו של שנאה עצמית יש שם: 'אוטו-אנטישמיות', ולמושג הזה אקדיש את המאמר הנוכחי.
המפכ"ל קובי שבתאי המאיס את עצמו על רבים מידי במערכת; אבל מבחינתו, הוא מסיים מסע הישרדות מדהים. רבים לא האמינו שיסיים שנה בתפקיד, והנה הוא מסיים שלוש שנים תמימות. לא המשטרה ולא עם ישראל הרוויחו מכך, בלשון המעטה!
לא היה שר שתלו בו ציפיות רבות יותר מאיתמר בן גביר. לא היה שר שהיה לו סיכוי מצוין להפוך למושיע לאומי ולמנהיג בעל שיעור קומה כמוהו. כל זה התאדה באוויר והפך ל'פלופ'. בזאת, בן גביר יכול להאשים רק את עצמו. אבל הוא בחר להאשים אחרים, רצה לקלל ויצא מברך...
