התקשורת האמריקאית כבר מזמן הפסיקה להיות כלבת השמירה של הדמוקרטיה; והפכה להיות סתם כלבה. עיתונאים כבר לא מתביישים להביע את עמדתם הפוליטית; שמכתיבה את כלל דיווחיהם. לכן, באטמוספרה הפוליטית הנוכחית בארה"ב מי שרוצה להבין מה קורה חובה עליו שיקשיב ליותר ממקור אחד; ושלאורך זמן ינהל רישום אמינות של אותם מקורות!
שני סמלים גדולים היו למהפך הגדול באיכות החיים בערי ארצות הברית באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת: ראש עיריית ניו יורק, רודי ג'וליאני; והמשטרה שלו – משטרת ניו יורק – NYPD. את שני הסמלים הללו רתם טראמפ למסע הבחירות שלו...
תגובה רשמית של המשטרה, המתפרשת באופן טבעי כתגובה נגועה בפוליטיקה, פוגעת קשה באמון הציבור במשטרה. אין הצדקה לתת אמון בגוף ממלכתי כשהוא מצטייר כגוף בעל נטייה פוליטית...
דמיינו לרגע, איך הייתה החברה שלנו נראית, ללא משטרה. אבל בעצם, כבר לא צריך לדמיין. אפשר לראות ביו טיוב; כיוון שחלקם רבים בארצות הברית הפכו למדינה ללא משטרה. הגיבוי הוסר מעל השוטרים; ושוטר – שיודע שלא יגובה - צריך להיות מטומטם כדי להסתבך במודע עם מפגינים. השוטרים אינם מטומטמים ברובם; אז, הם שומרים מרחק...
האם הקיצוץ הדרמטי - שדורשים המפגינים בארצות הברית לעשות במשטרות שלהם - יצא בכלל לפועל? אם תמשיך ההידרדרות בסדר החיים של אזרחים; ועימה מגבר הדרישה לעצור את מה שמכונה "הטרלול של המפגינים", יתכן שלא רק שלא נראה קיצוץ דרמטי בתקציבים; אלא בדיוק את ההיפך הגמור...
ההפגנות האנטי-משטרתיות האחרונות בארצות הברית, העלו לסדר היום הציבורי קריאות ודרישות לשינויים בשיטור. הדרישות הללו חסרות הגדרה; משמעות אופרטיבית; חיבור רלוונטי; מדידה, המתארת בבירור מה הבעיה; מה הפתרון מתכוון להשיג; וכיצד הדבר ייעשה בפועל...
ענני סערה מצטברים מעל ראשה של משטרת ישראל. יותר ויותר סממנים של תנועת המחאה האמריקנית עושים עליה בקצב מהיר לכאן... אציג שניים, לפי סדר הופעתם אצלנו: האחד הוא התופעה של "שוטרים אינם רצויים כאן" – הדרה של שוטרים מעסקים שאינם מוכנים לשרת אותם ומאירועים שבהם אינם רצויים. השני הוא המנהג של מפגינים לקפץ על רכבי משטרה...
שינוי ארגוני איננו משימה קלה. לפי המגזין פורבס (2012): 70% מהתכניות האסטרטגיות נכשלות! מניסיוני, רובן המכריע של השינויים נכשלים וכשהם מצליחים, זה קורה פעמים רבות מהסיבות הלא נכונות... איך יראה שינוי במשטרת ישראל ואיזה סיכוי יש לו להצליח?