מרצ

‏הפעם באירועים של החודש לפני: בוטלו גזירותיו של הקיסר אדריאנוס; חוליית מחבלים השתלטה על מלון סבוי בתל אביב; נפטר רבי אלימלך מלז'ינסק; פעולת כראמה; "הידיד" צ'רלס אורד וינגייט נהרג בהתרסקות מטוס בבורמה; נחתם בוושניגטון חוזה השלום בין ישראל למצרים; החל גירוש ספרד; "יום האדמה";
ועוד.

הבעיה של מרצ היא שהמפלגה הזו דרדרה את מפלגת העבודה אל מחוזות השיח הליברלי [ועכשיו גם המגדרי]. מרגע שמפלגת העבודה ההיסטורית – זו של בן גוריון, אשכול, גולדה ורבין – הפכה ממפלגת מרכז ביטחוניסטית למפלגה הליברלית ולובשת השחורים של מירב מיכאלי היא כמעט ייתרה את הצורך ב'יחור', כלומר במקור – במרצ עצמה. עתה ניטש הקרב בין השוליים השמאליים של המפה בין שתי תנועות אחיות ולמעשה כמעט זהות: מרצ של הורוביץ והעבודה של מיכאלי…

כשמרץ – המצפן המוסרי של הפוליטיקה הישראלית – עמדה בפני סכנת היכחדות, היא בחרה בחיים; וכיוון ש'אין ארוחות חינם', היא הכניסה לתוכה צלם בהיכל: את האיש שדומה לבנימין נתניהו יותר מכל אדם אחר במערכת הפוליטית, את אהוד ברק! התופעה הזו של בחירה בהישרדות היא אסטרטגיה שכיחה וטבעית במערכות מורכבות בריאות…

מי שרוצה להיות מרצ2 באידאולוגיה, אל יתפלא שהוא יהיה מרצ2 גם בקלפי!