האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
נחש הנחושת הוא הקמע הראשון… האמונה המופשטת, מוחלפת בדרך שבעיני היא הרבה פחות רוחנית. כאילו אומר יהוה – אוקיי, הבנתי, אתם יצורים שאינם מסוגלים להתרומם למעלות האמונה שציפיתי מכם, גם לאחר 40 שנה של נדודים, נסים, הסברים וכו', אז קבלו קמע!
רַק עוֹד רֶגַע אֶחָד בִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי; לְהִתְבּוֹנֵן, לְנַסּוֹת וּלְהָבִין אֵיךְ וְאִם אַצְלִיחַ, לָצֵאת מֵהַמִּדְבָּר הַזֶּה, המכלה בשממתו
אֶת חַיַּי וְאֶת נִשְׁמָתִי… איילת קציר כותבת שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית, בְּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פרשת חוקת…
בפרשת חוקת בספר במדבר מופיעה פרשיה קצרה של שלושה פסוקים א-ג, המערימה קשיים פרשניים רבים: מדוע מלך ערד – שיושב בארץ הנגב, קרי, בארץ ישראל המערבית – יצא למסע מלחמה כנגד בני ישראל היושבים הרחק ממנו? התהייה השנייה היא על מקום ושמו חורמה…
מצוות פרה אדומה, שהעמידה קושי פרשני שטרם בא על מכונו, הביאה אותנו לדיון אודות טעמי המצוות לדעתו של הרמב"ם. למרות שאין הוא נותן טעם ייחודי במצוות פרה אדומה, הרי שניתן לומר לפי קווי המחשבה שהובאו לעיל, שכול מצווה שטעמה נעלם מעינינו – או שהרמב"ם עצמו לא פירשה – הרי תכליתה להרחיק את האמונה האלילית מעם ישראל.
יתכן כי יפתח היה אדם של קצוות, והפגין בהחלטותיו שיקול דעת בעייתי. אולם, איש לא יוכל לקחת ממנו את התהילה של הניצחון במערכה מול מלך בני עמון, ואת ההתנהלות והתהליכים שהוביל, שקדמו למערכה זו…
בפרשת חוקת בספר במדבר, מגיע חוסר המים לעם לממדים של כאוס כמעט מוחלט. מעמדו של משה כמנהיג העם נפגע ללא תקנה, וזו העילה להחלפתו לקראת המשברים הבאים, בכניסה לארץ כנען.
פרשת חוקת בספר במדבר, מספקת לנו דרמה נוספת בסאגה הבלתי נגמרת של תלונות בני ישראל כנגד ההנהגה המובילה אותו לארץ כנען. האל הזועם שולח לחוטאים נחשים, הנושאים מוות בהכשתם. העם מבקש את הגנתו של משה והרי זה פלא: במצוות האל, עושה משה פסל של נחש ומעמיד אותו בגובה רב, כך שכל אחד ננשך יוכל להרים אליו את מבטו ולהירפא. כיצד נושעו חוטאי ישראל דווקא על ידי פסל?
סיפור יפתח הגלעדי מלמד אותנו על מערכת האיזונים הנדרשת ממנהיג, בחובתו ליצירה יום יומית של שיווי משקל, בין מימוש שלטון בממדיו הנגטיביים, לבין מימוש שלטון בממדיו הפוזיטיביים. זו חובת האיזון בין מידה הכרחית של אכזריות לבין מידה הכרחית של סליחה ורחמים. במבחן זה נכשל יפתח…
