ההתרחשויות בחודשים האחרונים בסוגיית הבחירות מלמדת על סערה קרבה, ואני מודאג מאוד. זוהי בעיני שעת חירום לציונות הדתית ולעם ישראל. המגמות המתהוות - המובלות בעיקר על ידי אהוד ברק ואביגדור ליברמן - מסמנות את הציונות הדתית כ'אחר' שיש לגלגל אותו לתהום...

סידרת הטלוויזיה "מחוז ירושלים" בערוץ כאן 11, העניקה כבוד ראוי ללוחמי היס"מ, ובתוך כך הצליחה לבטא, הרבה מעבר לשיר הלל יחצ"ני. היא פתחה חלון למבט מקצועי על המאבק היום יומי למימוש שלטון חוק וריבונות בערים הראשיות ההולכות וגדלות...

שוחרי ההפרדות - ובמיוחד אהוד ברק - מנסים להבהיל אותנו, ומאיצים בנו להיפרד; כי אם לא נמהר להיפרד, המציאות שתתהווה תוביל, או לאבדן המדינה היהודית כי יהיה רוב ערבי; או למדינה לא דמוקרטית שתתכנס לאפרטהייד. זו הצגה דיכוטומית קלאסית שמציגה מציאות מורכבת באופן מקובע על שתי דרכים בלבד: ״או - או״...

כאחד הנביאים, בטקס באוניברסיטה העברית, מיצה הסופר מאיר שלו את ההזדמנות  לנאום תוכחה על מצבה של ירושלים: "עיר שמחלקת תוארי קדושים לשם כבוד, סיקריקים לשם כבוד, מהרסים ומחריבים לשם כבוד... עיר של עמודי האש והענן, של התשוקה למנהיגים מחוללי נסים"... מן המקום בו עמד מאיר שלו בנאומו, באורח בו בחר לפרש את ציווי הבחירה בחיים, ספק אם היה קם המפעל הציוני!

זוכרים את היישוב שביקש בנימין נתניהו להקים על שם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לאות תודה על ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל ברמת הגולן? סביר להניח שטראמפ לא יזכה לראות את היישוב הזה עומד על תילו, גם אם ייבחר לכהונה שנייה... ברוכים הבאים לתמ"א 35, הספר הלבן של ההתישבות היהודית בישראל!

סיפור העזיבה של משפחות לפורטוגל לצורך הקמת חוות, הוא סיפור הנוקשות והטיפשות של פקידים בישראל, שמקדשים את הפרוצדורה על חשבון המהות...

הטרגדיה שעברה נעמי עם מות ילדיה ובעלה בהגירתם למואב, מלמדת כי אין ליהודי עתיד של חיים בגולה, אך גם בארץ אין לו אפשרות לחיים ילידיים של חיבור לאדמה ככה סתם כי כאן נולד. הוא זקוק לתורה. בלעדיה הוא נתלש מאדמתו; והוא זקוק למצטרפים חדשים, כמו רות, שיחדשו מידי דור את הציווי ״לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך״...

זו אם כן, שאלת חיינו: מה השתנה ומי השתנה? במלחמת ששת הימים החל הפיצול בשאלת עתידו של המפעל הציוני. בשל כך, להבנת דרכה של מדינת ישראל, כה נחוצה התבוננות מחודשת במערכת התודעתית שחוללה אז את עומק התפנית ההולכת ומעצבת מאז את שאלת עתידנו בארץ ישראל...

הממלכתיות הישראלית מבטאת את תודעת ההתנהלות, במתח המתמיד שבין הקמת המדינה כפרויקט מוסדי סדור ומוגדר, לבין ראיית המדינה כאמצעי, בתהליך גאולה נשגב השואף לאין סוף. בכך מוסבר, מדוע לשיטת בן גוריון גם לאחר הקמתה, מדינת ישראל, כאמצעי למימוש חזון אין סופי, תמשיך להיות "מדינה שבדרך"!

ספר שופטים הוא הסיפור על הנורמליות הישראלית-יהודית: אחרי שיצאנו ממצרים בנסים; יש לקיים את סדר החיים בארץ ישראל כמו כל עם, שיושב על אדמתו: עם חרב ביד; כי זו משמעותה של ריבונות. ללא חרב, אנחנו בבעיה...