האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אסטרטגיה הייתה תלויה תמיד בחכמת העורמה ובבחירת העיתוי ולשם כך נדרשת מידה הכרחית של גמישות. ההצמדות העיקשת לתביעה לשיבה מיידית להמשך המלחמה מייצגת מידה מובהקת של חוסר גמישות. אם התהליך יתקע במבוי סתום מוטב שזה יהיה ביוזמת חמאס. לרוב משמעותי בעם ישראל חשוב לדעת כי ממשלת ישראל אכן מחויבת להמשך המאמץ להשלמת העסקה לשחרור החטופים גם בשלב השני.
את תמצית תורת ההתנגדות (המוקוואמה) הציג המנהיג האיראני חמינאי: "חזית ההתנגדות אינה חומרה שניתנת לריסוק. ההתנגדות היא אמונה, מחויבות של תחושת לב. ההתנגדות היא דוקטרינה, הסכם חוזי. לא רק שאינה נחלשת תחת לחץ, אלא אף נעשית חזקה יותר". זו תמצית חובת האמונה שמנחה במלחמה האחרונה בהלך הרוח הזה, בשורת השלום שמבקש הנשיא טראמפ להביא לאזור, אינה יכולה להתגבר על תודעת החובה של האויבים לאחיזה מתמדת בהיגיון ההתנגדות.
מאז סיום מלחמת העצמאות, לא היו בתולדות צה"ל תנאי כניסה מורכבים כגון אלה הממתינים לרמטכ"ל ה-24 אייל זמיר: בזירות השונות, באיוש המטה הכללי, בתחום מוכנות הצבא, ובתחום שיקום צה"ל ובניית כוחו מחדש. אני מאמין ומעריך כי הרמטכ"ל המיועד אייל זמיר ומפקדי צה"ל שיסייעו לו בכל הזירות והתחומים, יוכלו לאתגרים מורכבים אלה ויעמדו בהם בהצלחה.
הנהגת חיזבאללה מתייחסת להסכם באותה הגישה בה התייחסה להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם- 1701, בקיץ 2006. כלומר: חיזבאללה בפירושו להסכם מתנהל מצפון לליטאני כאילו הוא רשאי לפעול להצטיידות והיערכות חמושה ללא כל אילוצים. ומדרום לליטני, מתוך אילוצי ההסכם, הוא ימשיך לפעול תחת מסווה. בתנאים אלה מדינת ישראל ניצבת למול תחילתה של מערכה חדשה בהכרת החובה לכפיית תנאיי הביטחון הנחוצים להגנת יישובי הצפון הישראליים, במרחב שמדרום לליטאני.
מהלך מהיר לסלילת כביש 80 מערד למישור אדומים. יצור את התנאים לקידום חזון השדרה המזרחית למדינת ישראל: לקראת בניית ערים לשלושה מיליון יהודים. בתוך כך יחובר הנגב המזרחי לגליל המזרחי בציר אורך חיוני מצפון לדרום שיקל על העומס בכביש 6. המעשים יספרו כי עם ישראל כאן כדי להישאר ולהתעצם. זו הייתה תמיד הדרך אל הניצחון הציוני.
אין זה סוד כי התנאים הפוליטיים בהם פעל הרמטכ"ל הפורש, הרצי הלוי, לא היו קלים, ולעתים היו רחוקים מתחושת אחריות משותפת. אולם בכל המתחים לא הגיעו הדברים לידי שבירת כלים. גם המכתב על ההחלטה לסיום התפקיד, משמר קוד בסיסי של ממלכתיות. על כך – הגם שישנה ביקורת ויש לה מקום – ראוי הרמטכ"ל בסיום תפקידו לכבוד והערכה מעם ישראל, וצה"ל ראוי לחלון ראווה של כבוד!
החלטות מנהיגותיות של הנהגה לאומית נדרשות במקום שבו מסתיים הדיון המקצועי, והדילמה נותרת במלוא עוצמתה. כך בסוגיית עסקת החטופים. בניתוח אנליטי הטיעונים בעד או נגד נראים לגמרי נכונים. במקום הזה בלטה מנהיגותו של דוד בן גוריון והיא יכולה להעניק השראה לגודל השעה בה ניצב ראש הממשלה נתניהו, בחובתו להכריע לקבלת הצעת העסקה לשחרור החטופים בתנאיה הקשים או לדחייתה.
את דפוס ההיגיון ההגנתי שהפעילה מדינת ישראל להגנת יישובי עוטף עזה ולהגנת יישובי הצפון יש להחיל גם על ריכוזי הטרור שהתהוו בצפון השומרון. כפי שלא ניתן להגן על מטולה, כאשר כוחות חיזבאללה נערכים בכפר כילא הסמוך, כך לא ניתן להגן על כפר סבא, כביש 6 ויישובי עמק חפר, ללא דיכוי התארגנות הטרור במחנה פליטים נור א-שאמס בטול כרם או במחנה פליטים ג'נין. במוקדם או במאוחר מערכת הביטחון בהנחיית דרג מדיני תידרש לחיסול איום הטרור שהולך ונבנה בערי צפון השומרון.
מנחם בגין טעה בהערכתו כי מצרים תסתפק בסיני, ותתעלם מהתחייבותו בסוגיה הפלסטינית. באופן דומה, ראוי להפנים כי גם היענות ישראלית לתביעה הסעודית לקידום פתרון שתי המדינות, לא תוכל להסתפק בהכרזה שאינה מחייבת. אחרי ה- 7/10, נוצרה הסכמה לאומית רחבה לדחיית כל יישום מדינה פלסטינית בקו גבול צמוד לכפר סבא כביש 6. ישראל יכולה להסכים למתווה רבין, שבו ירושלים נשארת מאוחדת, הירדן הוא גבולנו המזרחי, והרשות הפלסטינית לא תהיה מדינה.
בין הגישה המסתגרת לגבולות הווילה, לבין הגישה המחייבת מעורבות אקטיבית במרחב שמעבר לגבולות, קיים פער תפיסתי עמוק בתפיסת המציאות. השאיפה להתכנסות לגבולות הווילה מבוססת במידה רבה על ההנחה שניתן לייצב את מצבה הביטחוני של מדינה ביצירת סטטוס קוו של גבולות. אבל, מעמדה האסטרטגי של מדינה נבחן בגישה זו לא רק במה שמדינה מצליחה לייצב בשטחה הריבוני, אלא גם בבריתות שהיא מקיימת עם ישויות במרחב, וביכולת למעורבות אקטיבית במרחביי ההשפעה המעצבים מגמות אזוריות.
