דפוס חדש התקבע בשנים האחרונות בשווקי חג המולד של אירופה: שיבושים, הפחדה, והתחושה שחגים נוצריים זקוקים להגנה משטרתית רק כדי להתקיים. איסלאמיסטים אינם מכוונים למרחבים האלה בגלל עזה או ישראל. הם עושים זאת משום שהחיים הציבוריים הנוצריים הם שדה קרב סמלי במאבק ציביליזציוני עתיק הרבה יותר.
במאמר קודם הראיתי כיצד מקבעת ישראל בהתנהגותה מול ירדן, את האמונה הערבית, שהיהודים הם בני חסות / 'דימי', שחייבים לשלם למוסלמים מס, להתרפס בפניהם ולהתבזות מולם, כדי שיוכלו לחיות כאן. מאמר זה מביא דוגמאות נוספות מיחסי ישראל ירדן.
עשר שנים ברברנו את עצמנו לדעת, בסיפורים שאנחנו מעצמה ענקית וחזקה; אבל בפועל, לאורך שלושים השנים האחרונות מתנהגת ישראל ביחסיה עם מדינות האזור כדימי: היא מכילה ומבינה ומתרפסת, ונכנסת לאופוריה בכל פעם שגורם ערבי מקיים איתה שיתוף פעולה כי הוא צריך ממנה משהו. עכשיו זו ההכלה של תגובתה המבזה של מצרים לפיגוע שביצע איש ביטחון!
סוגיית דמי החסות משתלבת היטב עם התפיסה האיסלאמית של בני חסות - 'דימי': בן דת נחותה (יהודית ונוצרית) שמורשה בהגבלות לחיות בין מוסלמים כנתין נחות, שמושפל ומשלם מס גולגולת (ג'יזיא). ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות דמי חסות (פרוטקשן) ובני חסות (דימי), על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
