האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בהודעה שמסר ח"כ נתניהו עצמו (ולמרבה הפלא, גם במכתב של עורכי הדין) נאמר הדברים הבאים: "ראש הממשלה אינו מבקש חסינות לתמיד. אין דבר כזה. החסינות ניתנת לתקופת כהונה של כנסת אחת בלבד. משפטו יתקיים בכל מקרה". הדברים האלה כוזבים…
אם זה נכון שלא התקיים הדיון בחיילים ובאזרחים, במסגרת ההסדרה עם חמאס, זוהי תופעה בלתי נסבלת ובלתי נסלחת, אתית ומוסרית. מו"מ להחזרת כולם הביתה יכול להיות מורכב וממושך, אבל בכל הקשר של דיון בהסדרה רחבה, דיון בהחזרה חייב להתקיים. המו"מ חייב להתקדם.
בית המשפט הוא הקובע את הגבולות, שרק בתוכם יכולה להתנהל הפעילות הדמוקרטית, של העם ושל הפוליטיקאים. הוא מפרש את החוקה ואת החוקים ומיישם את תפיסות העומק הערכיות העומדות ביסוד החוקה והחוקים…
אם יחלישו הפוליטיקאים את מערכת המשפט בחקיקה, אם ימנו שופטים לפי רוחם, תומכיהם יריעו להם, ואילו החיילים ימצאו את עצמם מבוקשים ואולי נעצרים בחו"ל לשם חקירות של בית הדין הבינלאומי בהאג. צריך להחליף את ההתנהלות ברוח האספסוף בהתנהלות אחראית, שתגן כראוי על החיילים!
שתי ועדות ממלכתיות – ועדת זמיר וועדת שמגר – נתנו את הדעת על המצב בו אדם הנושא בתפקיד ממלכתי בכיר עומד לדין באשמת עבירות חמורות. הייתי חבר בשתי הוועדות הללו ואני מביא ציטוט קצר מהדוח של כל אחת מהן. אמנם, ההמלצות מוסמסו ע"י הפוליטיקאים, אבל כוחן יפה כביטוי של היחס הראוי…
לכאורה יש לנו כנסת, אבל התכססנות הפוליטית חסרת המעצורים משתקת את הפעולות היסודיות שלה. לא פועלת בה ועדת הכנסת, המנהלת את ההתנהלות השוטפת של הכנסת, ולא פועלת בה ועדת אתיקה, שהיא בקרה ראויה על התנהלות כל ח"כ בפני עצמו, לפי האתיקה של הכנסת…
סוגיית החיסולים הממוקדים חזרה, ועמה הדילמות המלוות אותה. דילמות אלה הביאו לגיבוש דוקטרינה האתית שפותחה במכללה לביטחון לאומי של צה"ל בתחילת המילניום, על רקע המאבק המזוין בפלסטינים באותה עת. מפאת חשיבותם של הדברים והרלוונטיות שלהם, הם מובאים לפניכם כאן. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'ביטחון לאומי', גיליון מס' 3-2, ספטמבר 2003, עמ' 12-5.
היום קראתי כרוז של כמה רבנים שהיו בו שני חלקים: הם מגנים את התנהלות המשטרה בחקירה של ב' נתניהו ואת התנהלות הפרקליטות בגיבוש החשדות נגדו; ובאותו זמן הם אומרים על ב' נתניהו, כי כל עוד לא נמצא אשם בבית המשפט, הוא ראוי להיחשב "נקי כפיים". זוהי קריאה גרועה מכל הבחינות…
כשהפוליטיקאים האלה והנגררים אחריהם מציגים את המצב במונחים של משיכת חבל, כשהם בצד אחד, ואילו המשטרה, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי ומערכת המשפט בצד השני, יש לי ולכל אדם ישר הצדקה מלאה להתייצב לצידם של אנשי הארגונים הממלכתיים, האחראיים, המקצועיים, המוסריים והאתיים, כנגד אנשי הכיתות הפוליטיות, שאינם נוהגים באופן ממלכתי, לא באופן מוסרי ולא באופן אתי, כראוי…
לספר הנושא הקדשה אישית – ושמוצג למכירה בחנויות של ספרים משומשים – אני קורא "ספר מבויש", מפני שלטעמי מוטב היה שיישאר בידיים משפחתיות ולא יעמוד למכירה בשוק. אני רוכש ספרים מבוישים, מלוא חופניים, גם כדי להפיג מעט את הבושה וגם כי לפעמים עותק כזה פותח דלת לסיפור שאני מוצא בו עניין. כך גם הפעם…
