הזמן וההתפתחות המהירה של טכנולוגית הטילים והפגזים המדויקים בהם מצטייד כעת האויב פועלים נגדנו. אמצעי הלחימה החדשים הנ"ל מעצימים בסדר גודל ויותר את כוחו של האויב ויכולותיו להכות בנו. מעצימים עד לרמה שתעודד אותו לפתוח במלחמה לכשישלים בקרוב את תהליך ההתעצמות...
להלן מס' סיפורים וחצאי אמיתות שהיחצנים של כיפת ברזל והעיתונות - גם של צה"ל - "מוכרים" לציבור הרחב; ולהערכתי גם למקבלי ההחלטות, שמרביתם אינם מקצוענים ולכן לא מבררים היטב את הנתונים. הציבור מחזיק בהנחות השגויות הללו (כי 'מוכרים' לו...); כך גם ההנהגה הממשלתית, הציבורית והביטחונית (מסיבות פוליטיות); וכמובן, גם היצרנים (מסיבות כלכליות)...
להחלטות ביטחוניות - לא חכמות ולא מקצועיות במיוחד, לצערנו - התרגלנו. אבל, האם לעיתים, תהליך קבלת ההחלטות בתחומים הביטחוניים - החיוניים ביותר לחיינו ולעתידנו כאן - הוא מושחת? אולי מה שבאמת קובע זו העדפת האינטרסים הארגוניים והאישיים על האינטרס הלאומי?
כאשר משגרים את הרקטות מבורות ירי שהוכנו מראש למטרות בגודל של עיר בינונית; אזי כפי שהוכח בסבב האחרון, אחוזי הפגיעה של הרקטות מגיעים גם ל- 40 אחוז. במצב כזה, את כולם חייבים ליירט אבל מעשית זה לא ניתן. לכן, האויב מצטייד בכמויות של רקטות הגדולות פי כמה מזו של כמות המיירטים שלנו ואנחנו נהיה, מהר מאוד, במצב נחות!
שמונה מערכות לייזר מסוג סקייגארד, המיירטות כל איום בתוך שניות, מסוגלות לחסום את כל השיגורים מרצועת עזה, כולל פצמ"רים וכל סוגי הרקטות, כולל רקטות מהירות, כבדות וארוכות טווח, מיד לאחר שיגורן. כאשר כל אזור שיגור מכוסה בשלוש מערכות, כל אחת מהן תוכל להשמיד כשבעה איומים בו זמנית ויהיה ניתן ליירט מטח של עד כ-24 שיגורים בבת אחת!
בעידן הטילים המדויקים, אויבינו לא זקוקים לטילי HIMARS אמריקנים. בהשקעה נמוכה יחסית - ניתן לייצר ו/או להסב רקטות ופגזים לרמה של דיוק מוחלט (מונחות ג'י פי אס). הרקטות המדויקות תפגענה בסבירות גבוהה מאוד בבניין המאוכלס, שהוא מראש מטרתם המוגדרת של המשגרים; ולעיתים גם יפגעו במקום מסוים שיבחר בבניין (בגג, בקומה מסוימת; ולעיתים גם בדירה מסוימת).
