אלי בר און: איך קורה שהרקטות ה'טפשות' מנצחות את הטילים ה'חכמים'?

[בתמונה: הרקטות מנצחות את הטילים... מטח רקטות שנורה מעזה. למקור התמונה, לחצו כאן]

[לאסופת המאמרים באתר בעניין המאבק על השימוש בנשק הלייזר, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

קיים הבדל מהותי בין רקטות לטילים:

  • הרקטה 'טיפשה': היא ניתנת לכיוון לעבר המטרה בעת הצבתה על הקרקע, אבל לא בעת מעוף.
  • לעומת זאת, הטיל הוא 'חכם', וניתן ל"כוונון" לעברה של המטרה, בזמן מעופו. 

המציאות מלמדת אותנו שה'טיפשים' בהחלט מנצחים היום; והאויב שלנו משקיע, בעיקר, ברקטות. התהליך הזה גם היה צפוי, הוא יימשך גם בעתיד הקרוב, והאירועים המצערים - כתוצאה מהפצצות הרקטות - יתרחשו שוב. למהלך הזה יש השפעה גדולה על ביטחוננו האישי והציבורי; וגם השפעה פסיכולוגית רעה וקשה על מליוני תושבים. חבל רק שהגורמים - שאחראים על הביטחון שלנו - טעו, במשך שנים רבות, בהבנת המציאות כפי שהתרחשה בימים האחרונים.

[בתמונה: רקטה שנורתה מעזה. למקור התמונה, לחצו כאן]

אז, איך קורה שהרקטות מנצחות את הטילים? ש'הטיפשים' מביסים את ה'חכמים'?

מקור הבעיה הוא בעלויות הכלכליות. עלות היצור של הרקטות נמוכה מאוד. כך גם עלות היצור של המשגרים; לעומת זאת, עלות היצור של הטילים המיירטים גבוהה מאוד, וכך גם עלות הייצור של המערכות שמפעילות את הטילים המיירטים לרבות המכ"מ, מערך השליטה והבקרה, המשגרים, כוח אדם, תחזוקה ועוד.

הפער בעלויות להערכתי הוא ביחס של פי 10 ל 100 לטובת הרקטות; לאמור, צריך להשקיע כ 100 אלף דולר כדי ליירט רקטה שעלותה 5000 דולר. בנוסף במקרים רבים כדי ליירט רקטה פשוטה יש צורך להשתמש ב 2 טילים מיירטים יקרים וגם אז הצלחת היירוט אינה מובטחת. אז מה ההיגיון להשתמש בטילים מיירטים כאשר ברור שאין ביכולתם ליירט את כל הרקטות שישוגרו?

ההנחה הבסיסית הייתה שהרקטה לא מדויקת. יש שסברו שרק כ- 10 אחוז מהרקטות יפגעו באזורים מאוכלסים. אז אנחנו, באמצעות המכ"מ והמחשב, נזהה את הרקטות שיפגעו בשטחים הפתוחים ונפעל ונשגר טילים יקרים רק נגד הרקטות המסוכנות. כך, לא נאלץ לבזבז במהירות את כל מלאי הטילים המיירטים היקרים שלנו.

אבל כאשר משגרים את הרקטות מבורות ירי שהוכנו מראש; וכאשר משגרים את הרקטות למטרות בגודל של עיר בינונית; אזי כפי שהוכח בסבב האחרון, אחוזי הפגיעה של הרקטות מגיעים גם ל- 40 אחוז.

הרקטות מסוכנות, את כולם חייבים ליירט אבל מעשית זה לא ניתן. במצב זה האויב מצטייד בכמויות של רקטות הגדולות פי כמה מזו של כמות המיירטים שלנו ואנחנו נהיה מהר מאוד במצב נחות.

[בתמונה: רקטה שנורתה מעזה. המקור: אל ג'זירה]

בנוסף, האויב גם פועל במרץ כדי להגדיל את משקל ראשי הנפץ והטווחים של הרקטות זאת כדי להגדיל את הנזק והקטלניות.

בנוסף, האויב מצטייד כעת בטילים מדויקים רבים; וכאן יש ליירט את כולם, אין יותר "שטחים פתוחים".

הפגיעה הוודאית של הטילים המדויקים במטרות חיוניות תהיה קשה שבעתיים.

כל מה שהוזכר כאן היה ידוע כבר לפני שנים רבות, אין כאן חידוש כלכלי או מדעי.

אז מה לעשות?

יש לפעול במהירות, לפתח להצטייד ולעבור ליירוט באמצעות קרני אור ובמהירות האור, יירוט באמצעות מערכות לייזר רב עוצמה. יירוט של רקטות ופגזים רק באמצעות טילים הוא חסר תוחלת ולעולם לא יספק הגנה סבירה למדינה ולתושבים.

בנוסף, הצלחה גוררת הצלחה. האירועים האחרונים רק מגבירים את הרצון של האויב להשקיע ולהצטייד בעוד ועוד רקטות כבדות נוספות ובטילים מדויקים.

בקרוב וע"פ הניסיון כולם יפלו על ראשינו!

[לאסופת המאמרים באתר בעניין המאבק על השימוש בנשק הלייזר, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *