בשבועות האחרונים אני שומע שוב ושוב טענה מוזרה: אי אפשר לעצור את נגיף הקורונה, ולכן גם אין טעם לנסות – ובוודאי שלא באמצעות סגר מלא. ובכן, מה נכון? האם אנו צריכים להיות מרוצים מאלפי חולים חדשים המאובחנים מדי יום? האם באמת אי אפשר לעצור מגפה?
בסוגיית הקורונה, אנחנו מסרבים להבין שהרכבת עזבה את התחנה ואנחנו במציאות חדשה, חסרת תקדים; שבה המדינה לא תוכל לפתור את הבעיה; בטח לא בעזרת סגרים שאף אחד לא מוכן ולא יכול לקיים. המדינה תוכל רק רק להחמיר את הבעיה ולהוסיף כשל על כשל...
היינו יעילים 'מדי' במניעת התמותה מנגיף הקורונה בתחילת 2020, כאשר היינו בין המדינות הראשונות שנכנסו לסגר וחסמו את הגבולות. הנגיף קטל 'רק' כמה מאות אנשים באותו זמן, ואלו כמעט אינם מורגשים בראייה הכוללת של הדברים. אבל, ביולי כבר החל הנגיף להתפשט יותר במהירות בישראל...
אחת ההצעות שאפשר למצוא כיום היא להניח לכולם – או לפחות לצעירים ולחסונים – להידבק בנגיף הקורונה החדש על מנת לפתח חסינות עדר. ההנחה היא שאם אתה צעיר ועם מערכת חיסון מתפקדת היטב, הרי שלא תפתח כלל תסמיני מחלה, או שאם כן – הם יהיו קלים במיוחד. לרוע המזל, לא נראה שזה המצב...
מה הסיכוי שתהיה לנו שנה טובה? לצערי לא, משהו... יש להערך לכך שבגדול השנה העברית החדשה, שנה שהחלה אתמול ביום שישי ה- 18 לספטמבר, תהיה רעה מקודמתה; אבל, יש גם יתרונות...
כיוון שהקורונה איתנו בשביל להישאר לפחות עד הקיץ הבא אם לא יותר וכיוון שלחלק גדול מהאנשים הנושאים את הוירוס לא מפתחים סימפטומים (40%) קשה עד מאוד לאנשים שנחשפו לווירוס להיזהר. התמודדות עם הווירוס הזה מחייבת מערכת Big Data שתמפה אנשים ברמת הפרט הרחוב והבניין ותוכל להצליב בין חולה למשפחתו ולהרחיב את המעגלים ככל שיידרש: עבודה לימודים וכ"ו...
לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שמדינת ישראל נגררה לכאוס בנושא הקורונה. מומחי רפואה ופוליטיקאים יושבים על המדוכה ומעלים פתרונות. מן הסתם, רובם המכריע של הפתרונות הללו שגויים. איך אני יודע שהם שגויים?
