הדרישה לפטור את חוקרי המשטרה מתיעוד קולי וחזותי של חקירות ביטחוניות - שמתבצעות, על פי רוב, בשיתוף שירות הביטחון הכללי (שב"כ) - צודקת מאוד. תיעוד כזה יפגע פגיעה ממשית ביכולת לחקור עבירות ביטחוניות ובאיכות החקירה. הוא עשוי להרתיע נחקרים מפני מסירת מידע. זאת, בשל החשש כי שיתוף הפעולה עם הרשות החוקרת יתגלה לחבריהם ולארגון הטרור באמצעות התיעוד החזותי או הקולי, אשר יועבר כחומר חקירה. המצב הזה כבר מתקיים, הלכה למעשה, במשפטיהם של חברים בארגוני פשיעה...

המפכ"ל אלשייך צודק בטענתו כי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) יכולה להקים ולהפיל ממשלות בישראל. פוטנציאל ההשפעה של המשטרה על הפוליטיקה עצום. הפוליטיקאים מבינים זאת היטב וכבר מזמן עברו את עידן התמימות...

עם מסמך או בלעדיו, אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה ברווז... בעובדה, ניתן להצביע על יכולת מוכחת של השותפות: משטרה פרקליטות, להיפטר מפוליטיקאים ומבעלי תפקיד שעלולים לסכן אותם, על ידי תזמון חקירות ברגעים קריטיים: על המקרים הללו ניתן למנות את סיכול מינויו של הנשיא כיום, ראובן ריבלין לשר המשפטים; של רפאל איתן לשר לביטחון הפנים; של יעקב נאמן לשר המשפטים; של גל הירש כמפכ"ל; ועוד. היה זה הנשיא, ראובן ריבלין, שכינה את השותפות הזו "כנופיית שלטון החוק"...

לא "ניצני פשיזם" מתבטאים להבנתי במחאת החיילים, אלא מצוקה הזועקת לקשב פיקודי אוהד ומכוון. מומלץ לצה"ל לבחון את האטרקטיביות לה זוכה כיום השירות במשמר הגבול בעיני המועמדים הצעירים לשירות: שבעה מתמודדים על כל מקום! התופעה נובעת להבנתי, מן השילוב הבריא יותר המאפיין את יחידות חיל זה, בין מפקדים בוגרים ומנוסים בדרג הזוטר - "סרג'נטים", לבין חיילים צעירים. בהשוואה ליחידות צה"ל, האיזון הפיקודי נכון יותר. הצעירים חשים כך מוגנים יותר ומודרכים יותר.

קראתי בתדהמה את מאמרו של אלון חכמון בעיתון 'מעריב' מאתמול תחת הכותרת "מפכ"ל המשטרה מציג: כך נמנע מראשי הרשויות לעבור על החוק". האם כולם עוברי חוק? התשובה היא חד משמעית לא! יתרה מכך, האם המצב במשטרה טוב יותר? בעבר, ובעיקר בשנים האחרונות אנחנו עדים , לצערי, לתופעות שחיתות של אנשי משטרה מהרמה הבכירה ביותר ועד לשוטרי השטח. על מי אנו מתנשאים, ולמה? מה זכותנו להדביק סטיגמה על אחרים?

ב- 1947, ערב מלחמת העצמאות, קיים דוד בן גוריון השתלמות ממושכת בנושא תורת הביטחון של ישראל, אותה כינה "סמינר". בסיומו פעל חודשים הבאים פעל תוך מאבקים מתמידים עם מפקדי שטח, ליישום המסקנות שלו. זה מה שאלשיך צריך לעשות, בהתאמות, כדי לבנות תורת הפעלה הוליסטית ושלמה. עליו להקדיש יום בשבוע ללימוד הסוגיות הבסיסיות ולבקש מהציבור סבלנות. עליו לזמן בכל סוגיה כל מי שרלוונטי, לוודא שהוא שומע את מגוון הדעות הרלוונטיות לכל נושא ונושא, ואז, לגבש דעה בשלה ולעגן אותה בתורת ההפעלה החדשה של משטרת ישראל.

שני משגים בסיסיים עשה אלשייך עם היבחרו, כולם קשורים לבחירה שגויה של עוזרים: טעות ראשונה היא הכנת תפקיד לא ממוקדת ולא מספקת, שמחייבת ניסוח תפיסת הפעלה מחדש; טעות שנייה היא בחירת הצוות האישי המקיף אותו. עתה נזקק אלשיך ל"אתחול" מחדש תוך כדי תנועה… הוא חייב לגבש תפיסת הפעלה סדורה וכתובה למשטרת ישראל, שתוכן בסיוע האנשים הנכונים, לשם שינוי. במקביל, עליו להחליט אם ברצונו להישאר עם צוות העוזרים הנוכחי. במידה וכן, זו החלטה שסיכון ממשי בצידה, אבל, הם אנשים נבונים ויכולים ללמוד...

המנגנון המשטרתי הוא היישות הארגונית, שיש לה רצון משלה, ויכולת להשיג את מטרותיה. היא מחברת את אנשי הארגון דרך התרבות הארגונית, וכמו נמלים בקן, הם פועלים (כמעט) כאיש אחד למען הבטחת המטרות הללו. כמו השד בסיפור אלדין, המנגנון עומד תמיד לרשותם של בעלי העוצמה בארגון, ופועל למען שימור כוחם. בעיני המנגנון, רוני אלשיך הוא "פולש זר" למשטרה למשטרה, שיש לנטרלו, לדאוג שלא יבצע שינוי, ולצרוב בתודעה הציבורית ובתודעת מקבלי ההחלטות, לשנים רבות, את העובדה שהצנחת מפקדים למשטרה נדונה לכישלון…

שירות בתי הסוהר, בהובלת הנציבה החדשה רב גונדר עופרה קלינגר, מוביל מהלך מעניין יחד עם אמיר לוי, הממונה על התקציבים במשרד האוצר. במסגרת מהלך זה "החליט האוצר להניף את דגל השיקום כאינטרס חברתי - כלכלי ראשון במעלה, ולתקצב אותו כפי שלא תוקצב בעבר - תוך פיתוח דרכי חשיבה ופעילות חדשנית בנושא." מסתבר כי מניעת חזרה של אסיר לפשע חוסכת למדינה 3.1 מיליון שקל. כלומר, באם המדינה תצליח להוריד באופן קבוע 1000 אסירים ממצבת האסירים (מתוך כ-12,000 אסירים ועצורים פליליים הכלואים בישראל), היא תחסוך כ-3 מיליארד שקל!

הוספת המלצות החוקרים מהווה נדבך חשוב בהפרדת הרשויות, בכך שיש בה תוספת למערכת האיזונים והבלמים הנחוצים לשמירה על חירויות הפרט וזכויותיו ועל טוהר מידות במנגנוני אכיפת החוק, בין הרשות החוקרת ובין הרשות התובעת, אך גם בין הדרג הפוליטי הממונה על המשטרה ובין הדרג החוקר – המבצע. שמירת העצמאות של המשטרה חשובה ביותר להגינות השלטונית ולמאבק הקשה בשחיתות הפושה במנגנון הציבורי, לרבות בדרג הפוליטי.