בגולה נהגו היהודים, לקראת יום חגם של נוצרים או מוסלמים, להיכנס לחרדה. אנחנו בטיפשותנו מייצרים פה את אותו דבר. הולך להיות פה רמדאן ואנחנו בחרדה. אנחנו בעלי הבית. שהם יהיו בחרדה; ושנביא במעשינו לידי ביטוי את התודעה, ששעתם לא הגיעה, וגם לא תגיע! 

הגיעה השעה להכיר כי בנגב מתרחשת מלחמת עצמאות מחודשת על ריבונותה של מדינת ישראל. ממשלת ישראל וכוחות הביטחון נדרשים למערכה מקיפה וממושכת, באמצעות כל כוחות הביטחון ובכללם יחידות צה"ל. במערכה הזו גם לממדים כלכליים יש תפקיד, אבל הם חייבים להשתלב במאמץ ביטחוני מקיף, לתקופה ארוכה.  

אזרח איננו יכול לקבל שוטר או חייל צמוד שיאבטח אותו בשגרת היום יום שלו, וביטחון אישי ולאומי - כמו גם ריבונות - אינם מושגים רק על ידי צבא ומשטרה, הזקוקים לשותפות האזרחים!

הפוגרום שביצעו הפלסטינים בתושבי עוטף עזה ב- 7 באוקטובר 2023, החזיר בבת אחת את זיכרונות השואה, שיהודים לא חוו מאז 1945: התעללות באנשים, עריפתם, אניסתם ושריפתם בחיים... דומה כי הפלסטינים, בדומה לנאצים, 'פתחו חשבון' ארוך שנים עם העם היהודי, שלא במהרה ימחה. הם הפכו בכמה שעות לעמלק, ככתוב: "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות, י"ז).

לנשיא פוטין ברור כי למרות כל עוצמתו הצבאית - שהופעלה עד כה רק בחלקה - אין ביכולתו לפעול, כשהוא משוחרר מאילוצים מרסנים. עם זאת, ברור לו כי מה שלא יהיה, הוא אינו יכול להרשות לעצמו לצאת מובס מהמלחמה. בתודעה זו יעשה כמעט הכול על מנת לנצח.

מה אחריותם של הנשיאים, זלנסקי וביידן למה שמתחולל באוקראינה? ביידן מתגאה שהוא ידע הכל וגם העביר לזלנסקי. שניהם ידעו. מה הם עשו עם זה? למה לא לקחו את הנשיא הרוסי פוטין ברצינות? האם אין לו תביעות שראוי לקחת אותן ברצינות? שניהם יכולים היו בקלות למנוע את המלחמה, בהקפדה לא לייצר איום צבאי מתהדק על רוסיה, כפי שתופסים זאת רוסים רבים.

פוטין מתנהל בהיגיון תרבותי רוסי, שמוכן לצאת למסע מבלי להתחייב מראש ליעד סופי מוגדר. הרעיון הרוסי הוא שפשוט מעזים ומכניסים למערכת וקטור, שיחולל התהוות חדשה; אלא זו יכולה גם להיות בלתי צפויה...

בכל תהליך יש נפל; ובמערכת מבצעית, כשלים הם תמיד חלק מהעשייה. תועלותיו המבצעיות של גדוד 'נצח יהודה' עצומות, הישגיו גדולים; וגוברים בהרבה על הבעיות הנוצרות מהרכבו המיוחד. אז, כל שנדרש הוא ללמוד היטב את הלקחים; ליישם, לוודא שהפיקוח על החיילים טוב ואפקטיבי, ולהמשיך הלאה.

נכון לסכן לוחמים גם כשניתן לחסל את מחבלים מהאוויר משתי סיבות: הראשונה, היעדר חיכוך ישיר מביא לפער רלוונטיות, והאויב מסתגל מהר; והשנייה: אין ריבונות בלי נוכחות קרובה בכל תחום. גם בלחימה במפגעים!