הדיון בסוגיית ציר פילדלפי היה הופך למעט יותר ענייני, וממוקד במידת היכולת לסמוך על התחליפים, אם היו המבקשים לוותר עליו מקבלים את ההערכה שנטישת הציר על ידי צה"ל אכן כרוכה בסיכונים ביטחוניים משמעותיים ביותר, אבל גם מקבלים ללא סיג את החובה לפעול לשחרור החטופים, עד כדי מוכנות לגמישויות ונטילת סיכונים ביטחוניים בכל הקשור להמשך האחיזה הישראלית בציר פילדלפי.

מישהו חייב להסביר לעם ישראל, כי המלחמה מתמשכת לא בגלל שצה"ל שכח את מה שידע במלחמת ששת הימים. מה שהשתנה באופן הבסיסי מכל מה שהוכר במלחמות ישראל בעבר הוא המצב הגלובלי. המצב החדש, בו מתנהלת המלחמה הנוכחית נתון  במציאות של אי סדר גלובלי, על סף מלחמת עולם. הכול מסביב מיטלטל במערבולת של אי סדר, וכאן עדין מייחלים לנקודת סיום עם הסדרה ויציבות. בתנאים אלה לא ניתן לייחל ליותר מהפוגה.

במערכת השיקולים המורכבת, עדין אצל מקבלי ההחלטות בצה"ל ובדרג המדיני, לא הבשילה השעה להחלטה על פעולה ישראלית התקפית כוללת לשינוי המצב בצפון. חייבים להאמין כי במוקדם או מאוחר הרגע הזה יגיע. מה שחשוב ביותר למדינת ישראל בשעה זו הוא לשמר ולטפח את החיבור לתמיכה האמריקאית. תמיכה זו שינתה את מפת יחסי הכוחות באזור ולפי שעה מערכת תיאום זו משרתת היטב את מדינת ישראל.

בהכללה ראשונית ניתן להצביע על הפער שהתהווה בעבודת אמ"ן בין ההצטיינות המופתית במודיעין הטקטי - מודיעין למטרות - לבין הנכות שהתגלתה בכל הקשור למודיעין אסטרטגי. לא במקרה, המיומנויות הטכניות למעקב אחרי מטרות לתקיפה, הגיעו בעשור האחרון לשכלול שלא היה דוגמתו. אלא שמיומנות זו אינה מספיקה בחקירת שאלות אסטרטגיות התלויות ביסודן במכלול סוגיות רחב הכולל יחד ממדים כלכליים, חברתיים, תרבותיים ודתיים. בתחומים אלה ההיסטוריה של אמ"ן רצופה כישלונות!

היקף שיתוף הפעולה עם צבא ארה"ב מסמן עידן חדש בתפיסת הביטחון הישראלית. לכל צעד ביחסים בין מדינות יש משוואת מחירים. גם להתייצבות כוחות צבא אמריקאים לצידה של ישראל בימים אלה יש מחיר, וישראל תידרש בוודאי לתשלומים לא פשוטים, שעלולים לקלוע אותה למצוקה. על מצוקה ישראלית זו מבססת טהרן את מהלכיה, בתקווה שישראל לא תוכל להיענות למלוא התביעות ממנה ותיקלע בסופו של יום לבידוד אסטרטגי.

בין איראן לישראל יכולה להתפתח מלחמה שממוקדת במהלומות אש הדדיות. בדפוס מהלומתי כזה, צה״ל יכול לחולל באיראן נזק גדול ובכל זאת עם כל עוצמתו הוא עדין רחוק מהשגת הכרעה. במצב  של תיקו במהלומות מוכוונות הרס הדדי, רק צבא ארה״ב בהיקף עוצמתו ההתקפית יכול להטות את כף המאזניים לטובת ישראל. בתנאים אלה, ההמתנה הישראלית בהיותה מתואמת עם ארה״ב אינה ביטוי לחולשה. בהיבט זה, נתניהו שמוביל יחד עם הדרג הצבאי ביטחוני לתיאום ישראלי- אמריקאי , פועל נכון.

סיכוי כמעט וודאי שלא יוכלו בחיזבאללה לוותר על תגובה משמעותית. ובכל זאת עדין הכול פתוח ביחס לסיכוי ההתדרדרות למלחמה כוללת. התקיפה של צה״ל - עליה נאמר ביומיים האחרונים כי תהיה מדודה - הייתה מספיק נועזת כדי לא להיראות כפעולה הססנית שתכליתה מסתכמת במאמץ לצאת ידי חובת התגובה. מצד שני פעולת צה״ל עדין יכולה להיחשב למדודה, במובן זה שהיא לפי שעה מסתכמת בפגיעה כירורגית בביירות ללא הרס סביבתי משמעותי.

אם מדינת ישראל תחליט גם הפעם על לא יותר מתגובה מרוסנת יהיו לכך שיקולים תבוניים שלכאורה כולם נכונים. אלא שמלחמה היא אירוע רחב וכאוטי שבשעותיה הגורליות, ובעוצמותיה חומקת מכל מסגרת תבונית לוגית. קבלת החלטות במלחמה, מחייבת מבט שמעל לתבונה הנורמלית. אם ניהול מלחמה היה עניין צרוף של שיקול דעת תבוני, אולי מכונת בינה מלאכותית עם יכולות עיבוד נתונים על-אנושיות, הייתה צריכה להוביל את קבלת ההחלטות האסטרטגיות.  

התביעה הנחרצת של בית הדין בהאג, לנסיגה ישראלית בכל המרחב, מחייבת את מדינת ישראל לגיבוש עמדה ברורה ותקיפה בהסכמה לאומית רחבה. לימוד מאפייני המלחמה החדשה, כפי שמתרחשת מאז אוקטובר 2023 בזירות הלחימה של צה"ל מול חיזבאללה בלבנון ומול חמאס בעזה, מסמן את האיום הקיומי הצפוי למדינת ישראל אם חלילה תיסוג מאחיזתה בשטחי C, ביו"ש ובקעת הירדן.

תקציר: דיבורי הרהב של נאסרללה ממוקדים במאמץ עקבי להשפלת כבודה הריבוני של ישראל. באטמוספירה הזו, ההנהגה הישראלית אינה יכולה להסתפק בציפייה הבסיסית להשבת התושבים לבתיהם מתוך תנאיי שקט בניחוח של הסדרי ביטחון. במבט הזה, אסור לישראל להסכים להסדר שיתפרש באזור ככניעה לסחיטה. ראוי להזכיר, במרחב התרבותי בו אנו מתקיימים, מי שאינו יכול להגן על כבודו ספק…