מלחמות על פי טבען מעורבות תמיד במכלול התרבותי הרחב עליו ניצבת מערכת הביטחון של אומה ומדינה. השאלה המקצועית "איך מגנים על הקיום?" קשורה בטבורה לשאלה "בשביל מה מתקיימים?". בלי בירור חברתי משותף בסוגיות יסוד אלה, שאינן רק ביטחוניות, לא תוכל החברה הישראלית להתמודד בהצלחה באיום הקיומי חסר התקדים אליו נקלעה.
הפעולה ביטאה החלטה ישראלית להיחלץ מההיגיון הצפוי מראש של כניסה למתקפה קלאסית לשטח האויב. מול שאיפת בן גוריון להעברה מהירה של המלחמה לשטח האויב, בנו האיראנים עם חיזבאללה קווי הגנה קשיחים שמקשים מאוד על מימוש השאיפה למעבר מהיר לשטח האויב. יתכן שהיא תידרש וצה"ל מוכן לכך. אבל בינתיים הצליחה ישראל לפעול להעברה מהירה של המלחמה אל שטח האויב בשיטה אחרת שמיצתה ממד חדש בשיטת לחימת הגרילה, ועשתה זאת בכלים טכנולוגיים שאיש לא חלם עליהם עד כה.
הכל פתוח, בהמתנה להתפתחויות בתרחישים מגוונים שחלקם עלולים להיות מחוץ למתווה התרחישים שהוכרו עד כה. בהתפתחות המלחמה, שבעוד שבועיים תשלים שנה להתנהלותה, בהחלט ייתכן, שמדינת ישראל והאזור כולו עומדים לקראת תפנית בעוצמה שלא הכרנו.
לאחר כמעט שנה, המועקה הציבורית הולכת ונעשית כבדה, נראה כאילו הכול כבר נאמר ובכל זאת, בהיבטים בסיסיים כמו למשל שחיקת יחידות המילואים ומשפחותיהם, טרם הובנה בציבור ובהנהגה משמעותה של מלחמה אזורית קיומית ומתמשכת. בשלב זה מדינת ישראל רחוקה עדין מגיבוש תפיסה מתאימה לניהול מלחמה כזו, מה שמעצים את השאלה כיצד יכולה ישראל להביא את המלחמה לסיום רצוי. התשובה לשאלה הזו תתברר רק בשנה הבאה, בחתירה לתפנית משמעותית לטובה בכלל זירות המלחמה, בציפייה מאמינה לבשורת ישועה.
תודעת הביטחון של האויב שמאפשרת לו להגביר מידי יום את עצמת ההתקפות לשטחה של ישראל, גם כנגד מטרות אזרחיות בנהריה, ויישובים במעגל השני, מחייבת את מדינת ישראל בנקיטת תגובה המבטאת תפנית ביחס לאילוצי הלחימה שהתגבשו.
הדיון בסוגיית ציר פילדלפי היה הופך למעט יותר ענייני, וממוקד במידת היכולת לסמוך על התחליפים, אם היו המבקשים לוותר עליו מקבלים את ההערכה שנטישת הציר על ידי צה"ל אכן כרוכה בסיכונים ביטחוניים משמעותיים ביותר, אבל גם מקבלים ללא סיג את החובה לפעול לשחרור החטופים, עד כדי מוכנות לגמישויות ונטילת סיכונים ביטחוניים בכל הקשור להמשך האחיזה הישראלית בציר פילדלפי.
מישהו חייב להסביר לעם ישראל, כי המלחמה מתמשכת לא בגלל שצה"ל שכח את מה שידע במלחמת ששת הימים. מה שהשתנה באופן הבסיסי מכל מה שהוכר במלחמות ישראל בעבר הוא המצב הגלובלי. המצב החדש, בו מתנהלת המלחמה הנוכחית נתון במציאות של אי סדר גלובלי, על סף מלחמת עולם. הכול מסביב מיטלטל במערבולת של אי סדר, וכאן עדין מייחלים לנקודת סיום עם הסדרה ויציבות. בתנאים אלה לא ניתן לייחל ליותר מהפוגה.
במערכת השיקולים המורכבת, עדין אצל מקבלי ההחלטות בצה"ל ובדרג המדיני, לא הבשילה השעה להחלטה על פעולה ישראלית התקפית כוללת לשינוי המצב בצפון. חייבים להאמין כי במוקדם או מאוחר הרגע הזה יגיע. מה שחשוב ביותר למדינת ישראל בשעה זו הוא לשמר ולטפח את החיבור לתמיכה האמריקאית. תמיכה זו שינתה את מפת יחסי הכוחות באזור ולפי שעה מערכת תיאום זו משרתת היטב את מדינת ישראל.
בהכללה ראשונית ניתן להצביע על הפער שהתהווה בעבודת אמ"ן בין ההצטיינות המופתית במודיעין הטקטי - מודיעין למטרות - לבין הנכות שהתגלתה בכל הקשור למודיעין אסטרטגי. לא במקרה, המיומנויות הטכניות למעקב אחרי מטרות לתקיפה, הגיעו בעשור האחרון לשכלול שלא היה דוגמתו. אלא שמיומנות זו אינה מספיקה בחקירת שאלות אסטרטגיות התלויות ביסודן במכלול סוגיות רחב הכולל יחד ממדים כלכליים, חברתיים, תרבותיים ודתיים. בתחומים אלה ההיסטוריה של אמ"ן רצופה כישלונות!
היקף שיתוף הפעולה עם צבא ארה"ב מסמן עידן חדש בתפיסת הביטחון הישראלית. לכל צעד ביחסים בין מדינות יש משוואת מחירים. גם להתייצבות כוחות צבא אמריקאים לצידה של ישראל בימים אלה יש מחיר, וישראל תידרש בוודאי לתשלומים לא פשוטים, שעלולים לקלוע אותה למצוקה. על מצוקה ישראלית זו מבססת טהרן את מהלכיה, בתקווה שישראל לא תוכל להיענות למלוא התביעות ממנה ותיקלע בסופו של יום לבידוד אסטרטגי.
