התורה אינה רואה בעין יפה נטילת נשות אויב כשלל מלחמה; אולם יחד עם זאת, מבינה את יצריו של האדם. על כן במהלך חודש, האשה השבויה הייתה צריכה להחליף את בגדיה, לגלח את שיער ראשה, לגזוז את ציפורניה ולבכות את משפחתה שהפסידה בקרב. רק לאחר חודש ימים, במידה ואיש ישראל עדיין רצה אותה, רק אז יכול היה לקיים יחסי אישות עימה...
אחד הדינים המורכבים בפרשת כי תצא, הוא הדין של המערער על בתולי אשתו. המורכבות של הדין נעוצה בעבודה שיתכן שהאשמת הבעל באה כדי להיפטר מאשתו מבלי שיצטרך לשלם לה את דמי הגירושין הקבועים בחוק. הן במקרא והן במזרח הקדום, בעל היה ראשי לגרש את אשתו כראות עיניו, אך הדבר היה כרוך בתשלום דמי גירושין...
הישועה היא בעצם ההיפרדות. היכולת של הילדים להיות עצמאיים, תוך שהם שומרים על הקשר עם ההורים, כקשר שאינו קשר תלותי. ואולי לכך מכוון המזמור. ה' נותן 'כיפת ברזל' אלוהית; ומקווה ליום שבו המאמין, או עם ישראל כקולקטיב, יגיע לישועה ויגלה עצמאות עם קשר שאינו תלותי עם ה'.
we FIRST ought ourselves to forgive others -- when they sincerely own up to their misconduct -- before expecting others and God to do so as well for us when we confess ours.
וכיצד היו ממנים את השופטים? "אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל, ובודקין: כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול". המלצה שכדאי לאמצה...
התנ"ך רואה בבסיס המשפט את היכולת להבדיל בין טוב לרע, ורואה גם בחכמה הזו, של להבדיל בין טוב לרע, מידה אלוהית. הוא מצווה על כולנו לרדוף את הצדק, ולא להשאיר אותו רק בידי השופטים. כולנו מחויבים לעניין הזה כחלק מהותי בחיינו וכתנאי לזכותנו על ארץ ישראל. וכאשר "משפט צדק" אינו נוכח בחברה, במובן של שוויון והגינות, אנחנו הופכים ל"מרצחים".
בפרשת שופטים, פרק י"ח, מופיע הביטוי 'הכוהנים הלויים', בהקשר של עבודת הקודש, שירותם של הכוהנים והלויים במקום אשר יבחר ה', ומתנות הקודש. ביטוי זה הוא יצירת נורמה חדשה בחמשת חומשי התורה. על פי השקפת עורך ספר דברים, רשאי כל איש משבט לוי לשרת בקודש, בין אם הוא משתייך לצאצאי אהרון הכוהן ובין אם לאו.
תפילה יפה ועצובה. נדמה לי שסוקרטס מתכתב עם משה כשהוא כותב: "החוכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום.". זה מספיק. לא צריך יותר משמונים שנה, בשביל לדעת שאיננו יודעים דבר. ויש כאלה שגם זה לא מספיק להם...
Evidently, this week’s Re’eh portion wants to regulate and minimize the craving for frequent meat consumption seeking to limit it to the rate ‘’as the deer or as the gazelle is eaten’’ (v. 22). Namely, only quite infrequently would man eat meat from such animals for they could only be hunted.
