זו הבעיה עם כל הרעיון של מלכות אלוהים על הארץ: הפחד, והאימה, והשמחה, והמופעים האורקוליים, הם משענת קנה רצוץ. זה לא עבד במעמד הר סיני, זה לא עבד בימי בית ראשון ושני, וזה לא עובד עד היום. רק הבנה, הפנמה ומלכות אדם, הלוקח אחריות על חייו וסביבתו, יכולים לעבוד לאורך זמן.
לא משנה אם אתה אדם מאמין או לא. אפשר לעבוד את אלוהים ואפשר שלא - המכנה המשותף צריך להיות צדק, משפט וחמלה (צמ"ח).
בהבנה הזו, מבקש המשורר שנהייה לעם השומע לקול האלוהים ששמו מסוים: ז כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַרְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַיּ֗וֹם אִֽם־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ.
Moses, so it seems, lost at once his due special respect, if not the adulation the people gave him as their leader (see Exodus 14:31b), and they did not seek him out anymore.
בפרשת וילך בפרק ל"א, מצויים שלושה קטעי נבואה של משה, הקובעים בין השאר כי עם ישראל יפר את הברית עם ה', ובשל כך ה' יסתיר את פניו מהם, ויעניש אותם בחומרה. הסתרת פנים הינה תמונת ראי לחוסר השגחה, ומשמעותה, ה' מסתיר את פניו, כלומר מסיר את ההשגחה מעל על ישראל בגלל חטאיו, ואז מידת הדין תפגע בהם...
The actual reason for reading Genesis 21 (on the first day of Rosh Hashanah) is to inform us about the miraculous, though certainly not immaculate…, conception of Isaac that according to tradition happened on this day. The bulk of the chapter, however, is dedicated to the forced departure of Hagar and Ishmael from Abraham's domicile.
לפני מותו, משה מרכז את כל בני ישראל (הגברים,הנשים והילדים)-הן ראשי העם והן פשוטי העם. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיך" ָעל מנת לכרות ברית בין ה' ובין בני ישראל...
Though she gave birth to several children P'ninah -- Hannah's co-wife -- taunted her for Hannah remained Elkanah's beloved. P’ninah's taunting is reminiscent of Hagar, who upon her quickly-becoming-pregnant exhibited an arrogant attitude towards Sara, her mistress, at whose demand Abraham took Hagar as a wife for progeny.
כאשר אנו מעיינים במרכיבים השונים של הסליחות, אנו מוצאים מרכיבים משותפים בכל עדות ישראל – פתיחה לי"ג מידות הרחמים, י"ג מידות עצמן, החוזרות לאחר פיוטים שונים, ונוכחות קבועה של תפילות משה ודניאל...
