פרשת ויקהל ממשיכה לעסוק בציווי עשיית המשכן וכליו. אחד מכלי המשכן הוא הכיור וכנו. מהותו קידוש ידיהם ורגליהם של הכוהנים אשר באים לשרת במשכן. בניגוד לכלי המשכן האחרים, אין המקרא נוקב במידות מינימום מחייבות אודות הכיור.
דרך ארוכה עבר התנ"ך מאז אברהם קיבל הבטחה להיות גוי גדול שכל גויי (עמי) הארץ מתברכים בו (בראשית יח: "יח וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ ׃") ועד תהילים פרט קי עת הגויים נערמים כגוויות.
פרשת כי תשא עוסקת, בין שאר נושאיה, בשמן המשחה בו נמשך המשכן כליו אהרון הכוהן ובניו. שמן ייחודי זה נוצר משילובם של ארבע רכיבים – מר-דרור, קנמן-בשם, קנה-בשם וקידה. זיהויים של רכיבים אלה נתון במחלוקת בין החוקרים השונים.
היו לו הרבה צדדים לדויד המלך. במזמור הזה מופיע הצד הצבוע במלוא עוצמתו. ולאור מה שקרה לו בחייו, נראה שאלוהים לא נענה לתפילתו שבמזמור הזה. ולי מזכיר המזמור הזה, פולטיקאי ישראלי אחד...
הציץ שהיה אחד מסימני בגדיו של הכוהן הגדול, בא על פי דברי המקרא עצמו לכפר על הקרבת קורבנות שהוקרבו בטומאה. האם הציץ והנזר הם דבר אחד או שני דברים נפרדים? על כך חלוקות הדעות.
גם אם נצליח לבנות מערכת משפט טובה - מתוקנת, שתשפוט ותכריע בין המתדיינים בפניה - הרי שרק באמצעות הדין לא נוכל להגיע למדרגה של קדושה ומקדש. והלוואי שיותר מאשר נבקש למצות את הדין עם הזולת נתאמץ ונשתדל יותר על בניין פנימיותינו, וככל שנהיה שלמים יותר, נראה מעלת הדבר שבכל בעיה ובעיה - פתרונה יהיה ברוח אהבת חברים.
פרשת תרומה עוסקת רובה ככולה במעשי בניית המשכן, מימונו וכליו. לפי התיאור המקראי, ולפי הידוע, הן המשכן והן בתי המקדש שנבנו אחריו, נבנו ביד אדם. בנייה זו שכרה לא בצידה, היות ובנייה אנושית זו לא החזיקה מעמד. אשר על כן, התפתחה מחלוקת בדבר בנייתו של בית המקדש העתידי.
