אחרי שרות אוכלת ושבעה, בעז שוב מדבר אל הפועלים ומנהל העבודה, ומתרה בהם שיאפשרו לה להמשיך וללקט מכל סוגי הגידולים, ואוסר עליהם לבייש אותה בשום צורה שהיא. כנראה שבעז ידע שיש מקרים בהם מלקטות סבלו מהטרדות מיניות, והוא דאג מראש שאצלו בשדה זה לא יקרה… כך מתנהג מנהל עם חוש נכון לדוגמה אישית ולאחריות, על הנעשה בתחום אחריותו; וזה מאוד מרשים לראות, עד כמה כל זה קרוב להתרחשויות בעולם המודרני בוא אנחנו חיים…
מאמר זה עוסק במגילת רות, פרק א - גרים; ונגיע בו גם לגירוש ה"מסתננים" מודל 2019. בסיפור הזה היו נעמי, אבימלך ומשפחתם, גרים מכורח הרעב במואב. בהמשך הייתה רות גרה "מגוירת" בישראל. וכל זה על רקע הציוויי המופיע מספר פעמים בתורה: יט וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. איפה הסיפור הזה ואיפה ישראל 2023?
כמו רבים כבר כמה חודשים אני נעול בדז'ה־וו על השיר בלה צ'או (באיטלקית: Bella Ciao, "להתראות יפה") שהפך לשיר המזוהה עם ההתנגדות לפשיזם האיטלקי בשנות ה־40 וסיפר על פרטיזן מאוהב שמקריב את נפשו למען החירות של מדינתו...
נקודת המוצא של המאמר היא שמאבקי כוח בכל ארגון - כולל במשפחה - הם תופעה טבעית. כיוון שכך, וכדי שמאבק העוצמה הזה לא יהרוס את חיי הנישואין, בני הזוג צריכים למצוא לעצמם הפוגה יזומה...
מתוך ספרו של שניאור זלמן חשין - שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון - "שחוק ודמע בבית הדין" שיצא לאור בשנת 1947, אנו למדים, שאין לקנא בשדכן. עבודתו קשה כקריעת ים סוף, משום שכמעט תמיד שני הצדדים משוגעים, והשדכן צריך לאחוז בכל מיני תחבולות, כדי ליישב את דעתם עד שיסכימו זה לזו...
ביום שישי לקראת 20:00 קיבלתי הצעת חברות מבחור בשם יעקב בר ששת. מדיניות החברים שלי בפייסבוק קלה למדי - מאשר לכולם. כמו רבים מכם. דקות מספר אחרי אישור הבקשה אני מקבל הצעה להפוך אותי למיליונר. כתובת ה IP של אותו "יעקב" נמצאת באיראן...
נשיקה בולשביקית זו נשיקה, לכאורה נלהבת ורטובה בין גברים, שבה משקיע המנשק שפתיים, לפעמים לשון, אנרגיה, התלהבות והרבה רוק.... אבל, למעשה, זה סוג של 'עוקץ': היא מהווה מסך עשן או זריקת הרגעה למנושק, כדי לאפשר למנשק להשלים, ללא הפרעה את מעשיו,על חשבון המנושק...
צ'חלה לא זכרה דבר מהטקס. יד אחת רועדת ענדה טבעת על אצבעה. יד אחת הסירה את הרעלה מעל פניה, יד אחת השקתה אותה יין, והיא לא זכרה של מי היו הידיים. אחר כך שמעה קולות צרודים, ספוגי ערק, קוראים בלהיטות: "אל חדר הייחוד!", "אל חדר הייחוד!", וידיים שעירות וחזקות נשאו אותה מעלה-מעלה במדרגות, לצלילי תיפוף ונינה, והדלת סוף סוף נטרקה מאחוריה...
אודה על האמת, הודעתם של בני ואהבת חייו - שאין להם כוונה להיגרר לחתונה קונבנציונלית, והם מתחתנים בחתונה חברתית - טלטלה אותנו, הזקנים, לא מעט. אנחנו, שלכודים בסבך מחויבויות חברתיות היינו מלאי חששות. היום, אחרי, מצאנו שילדינו לימדו אותנו שיעור חשוב בניעור פרדיגמות ישנות...
פגישת יעקב ורחל סמוך לבאר המים, היוותה מקור לא אכזב פרשנות רומנטית ולאהבה ממבט ראשון. ברם, בעיון התיאור של פגישה זו, עם קוד ההתנהגות שרווח באותם ימים, שנשיקות בפומבי לא היו יכולות להתבצע בין אנשים זרים, אלא רק במקרה שהמדובר בקרובי משפחה, הרי שאין המדובר כאן באהבה ממבט ראשון...
