בשיר 'אני אוהב אותך לאה, מנסה אהוד מנור 'לסדר' סוף אוהב ומפויס למערכת היחסים המקולקלת, הרעה, המיוסרת, שבין אבי האומה לאם רוב בניו: מערכת שתחילתה ברמייה; והמשכה בהתעללות נפשית ובאפליה גלויה - של לאה ובניה על פני רחל ובניה אחריה - שתימשך גם אחרי מות יעקב. אבל, אין זו אהבה שמחה...
בשיר הנצח הנפלא הזה, איסלנד, מלמד אותנו שלמה ארצי על שלימות הניגודים של האהבה: לא נשיקה מתמשכת בשקיעה - כמו בשורות הסיום של רומנים רומנטיים - אלא עליות וירידות, סבלנות, יכולת להכיל את האהוב ברגעים הקשים, ולהתגבר על הסערות ביחד, בידיעה שאחרי הסערה מפשירים, ושוב זורחת השמש...
לאהבות שנקטעו יש אפקט משתק. הן חוסמות אותנו לפרק זמן, עד שברגע מסוים הכל נפתח; ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו להביט אחורה בסלחנות, לנצור את הטוב שהיה, ולהמשיך הלאה... בכך עוסק שיר האהבה הזה, הפשוט והנפלא של שלמה ארצי, "אל תוך העיר".
"שיר ליל שבת" - או בשמו העממי המוכר "התבואי אליי הלילה" ליהודה עמיחי, מקוטלג אצלנו כיום, כשיר של ימי זיכרון. אבל בעיני היה השיר הזה תמיד שיר על אהבה אסורה שאבדה...
סיפורה של "בלדת אלף הנשיקות" המופלאה, שכתב אבשלום פיינברג לאשה לא ידועה והקדיש לבסוף לארוסתו, רבקה אהרונסון. את הבלדה הזו לקחה לידיה כלת פרס אקו"ם, הפזמונאית והסופרת הישראלית, מירית שם אור, ועיבדה אותו לשיר, שהולחן על ידי צביקה פיק. היתר- ובעצם הכל - היסטוריה...
בשגרת היום אנחנו נוטים לראות דברים כמובנים מאליהם; חלקנו אף נוהגים בכפיות טובה כלפי אלה שעושים את המסע הזה איתנו... אבל, שלוות השגרה אינה נמשכת לעד; וכשהיא מופרת, וכשהקשיים בוערים בתוכנו, אז מגיע מבחנה האמיתי של האהבה... ד"ר פנחס יחזקאלי על שירה של רחל שפירא: "נחמה"...
אין שברון לב כמו הצורך להיפרד לעד - מסיבות שאינן תלויות בנו - מאדם אהוב; ומה מבטא טוב יותר שברון לב מבלדה, המנוגנת בטמפו איטי, ומבטאת את הכאב.
השיר הזה - זוכה פרס הגראמי - הפך רלוונטי במיוחד במהלך מגיפת הקורונה, שבה אנשים נאלצו להיפרד מאהובי נפשם מרחוק, מבלי שיוכלו אפילו לשהות ליד מיטתם ברגעיהם האחרונים...
אין אהבה עזה כאהבה אבודה... "תחנות הרוח שבמחשבתך" (1968) הוא אחד משירי האהבה היפים והמופלאים שנכתבו, במעשה גאונות ממש של כתיבה והלחנה... השיר אף זכה באוסקר, בצדק רב, ב- 1968 בקטגוריית השיר הטוב ביותר.
חיפשנו את אותם שירים, שחסינים נגד פגעי הזמן. אלה שחשוב לנו, לא רק להכיר מקרוב את המלים והצלילים, אלא גם לטרוח, לחפש ולדעת את הסיפור - ולעתים את האגדות - שנרקמו מאחוריהם…
