האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מדינת לבנון כייצור כלאיים היברידי, ממצה את היתרונות הטמונים ביכולת להתנהל בתחכום בין שני קטבים מנוגדים: בין זיקה למדינות המערב, בעיקר צרפת וארה"ב בשיתוף פעולה צבאי וכלכלי בחתירה ליציבות; לבין זיקה הדוקה לאיראן ולסוריה, באמצעות ארגון חיזבאללה, המגלם מגמת מאבק וחתרנות. בכך טמון במידה רבה סוד הצלחתה של לבנון בשימור קיומה, כאי של יציבות בטלטלת המזרח התיכון בעשור האחרון.
התנדבתי להעיד במשפטו של יעקב שמבה – חייל בן 19 באותה עת – שנאשם – לתפיסתי, על לא עוול בכפו – בגרימת חבלה בכוונה מחמירה באריתראי הבטום זרהום. לטעמי, נעשה לו עוול גדול! זהו כשל, שבו חוטאת הפרקליטות שוב ושוב: לקחת אירוע כאוטי ולנתח אותו תחת אורות הניאון, כאילו התרחש במציאות ליניארית של סדר גמור!
במאמר זה מסביר האלוף במיל' גרשון הכהן את התרומה הביטחונית המוענקת למערכת הביטחון, בשילוב המתיישבים כגורם נחוץ במערכת המאמצים הכוללת. זו הייתה תפיסת הביטחון המורשתית מאז ראשית הציונות, והיא ממשיכה להיות נחוצה ואפקטיבית…
ספר ויקרא עוסק הרבה בסוגיית ההקרבה, במובן של הקרבת קרבנות. אבל, הקרבה איננה רק הקרבת קרבנות. כל המפעל הציוני, למשל, קשור בשליחות ובחלוציות, ויש כאן הרבה הקרבה; וגם העמידה של תושבי עוטף עזה היא הקרבה…
המערכת הישראלית נקלעה לסבך בלתי פתור. את פוטנציאל המבוך הזה, השכילה הנהגת חמאס למצות בתבונה אסטרטגית ראויה להילמד. הניווט האסטרטגי של מדינת ישראל דומה בעת הזו, למצוקת הניווט במבוך ללא מפה עדכנית. בתאוצת תהליכי השינוי, אנו נדרשים למפה מתחדשת בתהליכי עדכון מתאימים יותר…
שילובם של משרתים במילואים להשלמת המערך הצבאי הסדיר הוא כורח מובן מאליו לא רק בצה"ל. גם צבא ארה"ב – המבוסס פי כמה יותר מצה"ל על צבא סדיר רחב היקף – נדרש לחיילי מילואים ואף שילב אותם בלחימה בעשורים האחרונים, באפגניסטן ובעיראק. לפיכך, עצם הצורך בתגבור חיילי מילואים למערכים הסדירים, אינו זקוק להנמקה. תופעת שרות המילואים בכללותה, דורשת לעומת זאת ברור מחודש…
בהעדר הסכמה בשאלת החזון הלאומי, העברנו את ניהול הדיון למומחים הביטחוניים. כך, התקבעה רשימת האינטרסים שלנו ביהודה ושומרון, ככזו המתמצה בלא יותר מדרישות ביטחוניות כמו פיקוח על המעברים בבקעת הירדן, ותחנת בקרה אווירית בהר בעל חצור…
את מאבק חאן אל אחמר ניתן להפוך להזדמנות: להשאיר את 38 המשפחות במקומן, אך למצות בהזדמנות זו מגמות בנייה נחוצות במרחב 1-E ומזרחה, בחתירה ליצירת רצף ישראלי מובהק בין ים המלח לירושלים…
השאלה העומדת על הפרק היא: האם גוש עציון תהפוך למובלעת במרחב השטח הפלסטיני, או שהכפרים הפלסטינים שאוזכרו לעיל יהפכו למובלעות במרחב השטח הישראלי? מציאות זו מעלה את שאלת המשך בניית הגדר במרחב גוש עציון לדרגת שאלה אסטרטגית מהותית בעיצוב העתידי של מטרופולין ירושלים!
השימוש במושג המידתיות – נר לרגליו של בית המשפט העליון כאבן בוחן מרכזית לבחינת סוגיות רבות ובכללן סוגיית הגדר, בין היתר בשאלת התוואי והצידוק העקרוני – צריך לעורר גם בנקודה זו את השאלה: האם בתנאים שנוצרו מאז תחילת בניית הגדר, המשך בנייתה יכול להיחשב לפעולה מידתית?
