האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
הגישה המחויבת ומייחלת לגאולה ולישועה, מתוך עומק מצוקת ההווה, נקראת בפשטות: משיחיות. אברהם בכל דרכיו, כמאמין הראשון, היה למעשה האדם הראשון לאחר הגירוש מגן עדן, שהציב לאנושות אידאל לתיקון עולם, לקראת גאולה התלויה במעשיי האדם בעולם הזה, בהתהלכותו לפני ה' בארצות החיים. בהיבט זה, במעשיי אברהם, טמונים לדורות, כל רזי תורת הגאולה…
המלחמה הראשונה המתוארת בפסוקי המקרא, לא באה ללמד את הקורא ולהעשירו בידע צבאי שאין לו, אלה מדגישה כי מלכי הברית הצפונית יצאו למסע מלחמתי כנגד ממלכות כנען הסמוכות להן. במהלך צבאי זה, הם גם נתנו מענה הולם לאזור המרידה המשני בים המלח. זאת, במטרה ובכוונת מכוון של המספר המקראי, להדגיש את אופיו של אברהם בכלל ומול מלך סדום ושותפיו בפרט, וכבסיס לתיאור העונש הכבד שבא על מלכים אלה בעקבות התנהגותם המוסרית הפגומה.
הבחירות האחרונות בארצות הברית הציפו שוב את סוגיית שיטת הבחירות האמריקנית, ורבים שאלו את השאלה המתבקשת, מדוע הנשיא וסגן הנשיא אינם נבחרים ישירות על ידי ציבור הבוחרים, אלא על ידי חבר האלקטורים (Electoral College)? לשם מה הם זקוקים להם בכלל? מדוע רוב של אזרחים התומכים במועמד אינו מספיק על מנת להכריע את הבחירות?
קיים הבדל מהותי בין תפיסת מערכת אכיפת חוק לבין ראיית המערכת כ'צדק בפלילים': בעוד שהתפיסה הראשונה מניחה כי תכלית קיומה הוא לאכוף את החוק באמצעות הענשת מפרי חוק, הרי גישת ה'צדק בפלילים' מניחה כי תכלית המערכת היא ליצור צדק. זו התאוריה. ומה אצלנו?
אם הייתי צריך להגדיר את היחסים של גמלאי המשטרה עם המערכת, הייתי מכנה אותם יחסי אהבה-שנאה: מחד גיסא, אהבה עזה לארגון שנתת בו את מיטב שנותיך ושהיית חלק מהתרבות הארגונית שלו; מאידך גיסא, תרעומת המגיעה לעתים עד לאיבה ממש למערכת שאינה יודעת לתמוך באנשיה ולגבותם, שמפרישה רבים מהם עם טעם מר בפה, ושמרגע שהשתחררת מכבלי התרבות הארגונית, ואתה מתחיל לפתח ראייה של אזרח, אתה מבין עד כמה היא רחוקה ממה שמשטרה בחברה דמוקרטית צריכה להיות! בטוחה ב"נאמנותם", פנתה המשטרה לגמלאיה, והזמינה אותם ליטול חלק ב'חשיבה' המשטרתית. אבל, מרגע שהחלו גמלאים להעלות שם ביקורת, הם פשוט נחסמו, נמחקו ואף נזרקו החוצה מהמערכת, עד שיבטיחו "להתנהג יפה"…
בשנים האחרונות הפכה סוגיית ההטרדות המיניות לסוג של משחק בכיסאות מוזיקליים: למי שאיננו מכיר, מסדרים בשורה כיסאות שמספרם קטן באחד ממספר המשתתפים. מושמעת מוזיקה, וכל זמן שהיא מושמעת, מסתובבים המשתתפים סביב הכיסאות, אך אסור להם להתיישב עליהם. עם הפסקת המנגינה על כל משתתף לתפוס במהירות כיסא להתיישב עליו. זה שנותר עומד, יוצא מהמשחק…
בחירתו של דונלד טראמפ מסמלת על השינוי שחייב להתחולל במערכות המדיניות מסביב לעולם. הציבור מבין שהוא מנותק ממוקדי הכוח הממשיים, ושנבחרי הציבור אינם מייצגים אותו כהלכה. השקיפות הגוברת חושפת את המנהיגים המושחתים ומספקת ראיות מוחשיות – באמצעות ויקיליקס – לדעותיהם האמיתיות של אנשי השלטון, ולמתחולל מאחורי הקלעים. ולצד כל זאת, אזרחי המערב חשים על בשרם את התמורות הכלכליות: את האבטלה הנגרמת בשל הטכנולוגיה, וצפויה רק להמשיך ולהתרחב; את חוסר הביטחון התעסוקתי; ואת אי-השוויון הגדל, שמספק כוח גדול עוד יותר לאנשי ההון והשלטון.
פסוקים אלה מקפלים בתוכם קושי מוסרי עצום, היות ולפי פשט הכתוב, אברהם אומר לשרה רעייתו, כי היות ויופייה רב עד מאוד, הרי שיש חשש מהותי כי יהרגוהו ויקחו אותה תחתיו. הפתרון שאברהם מציע כאן הוא מפוקפק למדי. במקום אשתו תהפוך שרה לאחותו. האומנם זו התנהלות מוסרית ראויה, בכך שהוא בעצם מפקיר את שרה למצב של חוסר אונים מוחלט? ומה הרציונל להיות אחות, הרי גם במצב שכזה המצרים יכולים בלי להניד עפעף להוציא את אברהם להורג ולקחת את שרה, או אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
מזמן הכרזתי מאבק כנגד בית היוצר למנהיגות מפס הייצור האליטיסטי של אוניברסיטת הרווארד ומכון מנדל. גם בעניין זה ביטא ניצחון טראמפ את סלידת העם ממודל המצוינות של בתי ספר מתנשאים אלה, המייצגים מצוינות מלוקקת, מחורטטת ומלוטשת היטב. זה מקור החרדה האוחזת באליטה המשכילה, הנאורה והמבוססת, במודע ובתת מודע, לנוכח ניצחון מחנה טראמפ. ובכן, בשעת תפנית זו, העולם נפתח למאבק מחודש, הכול פתוח, לטוב ולרע. בהתהוות מחודשת זו, ינצחו אלה שיונהגו על ידי מנהיגים בעלי כוח מאבק, תעוזה ואמונה. הם כנראה לא יבואו מבתי הגידול האליטיסטיים!
הסתאבות התקשורת היא חלק מהסתאבות הדמוקרטיה המודרנית, שכולנו עדים לה היום. התקשורת כיום מהיא מוקד של דיס אינפורמציה, שמונע על ידי גורמים אינטרסנטים. את העובדה הזו צריך ללמד בבתי הספר ולאמן אזרחים בקריאה ביקורתית.
אחרת, הסכנה ממנה לדמוקרטיה תהיה גדולה בהרבה מהסכנות שעליהם היא מטיפה לנו עליהן!
