האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
המניע ידוע למשטרה שמכירה היטב את הסכסוך שהוביל לרצח. בשעות הקרובות כל החבר'ה מ"המניע" ישבו בחדר החקירות. האם מהעינית של דלת הדירה ממול רואים מי נכנס למעלית? מי יעלו ממצאי חברות הטלפונים הניידים? איזה מספרים עזבו את המתחם רגע אחרי החיסול?
אני חושב שיש חיוניות לכך, שיהיה הרבה יותר שיתוף בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, כי ההכרעה הצבאית בכל פרמטר ובכל הגדרה שניתן לה, תמיד תתקבל בסוף כהנחיה של דרג מדיני, תיקבע על-ידי דרג מדיני, שאין לו ידע. פרט לכך שזה או אחר היה קודם רמטכ"ל או אלוף, ולפעמים זה יותר מסוכן, כי הוא היה אלוף או רמטכ"ל פעם – והוא לא תמיד יודע שהמצב השתנה לגמרי. השילוב בין הדרג המדיני והצבאי הוא חיוני ביותר, ואיננו עושים בו מספיק…
אנחנו רואים מצד מדינת-ישראל חוסר נחישות. אני חושב שאבותינו, שהיו לא פחות הומניסטיים (אולי פחות ליברליים) מבחינת רגישות לחיי אדם, הבינו, שביטחון לאומי פירושו הבטחת הקיום של האומה לטווח ארוך. קיום של הרבה שנים לטווח ארוך דורש לפעמים הקרבה של מעט חיי-אדם בטווח הקצר. מי שלא מוכן לשלם את המחיר הזה בטווח הקצר ישלם מחיר גבוה יותר בטווח הארוך…
לדידי, גניזת לקחי מלחמת שלום הגליל נחשב לאירוע מכונן, בין היתר, בשל היותי אחד מראשי הוועדות, שחקרה את סיבת היעדרותה של "רציפות הלחימה". דהיינו, עצירת הלחימה וכניסה לחניון לילה, וחידושה למחרת בהנץ החמה, מה שחייב לעיתים לכבוש יעדי אויב פעמיים…
רעיון הרב תרבותיות התכוון לאחד אנשים תחת מטרייה לאומית אחת. אולם, הוא השיג את ההיפך הגמור: במקום להוביל לזהות מאוחדת, הובילה הרב תרבותיות לפיצול זהויות! בתוך המציאות ההפוכה הזו מסתתר היגיון פרדוקסלי נוסף: ככל שמדינה ליברלית יותר להגירה, כך היא תואשם יותר בגזענות!
ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת (The Paradoxical Logic of A Complex System) הוא אחד המאפיינים המרתקים של חיינו, המתקיים בתחומים רבים ומגוונים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שנכתבו באתר אודות התופעה הזו. קריאה מועילה!
בצלאל מעז לשנות את סדר העבודה שנמסר לו על ידי משה. בכך יש מסר ברור כי הנהגה – רוחנית או מדינית – אינה חפה מטעויות; ולעיתים, אדם שלא נמנה על אליטה שלטונית זאת, יכול לראות זאת ולהציע פתרון ראוי. כאשר הביקורת האמורה נאמרת באופן הראוי, על ההנהגה להקשיב ולתקן את הליקויים, ולא להתעלם מהם.
ההכרעה הצבאית – שהגיעה לשיא תפארתה בשנות הארבעים במהלך מלחמת העולם השנייה, ואצלנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת; וגם הוכיחה, לכאורה, את חשיבותה במלחמת המפרץ – הפכה להיות בעולם המלחמה של היום גם קשה יותר להשגה וגם פחות רלוונטית, בעוד ש"הכרעה אסטרטגית רבתי" ו"ניצחון" הפכו לבעלי משקל רב מבעבר…
שמעתי הרבה אנשים האומרים שראש ממשלה זה או אחר אמנם מושחת אבל הוא ראש ממשלה טוב. הפרק הזה אומר בדיוק הפוך… המנהיג נדרש לתת דין וחשבון ולהיות שקוף, אפילו אם קוראים לו משה רבנו!
חלק ממדינות ערב כבר הוכיחו שהן מסוגלות לעשות דבר שקלאוזביץ' לא היה יכול אפילו לחלום עליו: לתרגם תבוסה צבאית להישגים מדיניים. בעידן שבו אנו חיים, לעיתים עצם השימוש בכוח ללא חתירה להכרעה צבאית, מאפשר להשיג הישגים בתחום המדיני. זהו מצב מאוד לא נוח לישראל…
