תקציר: הרציונל האמיתי נגד עונש מוות בישראל איננו מוסרי בלבד; הוא בעיקר פרוצדורלי. המערכת כה כבדה ומסורבלת, עד שהקונצנזוס האופרטיבי הוא פשוט: “גם אם זה צודק, אין באמת חשק לבצע.”

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

המאמר מבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

* * *

בישראל של אחרי ה- 7/10 - ובעיקר עם השבת כל חטופינו החיים - התחדשה התביעה לעונש מוות למחבלים ביתר תוקף. הטיעונים המוסריים והביטחוניים מוכרים: הרתעה, גמול, מוגנות הציבור, ושלילת האפשרות ששב"ס יחזיק לאורך שנים מחבלים שיהפכו ל"מנהלי מאבק" מתוך הכלא.

אדגיש כבר עתה: בעיני, עונש מוות לנוח'בות ולאזרחים עזתים שהיו מעורבים ב- 7/10 הוא כורח המציאות, כשם שהוצאת אדולף אייכמן להורג בזמנו הייתה כזו. אבל עונש מוות כפרוצדורה רגילה, הוא לטעמי טעות גדולה, הן בהיבט העקרוני והבן הפרוצדורלי:

• בהיבט העקרוני, משמש אותנו עונש המוות להמחיש לאויבינו קווים אדומים: ישראל לא תתיר עוד ארצח עם באנשיה.
• ההיבט השני הוא פרוצדורלי: גם אם הצידוק העקרוני קיים, בפועל המערכת הישראלית תגלה שהיא לא תהיה מסוגלת - ולכן, עד מהרה לא תהיה מעוניינת - לבצע עונש כזה. הרציונל איננו מוסרי אלא מוסדי: הפרוצדורה שוחקת, העלויות עצומות, והתהליך גובה מחיר תפעולי ומדיני.

העומס המשפטי: בין ערעורים אינסופיים לביקורת בינלאומית

עונש מוות יוצר מסלול משפטי שונה לחלוטין מכל עונש אחר. בישראל, גם אם החוק מאפשר עונש מוות במקרים נדירים, כל גזר דין כזה ילווה כמעט בוודאות בשרשרת ערעורים ארוכה: מהמחוזי לעליון, אח"כ לבג"ץ בעניינים פרוצדורליים, אח"כ עתירות בינלאומיות ולחץ דיפלומטי.

זה יימשך שנים עם כל מוצא להורג: התערבות של גופי זכויות אדם, מחאות, ועיכובים אינסופיים. ההליך הופך למשהו שאף גורם ממסדי לא שש להתמודד איתו.

מה צריכה זאת מדינה שנמצאת דרך קבע תחת זכוכית מגדלת משפטית ומדינית?

הנטל הביורוקרטי: מי בכלל יישא באחריות?

הוצאה להורג אינה פעולה "טכנית". היא מצריכה:

• בניית מתקן מותאם שלא קיים בישראל
• כתיבת נהלים חדשים
• צוות מיומן לפעולה שאיננה בשגרה
• פיקוח פסיכולוגי ופורנזי
• מערכות דיווח, ביטחון, לוגיסטיקה וניהול של לאחר המוות

למעשה, המדינה נדרשת להקים תשתית שלמה עבור מספר קטן מאוד של מקרים. לכן, העלות הניהולית מול התפוקה כמעט לא הגיונית. בכל משרד ממשלתי, ובוודאי במערכת אכיפת החוק, זהו פרויקט שרוב הפקידים יעדיפו שלא להתקרב אליו.

ההשלכות הביטחוניות: נקמה, חטיפות ולחץ על שבויים

כולנו זוכרים את תליית הסרג'נטים הברטים על ידי האצ"ל, בניסיון לעצור את הוצאת אנשיה להורג: אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס, אשר נתפסו לאחר הפריצה לכלא עכו. הבריטים התעלמו והסרג'נטים נתלו. התוצאה: הפסקת ההוצאות להורג. איך יגיבו ארגוני הטרור? האם נדע לעמוד בלחצים הללו? האם זה שווה לנו בכלל את המאמץ?

עלויות הכליאה לעומת עלויות ההוצאה להורג

יש הטוענים כי כליאת מחבלים עדיפה בהרבה מבחינה מוסדית: הכלי קיים, הנהלים מוסדרים, בתי הכלא מותאמים והמערכת יודעת "להחזיק" מאות ואלפים. לעומת זאת, הפעלה של מנגנון הוצאה להורג היא צעד חד-פעמי אך עתיר משאבים, טעון פוליטית ודורש שיתוף פעולה של תביעה, שב"ס, מערכת הביטחון ומערכת ממשל. העלות התפעולית גבוהה, התרבות המשפטית המערבית וחוסר רצון לנהל פרשה מתמשכת... כל אלו יחד יוצרים רתיעה.

עמדת השופטים: גם כשמסכימים עקרונית, נרתעים מעשית

שופטי ישראל חיים בתוך אקלים משפטי שבו עונש מוות נתפס כחורג מגבולות המשפט הליברלי. גם שופט שמאמין שמחבל שביצע טבח איום "ראוי" לעונש מוות, ימצא עצמו תחת לחצים מוסדיים וציפיות מערכתיות שלא להשתמש בו. בפועל, התרבות המשפטית בישראל מעודדת “זהירות־יתר” שלא תיתן לשופטים “חשק” לפסוק את העונש.

לסיכום: הצדקה יש, אבל...

הקרימינולוגיה הארגונית מלמדת דבר ברור: בין הצידוק הנורמטיבי לבין היישום הקונקרטי קיים פער מוסדי עמוק. אנחנו רוצים להעניש מחבל על מעשה רצח, אבל ממש לא רוצים לשלם את המחירים הכספיים, הניהוליים, המשפטיים, הביטחוניים והדיפלומטיים הכרוכים בכך. לכן, הרציונל האמיתי נגד עונש מוות בישראל הוא בעיקר פרוצדורלי. המערכת כה כבדה ומסורבלת, עד שהקונצנזוס האופרטיבי הוא פשוט: “גם אם זה צודק, אין באמת חשק לבצע.”

[לאוסף המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבה בנושא הכשלים שבדרכי ההוצאה להורג;
• הרחבה על הוצאה להורג ברעל;
• הרחבה על הוצאה להורג בכסא חשמלי;
• אוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע;
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון;
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה;
• אוסף המאמרים על 'אפקט ההילה' והשלכותיו;
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הירי בגנרל אנטון דוסטלר: אנטומיה של הוצאה להורג';
• הרחבה בנושא הכשלים שבדרכי ההוצאה להורג האחרות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), עונש מוות והוצאה להורג באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/2/19.
• סוכנויות הידיעות (2018), הנידונים למוות ביקשו כיתת יורים, N-12, 8/11/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הירי בגנרל אנטון דוסטלר: אנטומיה של הוצאה להורג, ייצור ידע, 18/10/18.
• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.
• ויקיפדיה: אישה.
• גיא רייט (2017), 10 הוצאות להורג שנכשלו בצורה נוראית, מאקו, 24/11/17.
• פנחס יחזקאלי (2019), הוצאה להורג ברעל: הומני זה לא!, ייצור ידע, 11/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), הוצאה להורג בכיסא החשמלי: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות…, ייצור ידע, 11/5/21.
• פנחס יחזקאלי (2021), הבו לנו כיתת יורים…, ייצור ידע, 13/5/21.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), הכל על 'אפקט ההילה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/1/23.