תקציר: אחד הסמלים הבולטים לתהליך האיסלמיזציה של המערב, הוא הסבת כנסיות למסגדים – תופעה שחורגת מממד נדל"ני גרידא, ומעידה על חילופי זהויות דתיות-תרבותיות, על תהליך עומק של איסלאמיזציה אלימה, ועל מלחמת דת, ששואבת מתפיסות דתיות איסלאמיות מסורתיות כגון ג'יהאד ו-פתיחה (futuhat).

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ביולי 2020 נקט שליט תורכיה, רג'יפ ארדואן, בצעד סמלי רב חשיבות: קתדרלת איה סופיה שבאיסטנבול תשוב לשמש מסגד, אחרי 86 שנים שהמקום תפקד כמוזיאון ו־900 שנים של פעילות ככנסייה. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון, המנהיג הטורקי מיהר להכריז שפסק הדין על  "הר הבית של הטורקים" הוא עוד צעד בדרך לשחרור אל־אקצה (ראו הכתבה למטה).

משמע, למי שטרם הבין: זוהי מלחמת דת טמבל, שסופה בהשתלטות האיסלאם על מדינות המערב. ראו דוגמה נוספת בתמונה שבראש המאמר: "ישו הוא עבדו של אללה", ו"האיסלאם יכבוש את רומא".

וגם, מיותר לומר: לא היה פוצה פה ומצפצף מקרב מנהיגי העולם הנוצרי

ארדואן לא הסתפק באיה סופיה: בנוסף לכנסיות רבות קטנות שהוסבו למסגדים, הקתדרלה המפורסמת הבאה להסבה היא הקתדרלה הארמנית העתיקה של אני, שנבנתה בשנת 1010 לספירה. זה האקט האחרון של מחיקת המורשת הארמנית הנוצרית של האזור. וגם פה, אף מנהיג נוצרי לא קם למחות.

ארדואן לא לבד. אחד הסמלים הבולטים לתהליך האיסלמיזציה של המערב, הוא הסבת כנסיות למסגדים – תופעה שחורגת מממד נדל"ני גרידא, ומעידה על חילופי זהויות דתיות-תרבותיות, על תהליך עומק של איסלאמיזציה, ועל מלחמת דת, ששואבת מתפיסות דתיות איסלאמיות מסורתיות כגון ג'יהאד ו-פתיחה (futuhat). הסבות אלה מצטרפות להשחתה רבתי של כנסיות ברחבי המזרח התיכון והקאת הנוצרים ממנו.

דעיכת הנצרות ועליית האיסלאם במערב

באירופה נרשמת ירידה דרמטית במספר המאמינים בכנסיות, במיוחד בקרב הדור הצעיר (Voas & Chaves, 2016). ה- WOKE הפרוגרסיבי - שעליו מתחנכים בני הנוער במוסדות החינוך במערב - מטיף לשבירת מסגרות כגון: דת, לאום, משפחה וכדומה. על הכנסיות המתרוקנות, משתלטות קהילות מוסלמיות, הגדלות במהירות, בעיקר בשל ילודה גבוהה והגירה רציפה (Cesari, 2005). הצורך במסגדים הוא מעשי – אך הבחירה להמיר דווקא כנסיות למסגדים טעונה במשמעות סמלית עמוקה.

בממלכה המאוחדת, לדוגמה, דווח כי מספר המסגדים כבר עולה על מספר הכנסיות הפעילות בלונדון (Theos Think Tank, 2017). בגרמניה דווח על למעלה מ-100 כנסיות שהוסבו למסגדים, בעיקר במדינות המחוז הצפוניות (Öztürk, 2021). תהליך זה מתרחש גם בצרפת, הולנד, בלגיה ושוודיה.

בכרזת המחאה למטה (מדף הטוויטר של 𝐄 𝐀 𝐆 𝐋 𝐄): "לא עוד מסגדים על אדמה נוצרית"... ניסיונות הימין המערבי להפוך את הקערה - מעט מידי ומאוחר מידי!

המימון הזר לבניית מסגדים ולעידוד האיסלאם הרדיקאלי: סעודיה, קטאר והג'יהאד הכלכלי

אחד המניעים המשמעותיים לתהליך האיסלאמיזציה של המרחב המערבי הוא המימון החיצוני שמוזרם לבניית מסגדים, 'מדרסות', ומרכזים איסלאמיים ברחבי אירופה וצפון אמריקה. סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות, כווית ומדינות נוספות מממנות מזה עשרות שנים הקמת תשתיות איסלאמיות, לעתים דרך קרנות צדקה ולפעמים ישירות דרך משרדי דת רשמיים.

סעודיה – הפצת הווהאביזם במערב:

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, וביתר שאת לאחר משבר הנפט של 1973, הפכה סעודיה ליצואנית מרכזית של אסלאם ווהאבי – זרם שמרני ונוקשה במיוחד – באמצעות מימון מסגדים, הדפסת קוראנים, מימון מלגות לחכמי דת, והקמת רשתות חינוך אסלאמיות (Commins, 2006).

על פי דו"ח של ה-European Parliament (2013), סעודיה השקיעה מיליארדי דולרים בהקמת מעל ל-1,500 מסגדים, 210 מרכזים אסלאמיים ו-202 מכללות דתיות ברחבי המערב. אחת הדוגמאות המפורסמות היא המרכז האסלאמי של ז'נבה, שהוקם על ידי סעודיה ב-1961 ומשמש מוקד תפילה והשפעה אזורית עד היום.

קטאר – ג'יהאד באמצעות 'נדבנות אסטרטגית':

קטאר, באמצעות גופי צדקה כמו Qatar Charity וSheikh Eid Charitable Foundation, השקיעה מאות מיליוני דולרים במימון מסגדים באירופה, ובייחוד בצרפת, איטליה, גרמניה ובריטניה (Carnegie Endowment, 2017). לרוב, הכספים אינם מופנים רק לבניית מסגד אלא גם לפעילות קהילתית, תוכניות חינוך דתיות, והפצת ספרות תיאולוגית אסלאמית – לעיתים עם אוריינטציה סלפית-פוליטית.

בבריטניה, דווח שקטאר הייתה מעורבת במימון עשרות מסגדים ומרכזים אסלאמיים, כולל כאלה הקשורים לתנועת האחים המוסלמים (Carter, 2020). מימון זה יוצר תלות אידיאולוגית ופוליטית בין קהילות מהגרים למממנים במדינות המפרץ.

המשמעויות האסטרטגיות

מנקודת מבט מערבית, מימון כזה מעלה שאלות עמוקות על חופש דת מול השפעה פוליטית זרה. בעוד המערב מאפשר חופש מלא להקמת מוסדות דתיים, מדינות מוסלמיות אינן מקיימות הדדיות – ואף אוסרות כל פעילות נוצרית. בנוסף, מדובר בתמיכה כלכלית שאינה נייטרלית דתית, אלא נושאת עמה תוכן אידיאולוגי – לעיתים אנטי-מערבי, אנטי-נוצרי ואנטי-דמוקרטי (Vidino, 2018).

חוקרים כמו Gilles Kepel ו-Lorenzo Vidino הצביעו על כך שמדובר באסטרטגיה של "ג'יהאד כלכלי" – קרי: שימוש בכסף כדי ליצור התפשטות הדרגתית של מוסדות אסלאמיים כחלק מתפיסה ארוכת טווח של השתלטות תרבותית.

ראו את כרזת המחאה למטה:

• "המלך סלמן, האם תסכים לקבל אליך פליטים מסוריה?"
• "אינני יכול גב' מרקל (קנצלרית גרמניה לשעבר), אבל אני מבטיח לבנות 200 מסגדים עבורם בגרמניה!"

התנכלות מכוונת למוסדות נוצריים

ב- 29 באוקטובר 2024, הוצתה הכנסייה האנגליקנית ההיסטורית של סנט אן בטורונטו, ונהרסה כליל בשריפה. זהו רק מקרה אחד מתוך שורה של שריפות וונדליזם בקנדה נגד מטרות נוצריות יותר מ-100 תקריות כאלה נרשמו מאז 2021 (יצויין כי במקביל היו בתגובה, מספר תקיפות של מסגדים).

תגובתו של ראש הממשלה ג'סטין טרודו לאחר האירוע, הייתה שהאירוע: "בלתי מתקבל על הדעת ושגוי, אך גם מובן"... (“Unacceptable and wrong, but also understandable”). תגובה זו יצרה גם של מחאה ולעג, שהיו חלק מהתרסקות תדמיתו פוליטית ופרישתו.

[הרחבה בסוגיה זו ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: רב תרבותיות על בלימה, גם בקנדה]

הסבת כנסיות במסורת האיסלאם: המשכיות היסטורית

לתופעה יש שורשים היסטוריים ברורים: במסורת האיסלאם הקלאסית, המרת מקדשים של "כופרים" למסגדים שימשה סמל לניצחון דתי ותרבותי. כך קרה בכנסיות ביזנטיות, בספרד האנדלוסית, בבלקן ובמזרח התיכון. הדוגמה המפורסמת ביותר היא כנסיית איה סופיה באיסטנבול - שעליה פתחנו בתחילת המאמר - שהוסבה למסגד לאחר כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 – ולאחרונה שוב חזרה למסגד בהחלטת ממשלת ארדואן (Kuru, 2019).

בהקשר זה, מוסדות אסלאמיים הרוכשים כנסיות ריקות באירופה רואים בכך המשכיות של ג'יהאד, המוביל לאיסלמיזציה של המערב ולהשתלטות עליו (Cook, 2015).

'ג'יהאד', 'פתיחה' ומלחמת דת מודרנית

במסורת האיסלאמית, ג'יהאד נתפס לא רק כמלחמה פיזית, אלא גם כמאבק רוחני, מוסרי ותרבותי למען הפצת האסלאם. לפי עבדאללה עזאם, ממורי הדרך של הג'יהאד המודרני, המאבק מתרחש בכל תחום – מהשדה הפוליטי ועד התרבותי (Azzam, 2001). ברוח זו, השגת עליונות תרבותית דתית במרחב ציבורי נוצרי-חילוני – נתפסת כשלב הכרחי בהתקדמות ה"אֻמַּה" לקראת חידוש הח'ליפות.

מושג ה-פתיחה (futuhat) מתאר מסורתית את כיבוש האדמות הכופרות והסבתן לאדמות האסלאם. אמנם אין כיום מסעות כיבוש אלימים באירופה, אך השיח האסלאמי הרדיקלי רואה במהלכים כמו הסבת כנסיות למסגדים ביטוי מובהק ל"ניצחונות שקטים" (Kepel, 2004).

ראו את הסרטון למטה, מדף הטוויטר של Europe Invasion - השחתת כנסיות באיטליה, כחלק ממלחמת הדת:

הפרוגרסיביים בשלהם: לא מדובר ב"כיבוש" אלא ב"סובלנות"

חוקרים פרוגרסיביים, שהנהיגו את הגישה הרב-תרבותית במערב, מטיפים לנו לא לראות במהלך זה איום, אלא ביטוי לרב-גוניות ולפתיחות דתית (Cesari, 2005). אולם, זו כמובן סובלנות חד-צדדית, משום שבמדינות מוסלמיות רבות מושמדות כנסיות, חל איסור חמור על בניית כנסיות או המרת מסגדים, כך שהיחס אינו סימטרי.

וחשוב לציין: מוסדות אסלאמיים בוחרים דווקא כנסיות ולא מבנים אחרים מסיבות אסטרטגיות: הכנסייה כמבנה מוכר, סמלי ומרכזי מגלמת את ליבת המרחב הנוצרי, והמרתה למסגד יוצרת אפקט של עליונות מוסרית ודתית (Roy, 2004).

מקרי בוחן: בריסל, רוטרדם ומרסיי

בריסל - האיסלאם כדת הדומיננטית: בבריסל, כ-30% מהתושבים הם מוסלמים, והאיסלאם הפך לדת הרשמית הגדולה ביותר בעיר (Leman & Rahier, 2022). בשכונת מולנביק, שבה ריכוז מוסלמי גבוה, הוסבו לפחות חמש כנסיות למסגדים. חלקם מופעלים במימון טורקי או סעודי, וחלקם מזוהים עם תנועות איסלאמיות. מדובר לא רק בהמרת מבנה, אלא בשינוי במוקד הכוח התרבותי והסמלי של העיר (Vidino, 2018).

רוטרדם: מודל הכניעה הרב-תרבותית: ברוטרדם, כ-50% מהתושבים הם בני מהגרים, ומתוכם שיעור גבוה של מוסלמים (Scholten & van Nispen, 2015). אחת הכנסיות הרפורמיות המרכזיות הוסבה למסגד טורקי בפיקוח ה-Diyanet – גוף ממשלתי טורקי. המהלך עורר ביקורת ציבורית על ההשפעה הפוליטית הזרה ועל מחיקת הנראות הנוצרית במרחב הציבורי (Öztürk, 2021).

מרסיי: העיר הרפובליקנית שמתמודדת עם רפובליקה איסלאמית מקומית: במרסיי, שמוערך כי כ-40% מתושביה מוסלמים, קיימות מאות מסגדים – חלקם מוסבים ממבנים ציבוריים ונוצריים. ב-2010 הוסבה כנסיית Saint-Michel למסגד בשכונת Noailles. האירוע עורר סערה לאומית, כשחלק מהתקשורת תיאר אותו כסימן לשקיעת הרפובליקה מול עליית "רפובליקות אסלאמיות" עירוניות (Laurence & Vaisse, 2006).

לסיכום

הסבת כנסיות למסגדים אינה רק ביטוי לשינויים דמוגרפיים, אלא חלק מדפוס רחב של איסלאמיזציה אלימה גוברת בעלת גוון דתי, תרבותי ופוליטי. התהליך משקף את התחזקות האיסלאם באירופה, את שקיעת הדת המקומית, ואת הסובלנות החד-כיוונית של המערב המתאבד מרצון. זהו סוג של "מלחמת דת סימבולית", שמתנהלת באותם כלים שהמערב העניק לאויביו – חופש דת, זכויות אדם, וסובלנות.

בהקשר זה, הסבת כנסייה למסגד אינה פעולה טכנית, אלא הצהרה ברורה: המערב יהפוך להיות חלק מה'אומה' האיסלאמית!

בכרזה למטה: מטרת האיסלאם: לשנות את כל שקדם לו...

נספח מדף הטוויטר של MEMRI: "הנוצרים הם הצורה הנמוכה ביותר של הטבע האנושי. נשלחנו 'לתרבת' אותם"...

מטיף אסלאמיסטי בדירבורן, מישיגן: "למרות כל הטכנולוגיה שלהם, האמריקאים כל כך חסרי תרבות ונחשלים, שהם מנגבים את עצמם בנייר טואלט... אללה שלח אותנו לתרבת אותם כי הם הצורה הנמוכה ביותר של הטבע האנושי. הנוצרים כל כך מקנאים בנו, שאומתם גוועת! כך נראית שנאה לאומה שלקחה אותך!"

רק תרבות מתאבדת מאפשרת לאנשים כאלה להיכנס לתוכה ולהרעיל את אדמתה!

[לאוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האיסלאם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה.
• הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האיסלאם.
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: רב תרבותיות על בלימה, גם בקנדה
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האיסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האיסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2024), רב תרבותיות על בלימה, גם בקנדה, ייצור ידע, 5/10/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.

• Azzam, A. (2001). Join the Caravan. Azzam Publications.
• Cesari, J. (2005). Mosque conflicts in European cities: Introduction. Journal of Ethnic and Migration Studies, 31(6), 1015–1024. https://doi.org/10.1080/13691830500282881
• Cook, D. (2015). Understanding Jihad (2nd ed.). University of California Press.
• Kepel, G. (2004). The War for Muslim Minds: Islam and the West. Belknap Press.
• Kundnani, A. (2014). The Muslims Are Coming!: Islamophobia, Extremism, and the Domestic War on Terror. Verso Books.
• Kuru, A. T. (2019). Islam, Authoritarianism, and Underdevelopment: A Global and Historical Comparison. Cambridge University Press.
• Leman, J., & Rahier, J. (2022). Islam in Brussels: Between Integration and Isolation. Leuven University Press.
• Laurence, J., & Vaisse, J. (2006). Integrating Islam: Political and Religious Challenges in Contemporary France. Brookings Institution Press.
• Öztürk, A. E. (2021). The Diyanet in Europe: The growth of a Turkish Islamic institution. Politics and Religion Journal, 15(1), 23–40.
• Roy, O. (2004). Globalized Islam: The Search for a New Ummah. Columbia University Press.
• Scholten, P., & van Nispen, F. (2015). Policy analysis and the “migration crisis”: Redefining research agendas. Journal of Comparative Policy Analysis, 17(1), 1–7.
• Theos Think Tank. (2017). Doing Good: A Future for Christianity in the 21st Century. Retrieved from https://www.theosthinktank.co.uk
• Vidino, L. (2018). The Closed Circle: Joining the Dots of Jihad in Molenbeek. European Foundation for Democracy.
• Voas, D., & Chaves, M. (2016). Is the United States a counterexample to the secularization thesis? American Journal of Sociology, 121(5), 1517–1556. https://doi.org/10.1086/684202
• Carnegie Endowment for International Peace. (2017). Qatar’s Foreign Policy and Funding of Islamist Groups. https://carnegieendowment.org
• Carter, P. (2020). Qatar and the Muslim Brotherhood in the UK: A Complex Web. Henry Jackson Society.
• Commins, D. (2006). The Wahhabi Mission and Saudi Arabia. I.B. Tauris.
• European Parliament. (2013). The Involvement of Salafism/Wahhabism in the Support and Supply of Arms to Rebel Groups Around the World. Policy Department External Policies.
• Vidino, L. (2018). The Closed Circle: Joining the Dots of Jihad in Molenbeek. European Foundation for Democracy.