תקציר: מאמר זה עוסק בההבדל שבין הגיונו האסטרטגי של הנשיא טראמפ - המתנהל מול איראן בשיקולי ניהול סיכונים בגידור סיכונים - לבין מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל, הנדרש להתנהלות בהגיון של קבלת החלטות בתנאיי אי וודאות.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר שני מתוך שניים על ההבדל שבין ניהול סיכונים לבין קבלת החלטות במצבי אי וודאות. למאמר האחר:

• גרשון הכהן: פגישה הכרחית בבית הלבן.

* * *

מאמר זה עוסק בהבדל שבין הגיונו האסטרטגי של הנשיא טראמפ - המתנהל מול איראן בשיקולי ניהול סיכונים בגידור סיכונים - לבין מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל, הנדרש להתנהלות בהגיון של קבלת החלטות בתנאיי אי ודאות.

ניהול סיכונים כמסגרת התייחסות מושגית, מיוחס לתהליכי קבלת החלטות בתחומים הנדסיים, וכלכליים. המסגרת התפיסתית  הזו מתאימה גם לקבלת החלטות בתחום ההשקעה הכספית, במיוחד בהשקעה במניות. דונלד טראמפ בהתנהלותו האסטרטגית נראה כמבטא גישה זו. אולם עבור הגיון התנהלותה של מדינת ישראל מול איראן, היצמדות לגישה זו עלולה להתגלות כטעות אסטרטגית.

ההבדל בין וושינגטון לירושלים אינו רק בגאוגרפיה, ובהיקף העוצמה הצבאית, אלא ביסוד האבחון של המצב האסטרטגי. משה ובני ישראל בעמדם על הים כשמאחריהם המצרים, לא יכלו להתנהל בהגיון ניהול סיכונים. מצבם הקיומי היה נתון באי וודאות עמוקה, וההחלטה לכניסה לים ביטאה אמונה ותעוזה הרבה יותר מאשר ניהול סיכונים.

אסטרטגיית ה"לחץ המקסימלי" של טראמפ נשענת על ניהול סיכונים מגודר

עבור מעצמה עולמית, איראן היא בעיה שיש לתחום, לרסן ולתמחר. טראמפ פועל בתוך "מערכת שיקולים מגודרת". הוא מוכן להפעיל כוח נקודתי או סנקציות חריפות, כל עוד המחיר אינו גולש למלחמה אזורית, שתדרוש משאבים אמריקאיים יקרים לזמן ממושך בלתי נשלט. מבחינתו, הסיכון ניתן לחישוב: אם הלחץ יצליח, נקבל עסקה; אם לא, תמיד ניתן יהיה לסגת צעד אחורה או לשנות טקטיקה. ארה"ב יכולה להרשות לעצמה 'לגדר' את ההימור שלה, כי גם במקרה של כישלון, היא נותרת מעצמה מוגנת מעבר לאוקיינוס.

לעומת זאת, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה את המותרות של "גידור". עבורנו, המציאות מול איראן אינה מורכבת מסיכונים שניתן לנהל, אלא מתנאי אי-ודאות מהותיים. במצב של אי-ודאות, המשוואות המתמטיות של "עלות מול תועלת" עלולות להיהפך לסיכון גדול. כשמנהיג ישראלי מהסס לפעול בנחישות מול התעצמות האויב, כדי למשל "לא להסלים את המצב", הוא אולי מנהל סיכון בטווח הקצר, אך הוא עלול להיסחף למלכוד אי-הודאות בטווח הארוך.

במזרח התיכון, הסטטוס-קוו אינו עומד מלכת; הוא עלול לפעול לרעת מי שנלכד בשיתוק  

החשיבה האסטרטגית הישראלית חייבת להכיר בכך שבתנאי אי-ודאות קיומיים, לא ניתן לקבל החלטות מתוך הימנעות מסיכונים. הפעולה האקטיבית - גם אם היא טומנת בחובה סכנה להתלקחות - היא לעתים קרובות הדרך היחידה להבטיח את ההיחלצות מהאיום. בעוד שטראמפ יכול לנהל את הלהבות בזהירות של סוחר מתון וזהיר בבורסה, ישראל חייבת להבין, שהיא חיה בתוך הלהבות.

עלינו להפסיק לנסות "לגדר" את המציאות האיראנית בכלים הנראים כגידור רציונלי. משקיעים מנוסים בקרנות הון סיכון, יודעים לספר על הצלחותיהם הגדולות, שנבעו דווקא מהמוכנות לפעול בהעזה למרות הסיכון הגבוה. הם יודעים להסביר כיצד המוכנות לנטילת הסיכון ממש לא הייתה עבורם הימור, אלא דרך נועזת, שגם אם אינה מבטיחה הצלחה, כשהיא מצליחה היא מובילה לרווח גדול. זה ככל הנראה המצב במאבקה של ישראל מול איראן, רק יוזמה ותעוזה יוכלו להוביל להצלחה שמעבר להישג מקומי וזמני.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• אוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.