תקציר: מכירים את שלושת הכללים - האשם את אויביך בפשעים שלך; חזור על שקר עד שיהפוך לאמת; וככל שהשקר גדול ומפחיד יותר, כך יאמינו בו יותר? הם מיוחסים בטעות לגבלס ולמנגנון התעמולה הנאצי, אולם זו תורה שפותחה לראשונה בידי הבולשביקים לאחר מהפכת 1917, והועברה מאז דרך מסגרות אידאולוגיות שונות, עד שהפכה לסט כלים מקצועי של יועצים אסטרטגיים בעולם הדמוקרטי־לכאורה של ימינו.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

גנאולוגיה (Genealogy) היא שיטת חקירה היסטורית־סוציולוגית המבקשת להתחקות אחר מקורותיו של רעיון, מושג או מוסד, לא כקו התפתחות ישר, אלא כשרשרת של מאבקי עוצמה ואינטרסים.

במאמר זה אתחקה אחר מקורותיהם של שלושה כללים ידועים, מיוחסים לרוב לתעמולה הנאצית:

1. האשם את אויביך בפשעים שלך;
2. חזור על שקר עד שיהפוך לאמת;
3. ככל שהשקר גדול ומפחיד יותר, כך יאמינו בו יותר.

אולם בחינה היסטורית מדויקת מגלה אמת מורכבת בהרבה: הנאצים לא המציאו את הכללים הללו. הם ירשו, חיקו ושיכללו תורה שפותחה לראשונה בידי הבולשביקים לאחר מהפכת 1917, והועברה מאז דרך מסגרות אידאולוגיות שונות עד שהפכה לסט כלים מקצועי של יועצים אסטרטגיים בעולם הדמוקרטי־לכאורה של ימינו.

זהו סיפורה של התעמולה כתיאוריה של כוח.

[לאוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

הבולשביקים: לידת ההבנה שהתודעה היא זירת הלחימה

המהפכה הבולשביקית הייתה הראשונה שהבינה כי שלטון מודרני אינו מושתת עוד בעיקר על אלימות פיזית, אלא על שליטה בפרשנות המציאות. לנין ניסח זאת כבר ב־1902: “לתודעה הסוציאליסטית אין צמיחה ספונטנית; יש להחדירה אל ההמונים מבחוץ” (What Is to Be Done?). מכאן נולד רעיון יסוד חדש: האמת אינה תיאור של המציאות, אלא כלי מהפכני.

הבולשביקים יצרו לראשונה ( Pipes, 1994):

• מפלגה כאוונגארד תודעתי;
• שפה פוליטית בינארית (בעד / נגד);
• 'היררכיית אמת' המוכתבת מלמעלה;
• הצדקת השקר כשלב הכרחי בהיסטוריה.

כלל ראשון: האשמת האויב, ההשלכה כמנגנון שלטוני

אחד הכלים המרכזיים שפיתחו הבולשביקים היה השלכה פוליטית שיטתית: כל פשע שבוצע בפועל על ידי המשטר יוחס לאויב:

• טרור מהפכני הפך ל“טרור לבן”;
• רצח פוליטי הפך ל“הגנה על המהפכה”;
• מחנות ריכוז הפכו למחנות ל“חינוך מחדש”;
• דיכוי עיתונות הפך ל“מלחמה בבורגנות”.

האשמה הפכה לאמצעי חיסון מוסרי: מי שמואשם, אינו יכול להאשים. זהו הבסיס לכלל הראשון: האשם את אויביך בפשעיך שלך, לא כתחבולה רטורית, אלא כטכנולוגיה פסיכולוגית של שלטון (Figes, 1996).

כלל שני: חזרתיות כתחליף לאמת

הבולשביקים הבינו מוקדם מאוד כי הציבור אינו משתכנע באמצעות עובדות אלא באמצעות חשיפה חוזרת. כך נולד המונח הסובייטי המקורי: Agitprop: שילוב של תעמולה ותסיסה. עקרונותיו:

• מסר קצר
• חזרה אינסופית
• ביטול ניואנס
• שפה מוסרית מוחלטת

מנגנון זה תואם למה שמכונה כיום “אפקט האמת האשלייתית” (Illusory Truth Effect): הנטייה האנושית להאמין שמידע החוזר על עצמו הוא אמיתי יותר, גם כאשר אין לו בסיס עובדתי (Hasher et al., 1977). בדרך זו, האמת אינה נבחנת. היא נשחקת.

כלל שלישי: השקר הגדול והפחד הקיומי

סטלין שכלל את התורה באמצעות יצירת נרטיבים קונספירטיביים טוטליים:

• “האויב מקיף אותנו מבפנים”
• “בוגדים בכל מוסד”
• “המהפכה בסכנת חיסול”

השקר לא נועד לשכנע, אלא להפחיד. ככל שהאיום כוללני יותר, כך מתבטלת החשיבה הביקורתית (Festinger, 1957). כאן נולד “השקר הגדול”: לא שקר קטן שניתן לבדיקה, אלא סיפור כולל המאיים על עצם הקיום.

השכלול הנאצי: אסתטיזציה של התעמולה

הנאצים לא המציאו את השיטה. הם שיכללו אותה טכנולוגית ורגשית. היטלר עצמו כתב ב־מיין קאמפף כי התעמולה המרקסיסטית ־בולשביקית יעילה, משום שהיא פונה לרגש ולא לשכל, והמליץ לאמץ זאת (Kershaw, 2000). גבלס הוסיף לה שלושה מרכיבים:

• אסתטיקה דרמטית;
• מיתולוגיה לאומית;
• שימוש במדיום ההמונים (רדיו, קולנוע, טקסים).

שתי המערכות פעלו לפי אותם חוקים תודעתיים (Arendt, 1951), כשההבדל לא היה בשיטה, אלא באובייקט:

• אצל הבולשביקים: אויב מעמדי;
• אצל הנאצים: אויב גזעי.

המעבר לאנרכיזם: מן המדינה אל הרחוב

לאחר מלחמת העולם השנייה, התעמולה הטוטליטרית הפכה מוקצית ומאוסה בעולם המערבי, אך לא נעלמה. היא היגרה. בשנות ה־60–70 של המאה הקודמת, אומצה התורה בידי תנועות אנרכיסטיות ושמאל רדיקלי:

• דה־לגיטימציה מוחלטת של מוסדות
• זיהוי המדינה כ”אלימות מבנית”
• האשמת המערכת בכל אלימות, גם זו שמופעלת נגדה
• יצירת שיח קורבני טוטלי

כתבי מרקוזה, פוקו וגרמשי תורגמו לשפה אקטיביסטית: לא עוד מהפכה באמצעות נשק, אלא באמצעות שיח (Gramsci, 1971). האמת שוב הוגדרה, לא כתיאור מציאות, אלא כתוצר של כוח.

ספרו של אלינסקי - 'כללים לרדיקלים' - ביחד עם ספרו הישן יותר מ- 1946: 'קריאת השכמה לרדיקאלים' (Reveille for Radicals; ראו תמונה למטה) - הם דוגמה מצויינת לאימוץ הכללים הללו. הספרהפך לתנ"ך של השמאל הרדיקלי הפרוגרסיבי בארצות הברית; ושורשיו נטועים היטב גם בתוך הפוליטיקה הישראלית:

מן האנרכיזם ליועצים האסטרטגיים

בשלב זה מתרחש המפנה המכריע. בעשורים האחרונים, אותם עקרונות נותקו מן האידאולוגיה — והפכו למקצוע. יועצי קמפיינים, מומחי תודעה וחברות אסטרטגיה מאמצים בפועל את אותה תורה:

• יצירת אויב ברור
• ייחוס כוונות קיצוניות ליריב
• חזרתיות מסרית ברשתות
• נרטיב איום קיומי
• החלפת אמת ב”סיפור מנצח”

כיום אין צורך להאמין בשקר, רק להפיץ אותו מספיק פעמים. התעמולה חדלה להיות פוליטית, והפכה לטכנולוגיה.

[לאוסף המאמרים על שקרים ושקרנים, לחצו כאן]

לסיכום: תורת התעמולה כהיסטוריה של האדם המודרני

שלושת הכללים בהם עסקנו אינם נאציים, אינם בולשביקיים, ואינם אנרכיסטיים. הם אנתרופולוגיים. הם מבוססים על חולשות קבועות:

• פחד
• זהות
• שבטיות
• עייפות קוגניטיבית

המהפכה הבולשביקית גילתה אותם; הנאצים שכללו אותם; האקטיביזם אימץ אותם, ויועצי המאה ה־21 ממסחרים אותם.

הבעיה איננה השקר. הבעיה היא שהחברה המודרנית למדה לחיות בלי האמת, אך לא בלעדי הצורך להאמין.

[לאוסף המאמרים על תעמולה/פרופוגנדה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שקרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על תעמולה/פרופוגנדה.
• אוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים על שקרים.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2026), אוסף המאמרים על תעמולה/פרופוגנדה, ייצור ידע, 30/1/26.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2015), שקרים ושקרנים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 14/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), מאבק העוצמה בארגונים,ייצור ידע, 12/4/16.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.

• Arendt, H. (1951). The origins of totalitarianism. Harcourt Brace.
• Festinger, L. (1957). A theory of cognitive dissonance. Stanford University Press.
• Figes, O. (1996). A people’s tragedy. Penguin.
• Gramsci, A. (1971). Selections from the prison notebooks. International Publishers.
• Hasher, L., Goldstein, D., & Toppino, T. (1977). Frequency and the conference of referential validity. Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior, 16(1), 107–112.
• Kershaw, I. (2000). Hitler: Nemesis. Penguin.
• Pipes, R. (1994). Russia under the Bolshevik regime. Vintage.
• Snyder, T. (2010). Bloodlands. Basic Books.