תקציר: 'האליטה כמאפיה' אינה עלבון פוליטי אלא אבחנה סוציולוגית של אליטה בסטגנציה. היא מתארת מצב שבו אליטה חדלה להיות מנגנון של מצוינות והובלה, והופכת למנגנון של שימור עצמי. ההיסטוריה מלמדת כי אליטות שאינן מתחדשות, אינן שקופות ואינן נושאות באחריות, מוחלפות בסופו של דבר, לעתים באבחה דמוקרטית, ולעתים תוך משבר עמוק.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

פרופ' משה כהן-אליה, חוקר משפט חוקתי ומההוגים הבולטים המזוהים עם הביקורת על המערכת המשפטית בישראל, משתמש במושג "האליטה כמאפיה" (או "מבנה מאפיוזי") כדי לתאר את האופן שבו, לטענתו, מוקדי הכוח בישראל פועלים לשימור עצמי.

אציין כי אין בתורת האליטות ביטוי מדויק כזה. ההמשגה האקדמית הקרובה ביותר היא Elite Capture: המתאר מצב שבו אליטות תופסות מוסדות ציבוריים ופועלות למען האינטרסים שלהן, תוך שימוש בכלים חוקיים לכאורה (Acemoglu & Robinson, 2012).

בין אליטה פונקציונלית לאליטה סגורה דגנרטיבית

תורת האליטות מבחינה בבירור בין אליטה פונקציונלית – קבוצה שמצדיקה את כוחה באמצעות תרומה ציבורית, מצוינות ותחרות, לבין אליטה סגורה או דגנרטיבית: אליטה בסטגנציה, השומרת על עצמה באמצעות מנגנוני הדרה, נאמנות פנימית וכוח לא פורמלי.

המושג 'האליטה כמאפיה' אינו טענה שהאליטה היא, בהכרח, ארגון פשע במובן הפלילי, אלא מטפורה אנליטית המתארת דפוסי פעולה המזכירים מאפיות: קוד שתיקה, נאמנות אישית, שליטה במינויים, ענישה של סוטים, והעדפת הקבוצה על פני החוק או האינטרס הציבורי.

שורשי המושג בתורת האליטות

כבר אצל וילפרדו פארטו, גאטאנו מוסקה ורוברט מיכלס מופיעה ההבנה כי כל חברה נשלטת בידי מיעוט מאורגן, וכי עם הזמן האליטה נוטה להיסגר ולהגן על עצמה (Pareto, 1916; Mosca, 1896; Michels, 1911).

הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס (ראו תמונה למטה) בספרו "מפלגות פוליטיות" ניסח את מה שמכונה "כלל הברזל של האוליגרכיה" ("The Iron law of oligarchy"), לפיו, לפיו כל ארגון – גם דמוקרטי – נוטה להפוך לאוליגרכי. מכאן קצרה הדרך למצב שבו האליטה מפסיקה לשרת רעיון או ציבור, ומתחילה לשרת את עצמה.

[להרחבת המושג: 'אוליגרכיה ארגונית', לחצו כאן]

מהי 'מאפיה' במובן הסוציולוגי

במחקר הסוציולוגי-ארגוני, 'מאפיה' אינה רק פשיעה, אלא מבנה כוח לא-פורמלי המאופיין ב:

• נאמנות אישית חזקה לקבוצה
• קוד שתיקה (Omertà)
• ענישה לא פורמלית למי שמפר את הכללים
• טשטוש גבולות בין חוקי ללא-חוקי
• שליטה במשאבים, מינויים והזדמנויות

מאפיינים אלה תועדו גם בארגונים חוקיים לחלוטין: בירוקרטיות, מערכות משפט, צבאות, אקדמיה ותקשורת (Vaughan, 1996; Jackall, 1988).

האליטה כמאפיה: מאפיינים מרכזיים

כאשר אליטה מתפקדת כמאפיה, מופיעים דפוסים ברורים:

1. קוד שתיקה מוסדי: סטיות, כשלים או שחיתויות מטויחים „מבפנים”, מתוך תפיסה שחשיפה פוגעת ב„מערכת” (ולמעשה – בקבוצה השלטת).
2. נאמנות אישית במקום מקצועיות: קידום ומינויים מתבססים על „משלנו” ולא על כישורים, תוך יצירת רשת של חובות הדדיים (Bourdieu, 1989).
3. ענישה של חושפי שחיתויות: Whistleblowers נתפסים כבוגדים, גם אם פעלו כחוק וכאתיקה, ומודרים מקצועית וחברתית.
4. מונופול על לגיטימציה: האליטה מגדירה מי „ראוי” להשתתף בשיח ומי מוקצה, תוך שימוש בשפה מוסרית או מקצועית לכאורה (Foucault, 1977).

אליטה, משפט ודמוקרטיה

כאשר האליטה השלטת במוסדות אכיפת החוק, המשפט, האקדמיה או התקשורת מתנהגת כמאפיה, הדמוקרטיה עוברת החלפת מהות:

• לא שלטון החוק – אלא שלטון המפרשים;
• לא שוויון בפני החוק – אלא חסינות דה-פקטו לבני האליטה.

כך נוצרת אותה תופעה שמכונה במחקר Elite Capture – לכידת מוסדות המדינה בידי קבוצה מצומצמת (Acemoglu & Robinson, 2012).

מדוע הציבור מתחיל לזהות 'מאפיה'

הזיהוי הציבורי של אליטה כמאפיה אינו נובע מקונספירציה, אלא מחוויה מצטברת:

• פער בין נורמות מוצהרות להתנהלות בפועל
• היעדר אחריות אישית בצמרת
• ענישה סלקטיבית
• סגירת שורות מול ביקורת חיצונית

בשלב זה נשחק ההון הסימבולי של האליטה (Bourdieu), והלגיטימציה שלה קורסת.

בין מטפורה לסכנה ממשית

המטפורה „אליטה כמאפיה” הופכת למסוכנת כאשר האליטה:

• מזהה את עצמה עם „המדינה”
• רואה בביקורת איום קיומי
• מפעילה כוח לא-פורמלי נגד אזרחים

זהו שלב מעבר מאליטה שלטת לקאסטה סגורה – תהליך היסטורי מוכר במשטרים דמוקרטיים מתנוונים.

לסיכום

„האליטה כמאפיה” אינה עלבון פוליטי אלא אבחנה סוציולוגית של אליטה בסטגנציהב. היא מתארת מצב שבו אליטה חדלה להיות מנגנון של מצוינות והובלה, והופכת למנגנון של שימור עצמי. ההיסטוריה מלמדת כי אליטות שאינן מתחדשות, אינן שקופות ואינן נושאות באחריות – מוחלפות בסופו של דבר, לעיתים באבחה דמוקרטית, ולעיתים במשבר עמוק.

[לאוסף המאמרים על חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות, לחצו כאן][לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על בגידה, משמעויותיה והשלכותיה]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• הרחבה בנושא 'אליטת ההון' הישראלית.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר'.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• אוסף המאמרים על בגידה.
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה.
• הרחבת המושג: אוליגרכיה ארגונית, כשהארגון נלקח כבן ערובה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות, ייצור ידע, 17/9/25.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), פעולה מתחת לרדאר, ייצור ידע, 10/10/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על בגידה, משמעויותיה והשלכותיה, ייצור ידע, 28/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אוליגרכיה ארגונית, כשהארגון נלקח כבן ערובה, ייצור ידע, 11/4/14.

• Acemoglu, D., & Robinson, J. A. (2012). Why Nations Fail. Crown.
• Bourdieu, P. (1989). The State Nobility. Stanford University Press.
• Foucault, M. (1977). Discipline and Punish. Pantheon.
• Jackall, R. (1988). Moral Mazes. Oxford University Press.
• Michels, R. (1911). Political Parties. Free Press.
• Mosca, G. (1896). The Ruling Class. McGraw-Hill.
• Pareto, V. (1916). The Mind and Society. Harcourt.
• Vaughan, D. (1996). The Challenger Launch Decision. University of Chicago Press.