תקציר: הפרעות נגד פלסטינים - המתחוללות במרחבי יו"ש בידי קבוצות צעירים יהודיים - מסכנות את כושר העמידה הישראלי במאבק על זכויותיה בירושלים ובמרחבי יו"ש. למרות שמדובר בקבוצה קטנה שאינה עולה על כמה מאות, היא מהווה איום אסטרטגי על האינטרסים החיוניים של הביטחון הלאומי הישראלי.
![[בתמונה: נוער הגבעות... התמונה היא צילום מסך מסרטון YNET]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2025/11/נוער-הגבעות.png)


אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות.
בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון ישראל היום, ב- 20 בנובמבר 2025. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.
* * *
התביעה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 כולל בירושלים, הוצבה מחדש בקדמת הבמה הבינלאומית. עבור מדינת ישראל זהו איום קיומי, בסיכון גדול אף מאיום הגרעין האיראני. לסיכול איום זה, העלול להיות מקודם באופן ישיר גם על ידי הנשיא טראמפ, מדינת ישראל חייבת להתנהל מול האיום בנחישות, בשיקול דעת מחושב ובתמיכה ציבורית רחבה.
בנסיבות אלה, הפרעות נגד פלסטינים, המתחוללות במרחבי יו"ש בידי קבוצות צעירים יהודיים, מסכנות את כושר העמידה הישראלי במאבק על זכויותיה בירושלים ובמרחבי יו"ש. נכון שמדובר בקבוצה קטנה שאינה עולה על כמה מאות, אבל הנזק שהיא מחוללת עצום. במבט פנימה אל דעת הקהל הישראלית - בשעה שתמיכה רחבה נחוצה לממשלת ישראל, לעמידתה בלחץ הבינלאומי - הפרעות מערערות את בסיס התמיכה של הרוב הישראלי במפעל ההתיישבות ביו"ש. בכל מה שקשור לזירה הבינלאומית, הפרעות מאיצות את ההתנגדות להמשך האחיזה הישראלית בכל מרחבי "הגדה המערבית". במבט הזה, קבוצות הפורעים בפעולתם האלימה נגד אזרחים פלסטיניים, מהוות איום אסטרטגי על האינטרסים החיוניים של הביטחון הלאומי הישראלי.
בשנים שקדמו להקמת המדינה, בראשית מאורעות 1939-1936, בן גוריון התנגד נחרצות לפעולות נקם של יהודים העושים דין לעצמם. הוא תבע בתוקף שליטה מלאה של ההנהגה המדינית בכל צעד של הפעלת כוח במאבק להגנת היישוב. בנוסף הסביר עד כמה פעולות נקם עצמאיות פסולות גם מההיבט הערכי והמעשי. כך אמר בכינוס המפלגות הציוניות באפריל 1936: "אחד מסימני ההתבוללות הוא, שהיהודי עושה לא מה שהוא מחויב לעשות לפי מצבו, אלא מה ש'הגוי' עושה. ויש בארץ התבוללות חדשה, התבוללות ערבית. מחקים את מעשי הערבים. מתבוללים במסווה ציוני. אומרים לנו: הערבים עושים כך, אף אנו נעשה כך... לאלה יש להסביר: האמצעים הם תמיד לפי המטרה. אילו הייתה המטרה שלנו כשל הערבים היו האמצעים שלהם יכולים להיות האמצעים שלנו..."
![[בתמונה: בשנים שקדמו להקמת המדינה, בראשית מאורעות 1939-1936, בן גוריון התנגד נחרצות לפעולות נקם של יהודים העושים דין לעצמם... התמונה: לע"ם, שם הצלם אינו מוזכר. מתוך אתר פיקיויקי]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2019/11/בן-גוריון.jpg)
חשוב להבדיל!
להבנת תופעת פרעות הצעירים היהודיים, נחוץ להכיר את ההבדל בין רוב "נערי הגבעות" העמלים בנאמנות חלוצית בעבודת המרעה והחקלאות במעל מאה חוות חקלאיות שעלו על הקרקע בתיאום עם פיקוד המרכז, לבין קבוצות הפורעים המסוכנות, הפועלות מתוך חוות שעלו בגבעות ללא כל תיאום.
בכל החוות שעלו בתיאום מול גורמי הצבא, נבדק בקפידה סטטוס הקרקע בהגדרה מחייבת שאין להתמקם על קרקע פלסטינית פרטית. החוות האחרות של הקבוצות הסוררות, בחלקן הגדול מתמקמות בכוונה על קרקע פרטית בציפייה לחילול חיכוך ועימותים.
אלישע ירד (ראו תמונה למטה) מהמנהיגים המובילים במרחבי הגבעות, פרסם בשבת אחרונה, בעיתון השבת 'עולם קטן', מניפסט לחזון פעולת הקבוצות הסוררות. את מאמצי ההתיישבות התקניים הממלכתיים, בהתכנסותם לקרקע מדינה בשטחי C בלבד, הוא מתאר כנכנעים "לגבולות ההכלה של המערכת". הקבוצות הסוררות לעומת זאת מתוארות במאמרו כפועלות בשנתיים האחרונות בהכוונת המטרה "לרכז מאמץ בפריצת השלב הבא: שטחי B ומקומות שמוגדרים באיוולת קרקע פרטית פלסטינית".

ההתנשאות של קבוצות אלה ביחס לרוב המתיישבים שומרי החוק, נובעת ישירות מהמחלוקת שנפערה בימי ההתנתקות בין הנהגת יש"ע והרבנים שבחרו בדרך פעולה אחראית וממלכתית, לבין הצעירים שראו בכך חולשה ותבוסתנות. כבר אז התגבשה בקרב צעירים מתוסכלים הטענה שאם רק היו מובילים מאבק אלים עד לקצה, ללא אילוצים, ניתן היה לעצור את המהלך. כמי שפעל אז כמפקד בכוחות הפינוי, ביכולתי לתאר עד כמה הערכתם את המציאות הייתה אז מנותקת וממשיכה גם היום להיות מנותקת מקריאה נכונה של המפה.
ברחשי הבוז של הנערים הסוררים להנהגה האחראית של ההתיישבות, נוצרו במרחבי הגבעות בתי גידול ללהקות פורעים חסרות כל ציות למקורות סמכות: לא סמכות הורית, לא סמכות רבנית כלשהיא ובוודאי לא סמכות הצבא והחוק.
בפעולת אבטחה רגילה אין סיכוי לכוחות צה"ל ומשטרת ישראל לחסום ולמנוע את פעולות הנקם שמתבצעות במרחב על ידי קבוצות הפורעים. זה מאמץ חסר תוחלת, כמו לרדוף אחרי הרוח. לפיכך נדרשת פעולה מערכתית יזומה, משולבת בכוחות צה"ל, משטרה ושב"כ, לדיכוי תנאיי הפעולה של הגורמים הפורעים. נדרשים לכך גם מעצרים מנהליים בהיקף רחב. בכל דרך למען הגנת האינטרסים של מדינת ישראל במרחבי יו"ש ובקעת הירדן, פיקוד המרכז כריבון במרחב, בהוראה ברורה של ממשלת ישראל, נדרש לפעולה שיטתית רחבת היקף נחושה ויעילה.

[לציוץ המקורי של אלישע ירד בטוויטר, לחצו כאן. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[לאוסף המאמרים על פתרון שתי המדינות, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!



Pingback: פנחס יחזקאלי: מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה' באתר ייצור ידע | ייצור ידע
האלוף גרשון הכהן היה שותף חשוב לפשע נגד האנושות שנקרא בלשון מכובסת "ההתנתקות" ובלשון בלתי מכובסת טרנספר אלים בכפיה, טרנספר גזעני של יהודים ויהודים בלבד, מאדמתם ובתיהם שנבנו כחוק וברשות, ושנהרסו עד היסוד ונמסרו לאוייב מבקש נפשנו.
לא זו בלבד שזה היה פשע, היום כבר מבין כל ילד שזו היתה איוולת מטורפת שעלתה לנו ב- 7/10 (ויש גורמים נוספים, אבל זה המרכזי. אם צה"ל וההתיישבות היו נשארים שם, הכל היה נראה אחרת. חמאס לא היה מסוגל להתעצם ולבנות מנהרות וכו'). האלוף היה חלק מרכזי ממהתנתקות שכלל מסע הונאה מתוחכם בו ראשי הצבא טענו בקול שההתנתקות טובה לישראל, שההתנתקות תביא ביטחון ושגשוג, וכל האחרים הם "רואי שחורות הזויים ומשיחיים ומסוכנים, אלימים עד הקצה".
ברוב חוצפה הוא מתייחס היום לאותה התנתקות בנימת ביקורת לאנשים שפעלו נגדה בצדק ובהיגיון, בניגוד לתפקידו המכריע שלו עצמו בקידומה.
הוא מתייחס למי שפעלו אז נגד ההתנתקות – שוב – כאילו זה קבוצה קטנה של אנשים סהרורים. ולא היא! הפוך, גוטה, הפוך!
ציטוט של האלוף:"ההתנשאות של קבוצות אלה ביחס לרוב המתיישבים שומרי החוק, נובעת ישירות מהמחלוקת שנפערה בימי ההתנתקות בין הנהגת יש"ע והרבנים שבחרו בדרך פעולה אחראית וממלכתית, לבין הצעירים שראו בכך חולשה ותבוסתנות. כבר אז התגבשה בקרב צעירים מתוסכלים הטענה שאם רק היו מובילים מאבק אלים עד לקצה"…
אז לא זה לא היו צעירים מתוסכלים וזה לא היה מיעוט. זה היה רוב גדול של אנשי "המחנה הלאומי" ואפילו עם תמיכה משמעותית מאד בציבור, תמיכה שהאלוף מתכחש לה גם כעת. אותו ציבור נאמן ועצום, כולל רוב רובם של ההמונים שהיו בכפר מיימון, לא זרם עם מועצת יש"ע – שמעלה באמון ופעלה בנחרצות לרמות ולדכא את הרוב הנאמן. אותה קבוצה ענקית לא רצתה "מאבק אלים עד הקצה" כדברי האלוף הכהן אלא רצתה לפעול בנחישות כדי לפרוץ את המצור על כפר מיימון ועל גוש קטיף *ללא אלימות*. הנסיון של האלוף לצבוע את כל מי שהתנגד למועצת יש"ע בצבעים אלימים מעורר בחילה עמוקה.
הפורעים ביו"ש עושים דברים שלא ייעשו, אבל האיום האסטרטגי האמיתי זה לא הם – זה הערבים האלימים ובנוסף קו המחשבה של האלוף הכהן, שמגיע למסקנה הנואלת שצריך להפעיל את השב"כ בצורה קשה אנטי דמוקרטית נגד אנשים שחלקם אכן נוער בסיכון וחלקם דורשים העמדה לדין מסודרת בלי עינויי שב"כ. האלוף צועד לפי חליל השמאל, במדרון תלול ובדרך לפגיעה רחבה ועמוקה ביהודים, ופגיעה דומה בדמוקרטיה שלנו.
גם אם מי שעשו את המעשים שוגים ומעשיהם בעיתיים ברמות שונות של הפרת חוק (ציור גרפיטי מהווה אחוז גבוה מהמקרים ויש גם דברים חמורים יותר), הם *אינם מהווים איום אסטרטגי*. גם אם בקרב השמאל ואומות העולם בוחרים להבליט את זה כדי להשחיר את נאמני א"י ואת ישראל בכלל.
עוד 2 הערות לסיום:
1. המדיניות נגדה יוצאים אלישע ירד וחבריו היא אכן שגויה ותוצאותיה קשות, לדעתי. אנחנו נמצאים במאבק מול הרש"פ שמתודלקת בכספים ואנרכיסטים מכל העולם, ומולם אנחנו עם יד וחצי קשורות מאחרי הגב – מוגבלים בהתיישבות לאזורי C וגם שם תחת מגבלות קשות. הערבים משתלטים על אזורים אסטרטגיים בקצב שיא ואנחנו ישנים בעמידה. אולי האלוף יכול להתמקד בביקורת החשובה הזו ולא במי שפועל נגדה (נכון – בדרכים לא רצויות)?
2. האלוף מביא משהו של בן גוריון. יפה. אבל אפשר להביא משהו אחר של בן גוריון. בתקופת פעולות התגמול בשנים הראשונות של המדינה, בן גוריון הפעיל את צה"ל אבל טרח באותו זמן גם להתנער מהפעולות (שבסטנדרט של היום כמובן לא יעלו על הדעת – גרוע בהרבה ממה שקורה ביו"ש). הוא טען שזה מתיישבים סוררים שנמאס להם, והם אלו שיוצרים מאזן אימה בין פגיעה בהתיישבות היהודית לבין פעולות נגד. דומה מאד לתפישה של "הסוררים" ביו"ש. אז לא בטוח שנכון לחזור לשם, אבל הדברים שהזכרתי קודם חשובים…