תקציר: ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון, שבה חייהם של להט"בים אינם בסכנה, ושלהט"בים מעזה ומהרשות הפלסטינית מוצאים בה מקלט בטוח. ולמרות זאת, הפתיחות לסוגיית הלהט"ב אינה מרשימה את התנועות הללו שפונות נגדה. הכיצד? ברוכים הבאים למושגי ה'פינקוושינג' (Pinkwashing) וה- 'הומונציונליזם' (homonationalism) של הווק הפרוגרסיבי המטורלל...

עודכן ב- 20 בספטמבר 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

למראית עין, ישראל נראית כגן עדן ללהט"בים במזרח התיכון. תל אביב מוכתרת תדיר כאחת הערים הידידותיות ביותר לקהילה הגאה בעולם, מצעדי הגאווה המוניים, וקצינים הומואים ולסביות משרתים בצה"ל בגלוי. התדמית הזו של "בועה ליברלית" ומתקדמת היא בדיוק מה שעומד בלב הביקורת הקווירית. הטענה המרכזית היא שלא מדובר רק במה שהם מכ נים 'קדמה אורגנית', אלא באסטרטגיה פוליטית מחושבת.

הכיצד? כדי להבין זאת יש צורך להעמיק בשני מושגים מבית משרשות של ה- WOKE הפרוגרסיבי: ה"פינקוושינג" - אם תרצו, 'הלבנה וורודה' (Pinkwashing; ראו התמונה למטה), וההומו נציונליזם (homonationalism).

פינק-וושינג מהו? המשגה והקשר היסטורי

המונח "פינקוושינג" הופיע לראשונה בדיונים פנימיים בתוך קהילות להט"ב במערב, שניסו לתאר תופעה, שבה סמלים של זכויות להט"ב מאומצים על ידי חברות ותאגידים כחלק מקמפיינים שיווקיים, ללא התחייבות ממשית לשינוי מבני או חברתיים (Puar, 2013). נדבך מרכזי נוסף בהיסטוריה של המושג הוא השימוש בו כטיעון ביקורתי נגד ממשלות, המדגישות את יחסיהן המתקדמים עם להט"ב, במטרה לשפר את תדמיתן הבינלאומית תוך הסתרת הפרות זכויות אדם אחרות (Schulman, 2011).

הביקורת טוענת שממשלת ישראל וגופים פרו-ישראליים משתמשים בהצלחות בתחום זכויות הלהט"ב כדי:

• למתג את ישראל כמדינה מערבית, נאורה ודמוקרטית, ובכך להבדיל אותה משכנותיה הערביות והמוסלמיות, המוצגות כהומופוביות ופרימיטיביות. זה יוצר דיכוטומיה של "אנחנו הנאורים" מול "הם החשוכים".
• לטשטש את הכיבוש והסכסוך הישראלי-פלסטיני. הרעיון הוא שאם תייר או משקיע רואה את דגלי הגאווה מתנוססים בתל אביב, הוא פחות ישים לב למחסומים בגדה המערבית או למצור על עזה. הדימוי הליברלי הופך למסך עשן שמסתיר מציאות פוליטית מורכבת ואלימה.
• ולגייס תמיכה בינלאומית, במיוחד בקרב קהלים ליברליים במערב. המסר הוא: "אתם תומכים בזכויות להט"ב? אז אתם צריכים לתמוך בישראל, המגדלור היחיד של קדמה באזור חשוך".

מבחינת המבקרים, ה"פינק-וושינג" הוא ציני. הוא מנצל מאבק צודק לשוויון כדי לנרמל ולתרץ דיכוי של עם אחר.

הומו-נציונליזם מהו? המשגה והקשר היסטורי

זהו מושג מורכב יותר, שטבעה חוקרת לימודי הקוויר ג'סביר פואר. 'הומו-נציונליזם' מתאר תהליך שבו קבוצות מסוימות בתוך קהילת הלהט"ב (בדרך כלל גברים, לבנים, ציסג'נדרים מהמעמד הבינוני) מתקבלות אל תוך חיק הלאום, בתנאי שהן מאמצות את ערכי הלאום ותומכות במטרותיו.

מהו צ'יסג'נדר (Cisgender)? מונח זה (ובקיצור "סיס") מתאר אדם שזהותו המגדרית תואמת את המין שיועד לו בלידה. הווק מבדיל בין שניהם כך::

• "המין שיועד בלידה": כשאדם נולד, הצוות הרפואי מסתכל על אברי המין שלו וקובע אם הוא זכר או נקבה.
• לעומת זאת, "זהות מגדרית" היא התחושה הפנימית והעמוקה של אדם לגבי המגדר שלו: האם הוא מרגיש גבר, אישה, או משהו אחר.

אצל רוב האנשים בעולם, שתי הזהויות האלה תואמות. אדם כזה הוא ציסג'נדר. הקבוצות הללו כאמור בתוך קהילות הלהט"ב, מתקבלות אל תוך חיק הלאום, בתנאי שהן מאמצות את ערכי הלאום ותומכות במטרותיו.

איך, ע"פ הווק, זה בא לידי ביטוי בישראל?

• הצדקת מדיניות חוץ: הנרטיב ההומו-נציונליסטי משמש להצדקת מדיניות איסלאמופובית. הווק טוען, שהמערב הליברלי (שישראל היא שלוחה שלו במזרח התיכון) חייב להילחם ב'ברבריות' של האיסלאם כדי להגן על ערכים כמו זכויות נשים וזכויות להט"ב. במחקרי תרבות ופוליטיקה נעשה שימוש במושג גם כדי לקרוא תיגר על ה'הומונ- ציונליזם' (homonationalism): תופעה שבה מדינות או קבוצות מייצרות נרטיבים של עליונות מוסרית על רקע יישום זכויות להט"ב, ולעתים משתמשות בכך כדי להצדיק מדיניות חוץ או פנימית אפלולית יותר (Puar, 2013).
• החייל הגאה כסמל: דמות החייל ההומוסקסואל בצה"ל היא הדוגמה המובהקת. הצבא, שהוא מוסד לאומי מרכזי, "מחבק" את החייל הגאה. בתמורה, החייל הגאה הופך לסמל של הנאורות הישראלית ומסייע לחזק את הלגיטימיות של הצבא ופעולותיו. הוא הופך ל"הומו טוב" שתומך במדינה, בניגוד ל"אויב" הערבי ההומופוב.

נטען כי ההומו-נציונליזם מקדם גרסה מאוד מסוימת ו"נוחה" של זהות להט"בית. הוא מדיר לשוליים להט"בים שאינם מתיישרים עם הנרטיב הציוני – למשל, להט"בים מזרחים אנטי-מיליטריסטים, טרנסג'נדריות עובדות מין, וכמובן, להט"בים פלסטינים.

מה ההבדל בין המושגים הללו?

ניתן לומר ש־פינקוושינג הוא טקטיקה, ואילו הומונציונליזם הוא אסטרטגיה או מבנה אידאולוגי.

פינקוושינג (Pinkwashing)

• הגדרה: שימוש במדיניות או בדימוי של תמיכה בזכויות להט״ב כדי לשפר תדמית פוליטית, כלכלית או תאגידית, תוך הסתרה או טשטוש של פגיעות אחרות בזכויות אדם. אימוץ סמלים, מיתוג, או מדיניות המציגה תמיכה בזכויות להט"ב במטרה לשפר תדמית, לממש אינטרסים פוליטיים, או לטשטש היבטים אחרים של דיכוי או ניצול. המונח מפנה את תשומת הלב לשאלה האם התמיכה היא רטורית וסמלית בלבד, או שמא מלווה בשינויי מדיניות ומנגנונים המביאים לשוויון ממשי (Engel, 2020; Fraser, 2019).
• דגש: מנגנון יחצ״ני — הצגה של "פתיחות" כלפי להט״ב ככיסוי (למשל, קמפיינים תיירותיים או פרסומות של חברות).
• דוגמה: האשמות נגד ישראל כי היא משתמשת בדימוי של תל אביב כעיר גאה, כדי להסוות את הכיבוש; דוגמה אחרת היא חברות בינלאומיות, שתולות דגל גאווה ביוני אך מנצלות עובדים בכל שאר השנה.

הומונציונליזם (Homonationalism)

• הגדרה: מונח שטבעה ג׳ספר פואר (Puar, 2013) המתאר מצב שבו מדינות ליברליות במערב הופכות את זכויות הלהט״ב ל״הוכחה״ לעליונות תרבותית שלהן. בכך, הן מבססות הבחנה בין ״אנחנו המתקדמים״ לבין ״הם הברבריים״.
• דגש - מנגנון אידאולוגי: שימוש בזכויות להט״ב כדי לבסס לאומיות, צידוק מדיניות חוץ או דה־לגיטימציה של קבוצות אחרות.
• דוגמה: ארצות הברית או מדינות אירופה המציגות עצמן כ״מגינות על חופש״ באמצעות זכויות להט״ב, ובכך מצדיקות עמדה אנטי־מוסלמית או אנטי־מהגרים (שמתויגים כ״הומופוביים״).

ההבדל המרכזי

• פינקוושינג מתמקד בשימוש יחצ״ני־דימויי בזכויות להט״ב (ככיסוי/כהסוואה).
• הומונציונליזם מתמקד בפרויקט פוליטי־אידאולוגי רחב, שבו זכויות להט״ב משולבות בבניית זהות לאומית ובהצדקת יחסי כוח גלובליים.

למה זה כל כך מרגיז אקטיביסטים קווירים?

התשובה טמונה במילה אחת: אינטרסציונליות (Intersectionality), או "הצטלבותיות". זהו רעיון יסוד במחשבה הפמיניסטית והקווירית העכשווית, שטוען שמאבקים לשחרור אינם יכולים להיות מופרדים זה מזה. אי אפשר להילחם למען זכויות להט"ב ולהתעלם מגזענות, סקסיזם, או קולוניאליזם. הביקורת הקווירית החריפה על ישראל אינה נובעת משנאה עיוורת או מהכחשת קיומן של זכויות להט"ב במדינה. היא נובעת מניתוח פוליטי נוקב שטוען כי זכויות אלו מנוצלות באופן אסטרטגי כדי להלבין דיכוי שיטתי של עם אחר. המושגים "פינק-וושינג" ו"הומו-נציונליזם" אינם טוענים שזכויות להט"ב הן דבר רע; הם טוענים שהפיכתן לכלי שיווקי ופוליטי בשירות מדיניות של כיבוש היא מעשה ציני הפוגע במהות של מאבק קווירי 'אמיתי', שחרור לכולם, לא רק לאלו שנוחים למערכת.

מנקודת מבט זו:

• השחרור אינו סלקטיבי: שחרור אמיתי לא יכול לחגוג זכויות של קבוצה אחת, בעוד קבוצה אחרת נמצאת תחת דיכוי צבאי. מבחינתם, אי אפשר לרקוד במצעד הגאווה בתל אביב ולהתעלם מהעובדה שפלסטינים אינם יכולים לנוע בחופשיות קילומטרים ספורים משם.
• הזדהות עם המדוכא: ההיסטוריה של הקהילה הקווירית היא היסטוריה של דיכוי, אלימות משטרתית והתנגדות. לכן, אקטיביסטים רבים מרגישים סולידריות טבעית עם עמים אחרים הנאבקים לחופש, כמו הפלסטינים. ה"פינק-וושינג" דורש מהם לבגוד בסולידריות הזו ולחבור לצד המדכא, רק בגלל שהוא מנופף בדגל הגאווה.
• החוויה הפלסטינית הקווירית: ה"פינק-וושינג" מוחק לחלוטין את קיומם של להט"בים פלסטינים. הוא מציג את החברה הפלסטינית כולה כהומופובית באופן מונוליטי, ומתעלם מהאקטיביסטים הפלסטינים הקווירים (כמו ארגון "אל-קאוס") הנאבקים הן בהומופוביה בחברה שלהם והן בכיבוש הישראלי. מבחינתם, הכיבוש הוא איום גדול יותר על חייהם וחירותם.

אחת הדוגמאות הבולטות לדיון על פינק-וושינג והומו-נציונליזם היא השיח סביב מדיניות ישראל ביחס לזכויות להט"ב. המתח נשען על טענות דו־כיווניות: מצד אחד, יש הנהייה ציבורית והכרה בזכויות להט"ב שזכו להתקדמות משמעותית; מצד שני, יש האשמה כי המדיניות משרתת מסר חו"ל-פרופיל גבוה שמקנה למדינה לכאורה מוסריות ליברלית, שנועדה להסוות מדיניות אחרות (Gross, 2015; Schulman, 2011).

דוגמאות מעשיות הן קמפיינים תיירותיים, המדגישים את מסיבות הגאווה בתל-אביב כמקפצה לתדמית בינלאומית, או להשתתפות שגרירויות ואירועים דיפלומטיים בחודש הגאווה, לצורך חיזוק קשרים כלכליים-תרבותיים.

הביקורת אינה מתארת בהכרח את כל התמיכה בזכויות הלהט"ב בישראל כמזויפת; במקום זאת היא מדגישה את המתח בין הישגים חברתיים אמיתיים לבין שימוש ציני בתדמית. יש לזכור גם את העובדה, שישנם להט"ב פלסטינים שמחפשים מקלט בישראל, וכן ארגוני זכויות אדם ישראליים הפועלים למען להט"ב בתוך הקהילה הפלסטינית, מה שמסבך את נרטיב ה"הצגה" (Shneer, 2016).

פינקוושינג והומונציונליזם בתאגידים: מנגנוני השיווק והשלכותיהם

תאגידים רבים אימצו סימני גאווה כחלק מקמפיינים שיווקיים. בלב החודש הגאווה הופכות פרסומות, אריזות ומוצרים ל"מותאמים לגאווה". מחקרי שוק מראים כי אימוץ סמלים כאלה מייצר קהל צרכני נרחב, אך הסמלים הללו אינם משולבים תמיד במדיניות פנים-ארגונית בנושא גיוון, שוויון והגנה על עובדים (Engel, 2020).

כאשר תמיכה סמבלית אינה מלווה בשינויי מדיניות במקום העבודה, חווים העובדים להט"ביים אשליה של כיסוי בעוד שהאפליה המערכתית נמשכת (Fraser, 2019). במקרים קיצוניים, קמפיינים מסחריים עלולים גם לפרק מסגרות של סולידריות פוליטית בתוך תנועות, שכן הם מנטרלים דרישות רדיקליות על ידי הצעת חלופות סימבוליות.

לשם המחשה, הנה מושג ווקיסטי נוסף, הפועל על אותו רציונל: ה'גרין וושינג' - Greenwashing

המושג 'גרין וושינג' (greenwashing) חולק מבנה לוגי זהה 'פינק וושינג': אימוץ סמלי של ערכים חברתיים-סביבתיים, כאמצעי לשיפור תדמית, בעוד שינויים ממשיים מתבטלים או נדחים.

מאפיינים משותפים של המושגים הם:

• דגש על סימבולים ווויזואליזציה במקום שינוי מבני.
• שימוש בתקופות זמן ספציפיות (למשל חודש הגאווה, "יום כדור הארץ") להעצמת הנראות.
• פגיעה בסולידריות התנועתית על ידי המרת דרישות לרפורמה ל"מוצרים".

הבדלים מהותיים

• פינק-וושינג נוגע לזהות ולקבוצות מיעוט; וגרין-וושינג עוסק במשאבים ובסביבה. המשמעות הפסיכו-חברתית של אימוץ סמלים של זהות יכולה להיות חדה יותר מבחינת תדמית ומהות (Puar, 2013).

פינק-וושינג בארה"ב ובאירופה: דפוסים והשפעות

בארה"ב, חברות טכנולוגיה, מדיה ובידור היו מראשוני המאמצים של סמלי הגאווה; אולם המחקר מצביע שדרישות עובדים לזכויות ולביטחון תעסוקתי עומדות במתחים מול מדיניות תגמול ורווחיות (Engel, 2020).

באירופה, יחסי ממשל-חברה משתנים ממדינה למדינה. באירופה המערבית יש מקרים רבים של השוואות בין "חוסן דמוקרטי" לבין אינטרסים מסחריים. במזרח ובמרכז אירופה, השיח על זכויות להט"ב מתקשר גם לסוגיות של לאומיות ושמרנות, מה שהופך את האמירה של תמיכה סימבולית לרגישה במיוחד.

השלכות פוליטיות-חברתיות

1. אפקט העלמה: ציפוי של בעיות מבניות בעזרת סמלים גורם ע"פ הווק ל'דיכוי', להישאר בלתי מזוהה.
2. פילוג פנימי בקהילות להט"ב: בין מי שמעדיף סולידריות עם קבוצות אחרות, לבין מי שמעדיף אינטגרציה במוסדות הקיימים.
3. כלי גיאופוליטי: מדינות ומשטרים משתמשים בפינק-וושינג כדי להקנות לעצמן לגיטימציה ביחס למדינות יריבות.

[לאוסף המאמרים על פרדוקס התמיכה הלהט"בית באיסלאם והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרדוקס התמיכה הלהט"בית באיסלאם והשלכותיו.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), פרדוקס התמיכה הלהט"בית באיסלאם והשלכותיו, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 20/9/25.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.

• Engel, R. (2020). Corporate Pride: The Limits of Inclusion. New York: Routledge.
• Fraser, N. (2019). The Old is Dying and the New Cannot Be Born: Social Movements and the Limits of Liberal Inclusion. London: Verso.
• Gross, A. (2015). The politics of LGBT rights in Israel and the concept of pinkwashing. GLQ: A Journal of Lesbian and Gay Studies, 21(2), 123–145.
• Puar, J. (2013). Terrorist Assemblages: Homonationalism in Queer Times (2nd ed.). Durham, NC: Duke University Press.
• Schulman, S. (2011). Israel and pinkwashing. The New York Times (op-ed), November 22.
• Shneer, D. (2016). Queer refugees in Israel: Migration and asylum claims. Journal of Middle East Studies, 48(4), 567–589.