תקציר: היום תוך כדי נהיגה בין ת״א לרמת גן חוויתי התקף פוסט טראומה... פוסט יוצא דופן של לוחם עז נפש, הלום קרב, אחד מגיבורי הלחימה בבארי.

רס"ן במיל' ינון גדסי הוא לוחם עז נפש, הלום קרב, אחד מגיבורי הלחימה בבארי.

*  *  *

היום תוך כדי נהיגה בין ת״א לרמת גן חוויתי התקף פוסט טראומה שגרם לי ללחוץ על דוושת הגז ולנהוג בפראות לכמה רגעים. חלפתי על פניך וכמעט פגעתי ברכב שלך בזמן נסיעה. התעצבנת, פנית ורדפת אחריי עד שנעצרנו יחד ברמזור. כעסת עליי, ואני הצטערתי והבנתי שקרה לי משהו קיצוני. פעם ראשונה שחוויתי את זה ככה.

יצאת מהרכב באגרסיביות, ניסית לפתוח לי את הדלת והוצאת את הכלב (מלינואה) שלך כדי להראות לי שאם אעיז לצאת מהרכב שלי זה לא יהיה נחמד. בסוף חזרת לרכב, זרקת על הרכב שלי בקבוק מים בעוצמה והמשכת בדרכך. הבנתי אותך וכעסתי על עצמי. זו לא הייתה נהיגה פרועה של ילד טיפש.

אני בן 33, הייתי במצוקה. לא ניסיתי לפגוע בך/לעקוף אותך/או לעשות פוזה על האישה שלידי. היא אשתי. שעוטפת אותי ונלחמת יחד איתי במצב המחורבן שהמדינה שלנו נמצאת בו. ניסיתי לברוח מסיטואציה מסוימת. זה משהו בראש שלי, שמלווה אותי מאז הלחימה בבארי בשבת השחורה. זה כל הסיפור. אחרי שתקפת אותי בחזרה ברמזור, פתחתי את החלון כדי לבקש סליחה אבל אתה היית עסוק בצורך להשתלט על הכלב, בלי לשים לב שבכיסא לידי יש אישה עדינה, יפהפייה, שבוכה בהיסטריה מהתגובה שלי (תגובה של פריקת אנדרנלין, לא אלימות חס וחלילה), וצריכה להכיל את המצב ההזוי הזה בגבורה, פעם אחר פעם!

רק רציתי לומר סליחה ותודה ענקית בפוסט חשוף...

סליחה, קודם לאשתי וכמובן שגם לך. אני בטוח שקיללת אותי כמה דורות אחורה, אבל אל דאגה, כולם איתך, זה הגיע לי. התגובה שלך הנחיתה אותי והזכירה לי שהסביבה שלי לא אשמה בהחלטות שקיבלתי, לשרת את המדינה האהובה שלי. יהיה המחיר אשר יהיה, לטוב ולרע. תודה על זה אחי!

שנדע להתמודד עם הדיסוננס ההזוי שבין המילואים בעזה לחיינו הרגילים. שיהיו לנו הכוחות להמשיך כמה שצריך ושלא ניפגע אף פעם באנשים הקרובים שאינם נלחמים פיזית, אך נלחמים נפשית, תומכים וראויים לקבל את ההערכה, התודה והחיבוק הכי גדול שיש!

סליחה אשתי, סליחה איש יקר, צור קשר ותביא חיבוק!

תודה שקראתם

עד אחרון החטופים עם ישראל חי

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!